ח"כ יולי אדלשטיין יצא השבוע בהכרזה דרמטית כשהודיע שיתמודד מול בנימין נתניהו על הנהגת הליכוד. מדוע אדלשטיין רוצה להחליף את נתניהו? "אנחנו ארבע פעמים עשינו בחירות, ארבע פעמים הליכוד זו הסיעה הגדולה בפער בכנסת, וארבע פעמים לא הצלחנו להרכיב ממשלה לאומית בראשות הליכוד", הוא הסביר בראיון לחדשות 12. "אז אם לא נעשה חשבון נפש רציני בבית, אנחנו נישאר באופוזיציה לשנים ארוכות".
ארבע מערכות בחירות תוך פחות משנתיים הן ללא ספק עניין שיכול לסחרר ולבלבל. אז לטובת הציבור שאולי כבר איבד את הספירה, ולטובת המתמודד הטרי אדלשטיין, בואו נרענן את זכרוננו.
הבחירות הראשונות בסבב נערכו באפריל 2019. גם הליכוד וגם כחול לבן זכו באותה מערכת בחירות ל-35 מנדטים. הליכוד אמנם קיבלה כמעט 15 אלף קולות יותר בקלפי, אך הפער הקטן לא בא לידי ביטוי בחלוקת המנדטים, ובוודאי שלא ניתן לטעון שהליכוד הפך ל"סיעה הגדולה בפער", כפי שגרס אדלשטיין. כך או כך, נתניהו אכן קיבל לאחר הבחירות את המנדט מהנשיא, ואכן, כפי שציין אדלשטיין, לא הצליח להרכיב ממשלה. ישראל נגררה לסבב בחירות נוסף.
הסבב השני נערך בספטמבר 2019. אדלשטיין כנראה הספיק כבר לשכוח את תוצאותיו, כי עם ספירת הקולות התברר שהליכוד איבדה 3 מנדטים והסתפקה ב-32, מול 33 מנדטים לכחול לבן. למרות זאת, נתניהו שוב קיבל ראשון את המנדט בניסיון להקים ממשלה, אך גם הפעם הוא כשל. המנדט עבר לגנץ ולאחר שגם הוא לא מצא את הדרך לעשות זאת, הגיע סבב הבחירות השלישי.
הסבב הזה נקבע למרץ 2020. כאן נתניהו רשם את ההישג הטוב ביותר שלו: 36 מנדטים מול 33 לכחול לבן. ללא ספק הסיעה הגדולה בכנסת. אבל האם נתניהו נכשל בהרכבת ממשלה? כזכור הוא דווקא הרכיב אחת כזאת, ועמד בראש הממשלה ה-35, יחד עם בני גנץ, שהוגדר כראש הממשלה החליפי בממשלה הייחודית. יחד עם זאת, אדלשטיין דיבר על "הרכבת ממשלה לאומית" ואפשר לטעון שהממשלה הפריטטית לא עומדת בהגדרה.
הבחירות האחרונות, שנערכו במרץ 2021, הן למעשה היחידות שמתאימות באופן מלא לתיאור של אדלשטיין. הליכוד זכתה ב-30 מנדטים, והפכה למפלגה הגדולה בפער משמעותי מיש עתיד שקיבלה 17 מנדטים. כידוע, נתניהו לא הצליח לתרגם את 30 המנדטים הללו כדי להקים ממשלה, והליכוד נאלץ לנדוד לספסלי האופוזיציה.
אבסורד שלא היה כמותו?
לאדלשטיין הייתה התבטאות מעניינת נוספת באותו ראיון. הוא המשיך להזהיר מפני מצב שבו הליכוד תחת נתניהו ימשיך להיות "הסיעה הגדולה ביותר בכנסת (אך) באופוזיציה", מצב שאותו הוא כינה "אבסורד שלא היה כמותו".
