מכחישי הקורונה חשפו את הרדידות של הפוליטיקה הישראלית

כל מי שבוחן את מאבקי מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה בארץ ובעולם מוטרד סביב שאלה מסקרנת במיוחד. איך קרה שברחבי העולם כולו המאבק הזה נמצא באגפים הימניים, השמרנים, הדתיים והקיצוניים ביותר ואילו בישראל יכול המאבק הזה להיות מובל בידי דמויות המזוהות יותר עם השמאל מצד אחד ולקבל רוח גבית ממשה פייגלין וח"כ גדי יברקן (הליכוד) מהצד השני. חידה פוליטית מורכבת הפכה רק מדינה אחת בעולם לכזו בה המתנגדים לתו הירוק, המטושים והמסכות הם מסוג אחר לגמרי ואיך זכינו להיות אנחנו המדינה הייחודית הזאת.

בשביל להבין את המאבק הזה כדאי להבין את הפער בין הפוליטיקה הישראלית לזו שמתקיימת ברחבי העולם. רק לפני פחות מחודש נערכו בחירות סוערות וצמודות בגרמניה. המפלגה הסוציאל דמוקרטית בראשות אולף שולץ, הקנצלר המיועד, זינקה במרוץ בין השאר בזכות מדיניות הקורונה שפיתח שולץ כשר אוצר. 'המודל הגרמני' היה מונח שגור גם בישראל. עוד כשהחיסונים נראו כחלום רחוק הוביל שולץ מדיניות מובהקת. לצד סגר מלא, פתח שולץ את הכיסים של המדינה והשקיע בעצמאיים, בעסקים הקטנים ובשכירים. הוא חילק מענקים לכל אזרחי המדינה. בקיצור, הוביל מדיניות סוציאל דמוקרטית. זמן טוב, לשים סוגריים ולהזכיר שכאשר נתניהו הוביל תוכנית של חלוקת מענקים השמאל לגלג בעוד הימין תמך.

נחזור לגרמניה, האופוזיציה המרכזית למודל שולץ הובלה בידי המפלגה הליברלית הגרמנית- FDP . מפלגה שתומכת בליברליות מוחלטת, אפס התערבות של המדינה בשוק, אפס התערבות של המדינה בחיי הפרט. בגישתה, על כל אדם לדאוג לעצמו. כן, הם תומכים בנישואים גאים בשם הליברליות, הם תומכים בלגליזציה בשם הליברליות והם בעיקר תומכים בכך שהמדינה לא תתערב בחיי האזרחים. היריבה הכי גדולה של המפלגה הזאת, היא מפלגת השמאל 'דה לינקה'.

בפוליטיקה שלנו זה אולי נראה כמו שילוב מוזר, אם תרצו, זה כמעט כמו לשים את יש עתיד בגוש הימין ולהפוך את מפלגת חד"ש ליריבה הכי מרה שלה. אך לא בעולם שבחוץ, בארצות הברית זועקים הרפובליקנים על זכותם לשאת נשק לעומת השמאל שמתעורר בתוך המפלגה הדמוקרטית בשנים האחרונות קורא תיגר על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שבה אין מיסוי לעשירים וטיפול רפואי הוא עניין של כסף ולא זכות יסוד. סולידריות חברתית מול החירות, הזכות של כל אדם על גופו אל מול חיסון עדר וגם אמונה במהלכים לאומיים של המדינה אל מול הטלת פקפוק מתמיד בה.

אין ספק ששנות נתניהו בשלטון תרמו לזה רבות, חלקים אדירים בשמאל איבדו אמון בשלטון, נתניהו דאג לכך היטב. החשדנות לכל מהלך שייצר נתניהו הייתה אוטומטית. אם נתניהו מביא חיסונים, הם כנראה פגומים חשבו לעצמם. אבל לא רק שלטון נתניהו הביא לבלבול הפוליטי, אלא בדיוק אותה התופעה שגרמה לאנשי שמאל לפלרטט עם רעיון ההצבעה למשה פייגלין - העובדה שבישראל השיח הכלכלי-חברתי והשיח הפוליטי אינם גרים יחד. רק כך יכולות לצאת אמירות זהות מאלי אבידר (ישראל ביתנו), גדי יברקן (הליכוד), משה פייגלין (איפה הוא היום) ואלדד יניב. מחנה המרכז-שמאל הוא מחנה המורכב בחלק גדול ממנו מליברלים בעוד במחנה הימין ישנם חלקים משמעותיים המובילים תפיסות של סולידריות חברתית, כמו לדוגמא בשורות החברה החרדית או בתוך חלקים משמעותיים של הציונות הדתית.

לרוב אני לא חובב של המושג "חברתי" כולם חברתיים, גם הימין וגם השמאל מנסה להיטיב עם החברה לשיטתו. אבל ההתמודדות מול מגפה היא דוגמה יוצאת דופן לשאלה כלכלית-חברתית, איך אנחנו כחברה דואגים לחלשים יותר בתוכנו, לקשישים, לנכים, לחולים, לקבוצות הסיכון. האם עלינו להיבדק, להתחסן ולהיכנס לסגר על מנת להגן על החלשים יותר או שכל אחד צריך לדאוג לעצמו ומשפחתו. האם עלינו לראות בחיסון כלל האוכלוסיה כיעד לאומי סולידרי על מנת לייצר חיסון עדר יחדיו או שמא איש הישר בעיניו יעשה. לא בכדי החלו דגלי המאבק הליברטרינאני להתנפנף בהפגנות מתנגדי החיסונים ושיח על זכויות הפרט הוא השיח המוביל את המאבק הזה, זהו השיח המוביל את המחאה הזאת בעולם כולו, לא רק כאן, בזה אנחנו לא מיוחדים.

רק בעוד שבעולם השיח הזה מובל בידי הימין הקיצוני, במדינה בלי פוליטיקה עניינית, הפך הרעיון הזה לרעיון ללא מחנה מובהק. שיח ללא רועה. הוא לא שמאל ולא ימין, הוא ישר, כפי שניסו לטעון אז במחאת בלפור וכפי שמנסים לטעון חובבי הקונספירציות כיום. מי שהתעקש לעשות 'מאבק לא פוליטי' בבלפור, חפר עוד בור בתוך פוליטיקה מטורללת שמסרבת לשיח פוליטי. צריך לומר מילה טובה למנהיגי מפלגות השמאל בכנסת, הורוביץ ומיכאלי, שמובילים שיח בלתי מתפשר כנגד אותם מכחישי מגפה ונצמדים לעולם הערכים הסולידרי. כשר בריאות הורוביץ לא נותן למחאה הזאת לבלבל אותו, להיפך, הוא מקבל החלטות ענייניות התואמות את מצע מפלגתו. אך מכאן האתגר שלהם רק מתחיל. המחאה נגד הקורונה היא נורה אדומה למה שעלול לקרות כשעוקרים מושגי יסוד מהפוליטיקה. הנחלת השיח החברתי בכל התחומים זאת לא רק הזדמנות לגדול, אלא הזדמנות לעשות סדר פוליטי בכאוס. סולידריות חברתית כערך למאבק בכיבוש ובצורך לשלום, סולידריות חברתית כסיבה להעלות מיסים וסולידריות חברתית כסיבה להתחסן.

הכותב הוא יועץ תשורת ואסטרטגיה ודובר מפלגת מרצ לשעבר