קשישים | דעה

המדינה צריכה לסייע יותר למשפחות שמטפלות בבית באדם מבוגר

בישראל, יותר מבוגרים חיים שנים ארוכות גם כשבריאותם נפגעת, וכתוצאה מכך משפחות רבות מתמודדות עם טיפול בבן משפחה מזדקן וסיעודי • הדרמה שמתרחשת בבתי אבות ובדיור המוגן בשנה וחצי האחרונות בשל מגפת הקורונה החריפה את ההתחבטות בין טיפול בייתי למעבר למוסד

הגיל השלישי. הבחירה בין טיפול בייתי למוסד הפכה לקשה יותר בזמן הקורונה / צילום: מירב מורן
הגיל השלישי. הבחירה בין טיפול בייתי למוסד הפכה לקשה יותר בזמן הקורונה / צילום: מירב מורן

כאשר בן משפחה מגיע למצב של ירידה תפקודית משמעותית ואף למצב סיעודי, עולה דילמה בין בני המשפחה הקרובה, האם לבחור באופציה של טיפול ביתי או העברה למוסד טיפולי.

גם אם עד לפני שנים ספורות היינו בטוחים שהאופציה הבטוחה ביותר עבור מבוגרים עם ירידה תפקודית היא אשפוז במוסד סיעודי, הרי שרק אחוזים בודדים (כ-3-4%) בחרו בה. מי שבחר לטפל בבית ניאלץ להתמודד עם ביורוקרטיה מתישה, קושי במיצוי זכויות מול הרשויות השונות וחברות ביטוח ומסע ארוך לקבלת שירותים עד הבית מקופת החולים. מכיוון שרוב אוכלוסיית הגיל השלישי בוחרת להזדקן בביתה והרוב המוחלט אף מבקש לסיים את חייו במקום האהוב והמוכר מוקף במשפחה, יש להתאים את השירותים לזקנים ולהעשיר אותם כך שיאפשרו זאת.

תחום הדיור המוגן ובתי האבות מוכר וידוע לרבים בשל היקפי הפרסום הגדולים.

אומנם היזמות בכל הנוגע לטיפול וליווי של אוכלוסייה זו בבית (שאיננה יזמות נד"לנית) עדיין בחיתוליה, אולם כבר ניתן לראות ניצנים של שירותים כשירותי ניהול מקרה גרונטולוגיים וסיעודיים, המסייעים מאוד בתהליך ההזדקנות ובפרט לבני משפחה מטפלים.

כיום ניתן לזכות לא רק בשירותי ייעוץ והכוונה כי אם גם בשירותים רפואיים ורב מקצועיים גם בבית אשר מאפשרים מענה רציף, מניעת אשפוזים ואיכות חיים גבוהה לזקן ולמשפחתו. שירות כזה מאפשר לבני משפחה מטפלים להישאר קרובים ליקרים להם, לזכות לבקר בכל זמן נתון, לשמור על הפרטיות ועל תחושת המוגנות בבית. מגפת הקורונה עוד הוכחה לכך שכדאי ובטוח יותר להישאר בבית, במיוחד לאור העובדה שנראה שהיא כאן להישאר.

הרצון להעניק את הטיפול המיטבי ליקרים לנו, טומן בחובו לא אחת רגשות אשם וחילוקי דעות בין בני המשפחה. בין הסיבות הרגשיות וחוסר הבנה מעמיקה את המצב הבריאותי, עולה כמובן גם הסוגייה הכלכלית ועלויות הטיפול. מה נכון יותר לעשות? האם תוכל המשפחה לעמוד כלכלית בטיפול? מי זכאי לאלו זכויות? כמה מזה על חשבון המדינה או ביטוחים? והשאלה החשובה מכולן, האם ניתן להמשיך להגן על בן המשפחה בביתו, בסביבה המוכרת שלו?

בעבר מה שהוביל משפחות רבות להוציא מהבית בן משפחה עם ירידה תפקודית, היא האמונה כי אין מוצא, ולכן יש לפנות למוסדות האשפוז הסיעודי, מתוך הבנה ששם ניתן הטיפול המקצועי ביותר ושם תהיה רשת הגנה. חשוב להדגיש כי הרבה מן המוסדות הקיימים הם מצוינים וברמה מקצועית גבוהה, אך גם עלותם בהתאם.

אחד הגורמים המהותיים בקבלת החלטות בנושא זה הוא הנושא הכלכלי, העלויות באשפוז סיעודי גבוהות מאוד (למי שאינו זכאי לתמיכה מהמדינה - קוד גריאטרי) ויכולות לנוע בין 14-23 שקל (לאדם בחדר זוגי). עלות זו לא לוקחת בחשבון תשלום בגין עובד זר שכ-30%-40% נעזרים בו גם במסגרות חוץ ביתיות. כפי שציינתי, האופציה החלופית לטיפול רפואי, רגשי ותמיכה לכל המשפחה גם בבית, שעלותו יכולה להיות נמוכה בעשרות אחוזים בהשוואה לעלויות האשפוז המוסדי ולהגיע לעלויות של בין 5,000-8,000 שקל בחודש ללא עלות עובד זר.

מגפת הקורונה הבהירה לכולנו שיש להשקיע תשומת לב ייחודית לבני הגיל השלישי ולמצוקות העולות מהאחריות הטיפול המוטלת על בני המשפחה. זו העת לפתח שירותים איכותיים, בין אם ממשלתיים ובין אם בעידוד יזמות במגזר הפרטי, ברמה גבוהה גם בבית על-מנת לאפשר לכל מי שרוצה להישאר במקום בו חי כל חייו, להזדקן בכבוד. יחד עם זאת, חובה על המדינה ועל המומחים בתחום הזיקנה, למצוא דרכים להקל על הנטל של בני משפחה מטפלים שהולך וגדל עם העלייה בתוחלת החיים.

הכותבת היא גרונטולוגית פיננסית, מנכ"לית בשיבה בריאה

צרו איתנו קשר *5988