נאמר מיד: אין לנו יכולת או רצון לשפוט את "גודל האבסורד" הגלום בכך שלמרות היתרון הגדול במנדטים של הליכוד על פני שאר המפלגות בכנסת הנוכחית הוא בכל זאת יושב באופוזיציה, אבל כן ננצל את ההזדמנות כדי להזכיר שזו אינה הפעם הראשונה שבה המפלגה הגדולה בכנסת היא לא זאת שמרכיבה את הממשלה.
בבחירות 1981 הליכוד קיבלה 48 מנדטים לעומת 47 מנדטים של המערך, ומנחם בגין אכן הרכיב את הממשלה. אך כשהוא פרש מתפקידו, ב-1983, כבר השתנה מערך הכוחות בכנסת והמערך התאחד עם רץ לסיעה בת 50 מנדטים, בעוד הליכוד מנה 46 מנדטים בלבד.
למרות זאת, הנשיא דאז, חיים הרצוג, הטיל את מלאכת ההרכבה על יו"ר הליכוד יצחק שמיר. הממשלה שהקים שמיר הפכה לראשונה בתולדות הכנסת שמוקמת על ידי הסיעה השנייה בגודלה.
13 שנה מאוחר יותר, תחת שיטת בחירות שונה, בנימין נתניהו היה זה שהקים את הממשלה לאחר שניצח בבחירות הישירות את שמעון פרס. אלא שהמפלגה הגדולה ביותר באותה כנסת הייתה העבודה, עם 34 מנדטים, מה שלא מנע ממנה להישאר באופוזיציה.
הדוגמה האחרונה מגיעה מבחירות 2009, כאן כבר בשיטת הבחירות החדשה-ישנה. קדימה זכתה אז ב-28 מנדטים, מנדט אחד יותר מהליכוד, אך הליכוד הייתה זאת שהקימה את הממשלה ואילו קדימה נותרה באופוזיציה.
סביר להניח שהאבסורד שעליו מדבר אדלשטיין מתייחס לפערים הגדולים בין המפלגה הגדולה לבאה בתור אחריה - עניין שלא קיים בדוגמאות ההיסטוריות שהבאנו, והוא אכן תקדימי בכל הנוגע לישראל. אך מה לגבי העולם? בכתבה של המשרוקית מ-2019 הראנו כי בלטביה ובשוודיה היו מקרים בהם המפלגה הגדולה ביותר בפער גדול לא ישבה בקואליציה. בלטביה אף הוקמה ממשלה שבראשה עומד מנהיג מפלגה בת שמונה מנדטים בלבד.
בשורה התחתונה: דבריו של אדלשטיין לא נכונים ברובם. בארבע מערכות הבחירות של 2019-2021 הליכוד הפך למפלגה הגדולה ביותר רק פעמיים, ורק פעם אחת בפער גדול במיוחד. לאחר בחירות מרץ 2020, נתניהו דווקא כן הצליח להקים ממשלה, אם כי מדובר בממשלה פריטטית וייתכן שהיא אינה עונה להגדרה של אדלשטיין ל"ממשלה לאומית".
לבדיקה המלאה לחצו כאן
שם: יולי אדלשטיין
מפלגה: הליכוד
תוכנית: המהדורה המרכזית, קשת 12
תאריך: 11.10.2021
ציטוט: "ארבע פעמים הליכוד זו הסיעה הגדולה בפער בכנסת, וארבע פעמים לא הצלחנו להרכיב ממשלה לאומית בראשות הליכוד"
ציון: לא נכון ברובו
ח"כ יולי אדלשטיין מהליכוד התראיין אצל עמית סגל (חדשות 12) על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד מול בנימין נתניהו. הוא נימק את החשיבות להחליף את נתניהו כיו"ר התנועה: "אנחנו ארבע פעמים עשינו בחירות, ארבע פעמים הליכוד זו הסיעה הגדולה בפער בכנסת, וארבע פעמים לא הצלחנו להרכיב ממשלה לאומית בראשות הליכוד. אז אם לא נעשה חשבון נפש רציני בבית, אנחנו נישאר באופוזיציה לשנים ארוכות". בהמשך הריאיון גם נימק את הצורך להחליף את נתניהו במהרה: ""אני יודע שבשבוע הבא לא יתקיימו פריימריז אבל אני מאוד מקווה שבחודשים הקרובים הם כן יתקיימו, כי כל מי שאומר: 'אבל לפי החוקה אפשר לקיים גם בעוד שלוש שנים את הפריימריז', בעצם אומר -אנחנו נישאר עוד שלוש שנים באופוזיציה, ולך תדע גם אחרי הבחירות הבאות, אם לא נמשיך להיות הסיעה הגדולה בכנסת באופוזיציה - אבסורד שלא היה כמותו".
