טרור | דעה

המאבק במימון ארגוני הטרור חיוני לביטחון המדינה, ויש להוציאו מהמגרש הפוליטי

המדינה מחויבת לפעול נגד כל תמיכה כלכלית בארגוני טרור, כיוון שהטרור זקוק לחמצן כלכלי • הכנסת הפוליטיקה לסוגיה היא מצערת

שר הביטחון בני גנץ / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
שר הביטחון בני גנץ / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"

קשה להאמין, אך בימים האחרונים הפכה סוגיית המאבק במימון הטרור באמצעות עמותות צדקה ופעילות אזרחית לשנויה במחלוקת פוליטית בישראל. כך למשל נשמעה ביקורת מצד פוליטיקאים על החלטתו של שר הביטחון בני גנץ להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים אזרחיים שיש מידע מודיעיני כי הם קשורים לארגון החזית העממית, ומאידך מנגחת האופוזיציה את הקואליציה בעקבות הפרסומים על קשריה של עמותת 48, התנועה האסלאמית ומפלגת רע"ם לארגון הטרור חמאס.

חשוב להדגיש: על-פי הדין בישראל, כל תמיכה ישירה או עקיפה בארגוני טרור, או אפילו בארגוני מעטפת שלהם, גם אם הכסף נועד למטרות צדקה, היא עבירה פלילית שעונשה שבע שנות מאסר. בנוסף לעבירה הפלילית, נתונים גם בידי שר הביטחון כלים מינהליים לתפיסה של כספים ורכוש אחר, וזאת גם על יסוד ראיות מינהליות שייתכן שלא ניתן לעשות בהם שימוש במשפט פלילי.

חמצן כלכלי

על-פי הכללים הבינלאומיים המקובלים, כל המדינות מחויבות לפעול נגד כל תמיכה כלכלית בארגוני טרור, וזאת מתוך התפיסה כי ארגוני הטרור, ככל ארגון פשיעה אחר, זקוקים לחמצן הכלכלי כדי לקיים את הארגון, וכי המאבק במימון הטרור הוא כלי יעיל לייבוש הביצה של ארגוני הטרור. על-פי כללים אלה יש לאסור מימון של ארגון טרור, גם אם אין למימון כל זיקה למעשה אלים ספציפי של ארגון הטרור.

הרציונל שלא להתיר פעילות אזרחית לגיטימית של ארגוני טרור הוסבר היטב בפסק דין בעניין איסור המימון של "Humanitarian law project", פרויקט שעסק בהדרכה של ארגון הטרור הכורדי PKK כיצד יש להשתמש בכלים משפטיים לא אלימים מן המשפט הבינלאומי כדי לקדם את מטרותיו. בית המשפט העליון האמריקאי מנה מספר סיבות להצדקת האיסור לתמיכה בפעולה הומניטרית לא אלימה של ארגון טרור. בין אלה ניתן למנות את חוסר היכולת האמתית לפקח על ייעודו הסופי של הכסף, העובדה שהפעילות ההומניטרית מסייעת לארגון הטרור לקבל לגיטימציה בינלאומית ולחזק את שליטתו בציבור תומכיו באמצעות הכסף, וכן העובדה שתמיכה זו מאפשרת גם לארגון הטרור להסיט כספים אחרים למטרות צבאיות, ולגייס פעילים למטרות צבאיות.

ניר גונטז', בטורו המשעשע ב"הארץ" בסוף השבוע, חזר ושאל מדוע אין חקירה פלילית וכתבי אישום בעניינן של העמותות שנסגרו בהוראות שר הביטחון. אולם שאלות מתחכמות אלה משקפות בורות מדאיגה בכל הנוגע לאמצעים המשמשים את רשויות הביטחון במאבקן בארגוני הטרור. אמצעים מודיעיניים אלה מספקים מידע איכותי ומדויק המאפשר פעולות מניעה וסיכול של פעולות טרור בכל המישורים, אך מובן שלא ניתן במקרים רבים לחשוף ראיות אלה בהליך חקירה והעמדה לדין פלילי המחייב מסירת כל חומר החקירה לידי ההגנה. הפתרון במקרים כאלה הוא פעולה מינהלית לסיכול פעולת הטרור, או פעולת מימון הטרור על יסוד ראיות מינהליות. בשיטתנו המשפטית מתאפשרת גם ביקורת שיפוטית של בג"ץ על פעולות אלה, כשהשופטים מעיינים, בהסכמת הצדדים, בחומר החסוי שעמד בבסיס ההחלטה.

יש אם כן לחזק את שר הביטחון גנץ ואת רשויות הביטחון השונות על פעולתן נגד מימון ארגוני הטרור באמצעות ארגונים אזרחיים, ויש גם לברך בהקשר זה את מדיניותה של הממשלה הנוכחית להפסיק את חלוקת כספי המזומן הקטארי ברצועת עזה, ותחת זאת לגבש הסדר, כפי שפורסם, עם האו"ם למתן הסיוע ההומניטרי באמצעות כרטיסי חיוב, באופן שמצמצם מאוד את האפשרות שכספים אלה יוסטו לארגון החמאס וישמשו לפעילותו. רק פעילות.

הטבות פסולות לאסירים

מנגד, יש גם לחקור לעומק כל חשד לקשרים של כל עמותה ישראלית עם חמאס, וכן לבדוק אם נפל פגם בהתנהלותם של המוסדות הפיננסיים שהעבירו את הכספים לרצועת עזה, או מי שאמור היה לפקח על העברתם. ניתן להבין את מי שמבקש לסייע הומניטרית לעניי עזה, אך יש להבטיח שחמאס אינו מנצל זאת להתעצמות כלכלית.

חשוב גם לחזור ולהדגיש - ובמיוחד באוזניה של ועדת החקירה לבדיקת בריחת האסירים הביטחוניים הפועלת הימים אלה - כי כל הטבה, ולו הקלה ביותר, הניתנת לאסיר ביטחוני, היא אסורה. "השקט התעשייתי" שנקנה על-ידי שירות בתי הסוהר באמצעות הטבות לאסירים הביטחוניים התגלה לא רק כאסטרטגיה שגויה שהובילה לבריחת אסירים, אלא שהוא מהווה גם עבירה פלילית של מימון טרור, שכן ההטבה ניתנה בשל השתייכותו הארגונית של האסיר ונחשבת על-פי הדין הישראלי בשל כך כתגמול עבור מעשה טרור.

הכותב שימש בעבר כראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ומשמש כיום כיועץ בינלאומי בנושאים אלה