רשות רגולציה? זה הזמן להקים רשות אקלים

בעוד שבועיים, ימריא ראש הממשלה, נפתלי בנט, לפסגת האקלים של האו"ם בגלאזגו, סקוטלנד. הוא יעמוד נרגש לצד מנהיגי העולם, ויצהיר: ישראל היא חלק ממשפחת העמים, והיא מחויבת למאבק במשבר האקלים. אלא שמבלי שיתרחשו השבוע שינויים גדולים, יהיה מדובר במילים ריקות ותו לא.

ישראל, שרוצה להפוך את שטחה לגשר יבשתי לשינוע נפט ממדינות המפרץ דווקא בעידן שבו המדע בנושא ההתחממות הגלובלית והשלכותיה הקטסטרופליות ברור, לא עושה כמעט דבר כדי לצמצם את חלקה בבעיה, וגם לא כדי להקל את ההשלכות הבריאותיות של הזיהום הסביבתי ממנו סובלים אזרחיה כתוצאה מכך  להפך: היא מתגאה בחיפושי גז בים, לא עוצרת חיפושי גז קיימים ביבשה ולא פרויקטים של פצלי שמן, תמשיך להקים תחנות כוח מזהמות ואפילו את הבטחתה לפעול לסגירת התעשייה הפטרוכימית בחיפה - בינתיים היא לא מממשת.

למרות שהציבה לעצמה יעדים צנועים מאוד, לא מאתגרים ורחוקים מהסטנדרט הבינלאומי למעבר לאנרגיה מתחדשת - רק 10% עד שנת 2020, היא כשלה חרוצות בהשגתם, ואפילו לא הצליחה להגיע ל-6%, כשהיא חמושה בתירוצים מעוררים פיהוק. והיא גם לא באמת חייבת. אין למעשה כל חוק המחייב אותה להפחתת פליטות, היא מסתפקת בהחלטות ממשלה רפות, לא מחייבות, ששום תוכנית רצינית לא עומדת מאחוריהן.

במשרדי הממשלה לא ממהרים, בלשון המעטה, לתמוך בחוק האקלים

המאבק במשבר האקלים, לא נמצא בידי המשרד להגנת הסביבה. כלל הזירות בחיינו הן מוכות משבר אקלים; ראשית כל, בשל הפליטות של השימוש בדלקים מאובנים ברשת החשמל, משם לסקטור התחבורה, לזיהום הנוצר בסקטור החקלאות, לסקטור התעשייה ולבתי החולים שמתמלאים ב"חולים שקופים" שמחלותיהם הן תוצר של אותו משבר. אך יתר המשרדים, לא נרתמים למאבק במשבר, לא מקצים לכך משאבים, וגרוע מכך: הם בורים מוחלטים בכל הנוגע אליו.

כדי לנסות להתמודד עם הפלונטר, מבקשים במשרד להגנת הסביבה לקדם חוק אקלים לישראל. בחוק יקבעו יעדים מדידים, חד משמעיים, לצד תוכניות שיסיימו את צורת ההתמודדות של ישראל עם משבר האקלים לאורך שנים (שמסתכמת, בערך, בהודעות יחצ וגאווה ריקה של שרים מתחלפים). החוק גם יאפשר לאזרחי ישראל מעט כוח במשוואה שכרגע הם נמחצים תחתיה: הם יוכלו לתבוע את הממשלה בעוד עשור, אילו תעז שוב להכשיל אותם, ולא להשיג את היעדים שעד היום בעיקר קישטו ידיעות לעיתונות.

אלא שמשרדי הממשלה האחרים, שהמאבק במשבר האקלים או בזיהום האוויר הרצחני הם רק ססמאות ריקות עבורם, מתנגדים. במשרד האוצר מתנגדים לעצם החוק כי מבינים היטב שיאלצו תחתיו להפסיק למרוח את הציבור בהצהרות ולהתחיל לעבוד לניקיון רשת החשמל והתחבורה, תחילה. למשרד האוצר אף נוח במיוחד כשהוא זה שמנהל את שאר משרדי הממשלה בשלל תחומים, ולא ממהר לוותר על נתח בבשר החי. ובמשרד האנרגיה? טוענים שהחוק מוציא מידיהם סמכויות, וחוששים לעתיד קידוחי הגז.

"לא מדובר בחוק אקלים אלא 'בחוק לקידום המשרד להגנת הסביבה'. זה להכפיף את כל הממשלה למשרד להגנת הסביבה", אמר לי אתמול מתוסכל גורם בממשלה. "יש לנו בעיה עם זה שאנחנו צריכים לדווח למשרד אחר ושהוא מתערב בתחום שלנו" .