שתי האמירות נאמרו במרחק זו מזו, ולכן הבדיקה שקיבלה ציון היא על ניצחונות הליכוד בכנסת. עם זאת, בגלל ששתי האמירות באו לנמק את הצורך בפריימריז, הוחלט להתייחס לשתיהן. את תגובתו של אדלשטיין לא היה ניתן להשיג.
הישגי הליכוד בבחירות
מנסוח הדברים של אדלשטיין, מובן שהוא מתכוון למשבר הפוליטי ששרר בישראלי בשנים 2019-2021, שהביא לקיומן של ארבע מערכות בחירות. בבחירות לכנסת ה-21 (אפריל 2019) מפלגת הליכוד קיבלה 1,140,370 קולות, ובכך הייתה למפלגה שקיבלה הכי הרבה קולות. הבאה אחריה הייתה כחול לבן, שקיבלה 1,125,881 קולות. למרות הפרש זה, של מעט פחות מ-15,000 קולות, הדבר לא הספיק כדי ליצור הפרש במנדטים, ושתי המפלגות קיבלו 35 מנדטים. ובכל זאת, מי שקיבל את המנדט להרכבת הממשלה היה נתניהו. לאחר שהוא נכשל בכך, ישראל יצאה לבחירות נוספות שהפכו בסופו של דבר לרצף של כמה מערכות.
בבחירות לכנסת ה-22 (ספטמבר 2019) מפלגת הליכוד קיבלה 1,113,617 קולות, בעוד כחול לבן קיבלה 1,151,214 קולות. הדבר נתן לליכוד 32 מנדטים, מנדט אחד פחות מזה של כחול לבן. למרות זאת, נתניהו היה הראשון לקבל את המנדט להרכיב ממשלה. הנשיא דאז ראובן ריבלין אמר שבגלל המצב הכללי בכנסת, שלשיטתו לא אפשר הקמת קואליציה של אחד הגושים בלבד, יש צורך בשיתוף פעולה בין נתניהו לבין יו"ר כחול לבן בני גנץ. רק לאחר שנתניהו לא הצליח במשימה, גנץ קיבל את המשימה להרכיב ממשלה.
בבחירות לכנסת ה-23 (2020), לראשונה ברצף הבחירות המדובר, הליכוד הצליח לקבל קולות בפער מספיק שיאפשר לו להיות המפלגה הגדולה ביותר. עם 1,352,449 קולות לעומת 1,220,381 קולות בלבד לכחול לבן, הדבר הספיק כדי שהמפלגה תקבל 36 מנדטים, לעומת 33 בלבד לכחול לבן. למרות זאת, ריבלין הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה דווקא על בני גנץ. זאת, לאחר ש-61 חברי כנסת המליצו עליו בפני הנשיא. בסופו של דבר, נתניהו הקים ממשלת חילופים, היא הממשלה ה-35, לאחר שהמנדט של גנץ להרכבת הממשלה פקע ונתניהו קיבל 72 חתימות מחברי כנסת שהמליצו לנשיא לתת לו להרכיב ממשלה.
בבחירות לכנסת ה-24 (2021) הליכוד ירדה ל-1,066,892 קולות בלבד, אך בגלל שהמפלגה אחריה - יש עתיד - קיבלה רק 614,112 קולות, הדבר הביא לכך שהליכוד קיבלה 30 מנדטים לעומת 17 בלבד ליש עתיד. ריבלין הטיל על נתניהו את המשימה להרכיב ממשלה, אך אמר שלו היה יכול היה מעביר את המנדט לכנסת. לאחר שזה נכשל במשימה, ריבלין העביר את המשימה ליאיר לפיד. יחד עם נפתלי בנט הוא הקים ממשלת חילופים, היא הממשלה ה-36, בה בנט מכהן ראשון כראש הממשלה והיא מכהנת גם בימים אלו.
המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה
אדלשטיין גם לא מדייק בקביעתו שישיבתה של המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה היא "אבסורד שלא היה כמותו". מבלי להיכנס לנימה השיפוטית של הדברים, יש בישראל תקדימים לישיבתה של המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה. בבחירות לכנסת העשירית (1981) הליכוד קיבלה 48 מנדטים, לעומת 47 של המערך. עם זאת, עד פרישתו של מנחם בגין מראשות הממשלה ב-1983 השתנה מערך הכוחות בכנסת, ובאמצעות חיבור עם סיעת רץ המערך הייתה למפלגה הגדולה ביותר עם 50 מנדטים, לעומת 46 בלבד של הליכוד. בסידור כוחות זה המערך הגיעה להמליץ לנשיא דאז חיים הרצוג על מי שצריך להרכיב את הממשלה במקומו של בגין. כאשר התקיימו ההתייעצויות, ח"כ משה שחל מהמערך ניסה לשכנע את הרצוג לתת ליו"ר המפלגה דאז שמעון פרס להרכיב את הממשלה בגלל "מסורת העבר", כלשונו, שיו"ר המפלגה הגדולה הוא זה שמנסה ראשון להרכיב ממשלה. בסופו של דבר, הרצוג החליט להטיל את מלאכת ההרכבה על יו"ר הליכוד דאז יצחק שמיר. זו הייתה הפעם הראשונה בה לא הסיעה הגדולה ביותר הקימה ממשלה. בבחירות לכנסת ה-14 (1996) המפלגה הגדולה ביותר הייתה העבודה, עם 34 מנדטים לעומת 32 של הליכוד, אך היא ישבה באופוזיציה. כמובן, במקרה זה הדבר נבע מהבחירה הישירה לראשות הממשלה, בה ניצח בנימין נתניהו. בבחירות לכנסת ה-18 (2009) קדימה זכתה ל-28 מנדטים, לעומת 27 לליכוד, ובכל זאת נתניהו הוא זה שהקים ממשלה וקדימה ישבה באופוזיציה, למעט אפיזודה קצרה ב-2012.
ניתן כמובן לטעון שלא היה מצב בו המפלגה הגדולה ביותר בכזה פער מהמפלגה הבאה אחריה ישבה באופוזיציה. זה אכן מצב תקדימי בישראל, אך לא בעולם: כתבה של המשרוקית מ-2019 מראה כיצד בלטביה ושוודיה היו מקרים בהם המפלגה הגדולה ביותר בפער גדול לא ישבה בקואליציה. כמו כן, הכתבה מראה שראש ממשלה שמגיע ממפלגה קטנה לא מהווה תקדים עולמי.
לסיכום, בארבע מערכות הבחירות של 2019-2021 הליכוד הייתה המפלגה הגדולה ביותר רק פעמיים. פעם אחת היא הגיעה למקום השני ופעם אחת לתיקו עם כחול לבן. כמו כן, ב-2020 היא עמדה בראשות ממשלת החילופים, אך היא לא הייתה חד-גושית. ישיבתה של המפלגה הגדולה ביותר באופוזיציה אינה מהווה תקדים ישראלי, למרות שעוד לא היה מצב בישראל בה הפער בינה לבין המפלגה השנייה בגודלה היה כה גדול. לכך יש תקדימים בעולם. לכן דבריו של אדלשטיין לא נכונים.
תחקיר: אוריה בר-מאיר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