מוטב יהיה אילו את ענייני האקלים תנהל רשות עצמאית

אגו לעולם ינהל כנראה את מלחמות הפוליטיקאים או פקידי הממשלה מעל ראשנו. אבל אולי דווקא יש צדק מסוים בדבריו של אותו אדם. ייתכן כי זהו הזמן להקים רשות אקלים עצמאית, שתעמוד מעל כלל משרדי הממשלה - ותפקח היטב על עבודתם ועל משמעותה כלפי הדורות הבאים, בריאות הציבור ובריאות הסביבה. את ההשראה לאותה רשות, אפשר לשאוב מכוונתה של הממשלה להקים רשות רגולציה - שדווקא יכולה להיות הרסנית לסביבה ולבריאות הציבור.

ידיו של המשרד להגנת הסביבה עמוסות משימות. הוא מחויב לפקח על המפעלים המזהמים ועל זיהומי סביבה וזיהום אוויר רצחני ההורג כ-2000-2500 ישראלים מדי שנה, בהערכת חסר. הוא צריך למצוא פתרונות למשבר פסולת נגרר - תחום באחריותו המלאה - בו הוא נכשל לטפל. זהו אחד המשרדים החשובים בממשלה, והצבת נושא האקלים בראש סדר העדיפויות שלו עלולה לדחוק עיסוק בנושאים אחרים בהם הוא לא תמיד היטיב לטפל.

מוטב יהיה אילו את ענייני האקלים, תנהל רשות עצמאית - שתוכל לאלץ את משרדי הממשלה האחרים לכתוב תוכניות שאפתניות, לבדוק ולאשר אותן, ולדאוג שתצאנה אל הפועל. בדיוק כפי שישנה רשות החשמל (תחת משרד האנרגיה) או רשות לניירות ערך (עצמאית לחלוטין), כך הגיע הזמן שנושא שמשפיע באופן מובהק על חיי כל אחת ואחד מאיתנו, ינוהל במלוא הרצינות .

את אותו ניהול אסור להשאיר לבדו בידי הפוליטיקאים, שכן כמעט איש מהם לא מכיר ולא מבין את הנושא. לא רחוקים מהם גם פקידי הממשלה, שמלבד אלו העוסקים ישירות בסביבה, לא למדו את הנושא מעולם, לא מכירים ולא מקדישים תשומת לב למדע שמאחוריו, ובוודאי שלא מחויבים או נמדדים בתפקידם על הטמעה שלו בתוכניות ליבה או בכלל.

כפי שמציע החוק, ועדת שרים לענייני אקלים - ראוי שתקום אף היא, תוך שהיא מחייבת את השרים הללו ואת בכירי הפקידים בממשלה לעבור הכשרה רלוונטית, למשל במרכז השל המתמחה בכך. לאותה רשות, בדיוק כפי שכתוב בחוק האקלים לו מתנגדים משרדי הממשלה, יש להצמיד מועצה ציבורית ומועצה מדעית. בדירקטוריון שלו, ראוי שישבו אנשי מדע, ואנשי סביבה וחברה אזרחית.

אי אפשר להסתפק במאמצים שוליים

הפוליטיקאים חייבים להפנים: הם לא יקבלו מחיאות כפיים על כך שלא עשו אפילו את המינימום. מזה שנים, אומרים לפעילי סביבה: 'מדובר בצעד קטן, זאת התחלה'. המדע ברור. לפוליטיקאים אין זמן להתחיל - הם כבר צריכים לסיים. עד שנת 2050 צריכה האנושות לאפס את הפליטות ההרסניות שלה, ולהתאים את המרחב הציבורי להתמודדות עם עולם שכבר מתחמם וכבר מתחרשים בו אירועי קיצון אקלימיים אלימים וארוכים יותר. טופחים לעצמכם על השכם כי עשיתם את המינימום? הטבע, האקלים, אינם מכירים במאמצים שוליים. הם מכירים אך ורק בתוצאות. אם נסתפק במעט, כמו כל מדינות העולם, גם אנחנו נסבול את תוצאותיו המרות יותר, של המשבר האקלימי והאקולוגי שכבר כאן.

לישראל יש חלון זמנים קצר שבו היא צריכה להוכיח: האם היא באמת חלק ממשפחת העמים וחפצה ביישום פתרונות שיאפשרו לאזרחיה חיים בריאים וטובים יותר, או שהיא מעצמת הודעות יח"צ ומילים ריקות שמתרסקות אל מול מציאות של 6% אנרגיה מתחדשת, ו-94% זיהום ופגיעה באקלים, נסועה בתחבורה פרטית שסותמת את הכבישים ומובילה למחלות ומוות מזיהום אוויר, פסולת שכבר אין איפה לקבור והפליטות הרעילות שלה הן בכייה לדורות - וזוהי רק רשימה חלקית. בנט, הזמן להוכיח מנהיגות הוא עכשיו. נתראה בסקוטלנד.