הנשיא ביידן ומפלגתו יצאו השבוע בשן ועין מבחירות רבע-הדרך. הדמוקרטים נחלו תבוסה כללית במדינת וירג'יניה; ונחלצו בעור שיניהם מתבוסה בניו ג'רזי. אלה היו שתי המדינות היחידות שבהן נבחרו מושלים ובתי מחוקקים, ושתיהן שיגרו סימנים מבשרי רעות לדמוקרטים.
שטות תהיה להניח שבזה נחרץ גורלו של הנשיא, אף כי הוא עצמו התנדב להכריז בשבוע שעבר ש"השבוע ייחרץ גורל נשיאותי". מפורסמת היא נטייתו להגיד את הדברים הפחות-מועילים בזמן הפחות-מועיל.
אבל שטות תהיה להתעלם מן הפוטנציאל של תבוסת השבוע, בייחוד כאשר מלווים אותה נתוני פופולריות איומים. הנשיא הזה, בשלב הזה של נשיאותו (תשעה חודשים וחצי לאחר השבעתו), הוא הבלתי פופולרי ביותר מאז התחילו לחשב פופולריות, לפני 90 שנה.
ארה"ב אוהבת בחירות. תמיד יש בה מערכת בחירות לאיזושהי כהונה. באמצע כהונת הנשיא היא חוזרת ובוחרת את כל בית הנבחרים הפדרלי ואת שליש הסנאט; ומספר ניכר של בעלי כהונות מדינתיות - מושלים, בתי מחוקקים, תובעים כלליים ועוד. זה יקרה בדיוק בעוד שנה.
אבל בארה"ב יש יום בחירות קבוע, יום ג' הראשון של חודש נובמבר, ומדי שנה בשנה קורה בו משהו. בשנה לא-עגולה, אחת לארבע שנים, יש בחירות כלליות בשתי מדינות, וירג'יניה וניו ג'רזי. הבחירות האלה נופלות תמיד בשלהי השנה הראשונה של כהונת הנשיא, והן הופכות לשבשבת-רוח ארצית. הן כשלעצמן אינן מייצגות את כל האוכלוסייה, אבל הן מלמדות על נטייה.
12 שנים דמוקרטיות
וירג'יניה היא מדינה דרומית, הגובלת בעיר הבירה וושינגטון. ניו ג'רזי היא מדינה צפון-מזרחית, הגובלת בניו יורק.
וירג'יניה הייתה לפנים מדינה אולטרה-שמרנית. עיר הבירה שלה שימשה גם עיר הבירה של מדינות הדרום המורדות, במלחמת האזרחים, לפני 160 שנה. הייתה בה התנגדות עזה לשיווי זכויות השחורים לפני 60 שנה. בין 1952 ל-2004 היא הצביעה רק פעם אחת בעד דמוקרט בבחירות לנשיאות.
זה השתנה ב-2008 כאשר תמכה בברק אובמה. היא חזרה והצביעה בעד דמוקרטים בשלוש הבחירות הבאות. בשנה שעברה היא העניקה ניצחון סוחף לג'ו ביידן, בהפרש של 10%. בעשר השנים האחרונות היא חזרה ובחרה דמוקרטים לכל הכהונות הבכירות. לפני שנתיים, האסיפה המחוקקת שלה עברה לידי הדמוקרטים. מה שהייתה לפנים "מדינה אדומה" (משום מה "אדום" מציין בארה"ב את הימין) הפכה בלשון הפרשנים ל"מדינה כחולה" (דמוקרטית).
הכחולה הזו חזרה והאדימה השבוע. מוטב לזכור שחצי מהאנשים שעובדים בוושינגטון בכהונות הקשורות לממשלה מתגוררים בווירג'יניה. הפנטגון נמצא שם. הסי.איי.אי נמצא שם. ממילא, האפקט של סנסציה פוליטית בווירג'יניה הוא מחשמל, גדול לאין שעור מחלקה היחסי של וירג'יניה באוכלוסייה או בכלכלה.
ניו ג'רזי היא מדינה דמוקרטית סולידית. היא הצביעה בעד מועמדים דמוקרטיים לנשיאות בכל אחת מן הבחירות מאז 1992. ביידן ניצח בה בשנה שעברה בהפרש של 16%. אפילו הילרי קלינטון ניצחה שם בהפרש של כמעט 14%. השבוע, המושל הדמוקרטי של ניו ג'רזי הצליח להיאחז בכהונתו בזכות הפרש של אחוז אחד ופחות, לאחר לילה ארוך של מריטת עצבים.
מופע האימים של ג'ו
אין קושי להראות שמפלגות שלטון בארה"ב נוטות לעתים קרובות להינזק בבחירות אמצע-קדנציה, או רבע קדנציה. כך אמריקאים פורקים תסכול ומשחררים קיטור. אין זאת אומרת בהכרח שכך הם יצביעו בבחירות הבאות לנשיאות.
אבל וירג'יניה וניו ג'רזי בישרו רעות בעבר. ניצחון דמוקרטי מסיבי בבחירות למושל וירג'יניה לפני ארבע שנים הקדים בשנה את ניצחון הדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים הפדרלי. הניצחון הזה עיקר את ממשל טראמפ מיכולת חקיקה, והיה אחר כך מרכיב במשוואת תבוסתו בבחירות לנשיאות.
ביידן. הבלתי פופולרי ביותר מאז התחילו לחשב פופולריות, לפני 90 שנה / צילום: Associated Press, Evan Vucci
ג'ו ביידן פוחת והולך, בזה אין כל ספק. יכולת המנהיגות שלו מועמדת בספק פעם אחר פעם. הקיץ האחרון היה מופע האימים של ג'ו: הקטסטרופה באפגניסטן, מלחמת האזרחים בתוך המפלגה הדמוקרטית, התפשטות מחודשת של הקורונה (לאחר "הכרזת העצמאות מן המגיפה", בתחילת יולי), האינפלציה, הפקקים בשרשרת האספקה, כניסת מאות אלפי מהגרים לא חוקיים דרך הגבול הפרוץ עם מקסיקו, עליה בפשיעה העירונית, קיטוב חברתי.
מהירות צניחתו של ביידן בסקרים הייתה מעוררת השתאות. הוא מאבד גובה בקבוצות אוכלוסיה חיוניות לחלוטין. רק 39% מאלה המסווגים את עצמם כ"עצמאים" סומכים את ידיהם על התנהלותו. התקוממות העצמאים בשנה שעברה נגד טראמפ איפשרה את בחירת ביידן (הם הצביעו לטובתו בהפרש של 13%). התקוממותם ב-2018 איפשרה לדמוקרטים לזכות ברוב בבית הנבחרים.
פניית פרסה?
מה מבריח את העצמאים? כללית, נראה שהתשובה היא דרגת הפנייה של הדמוקרטים שמאלה. ביידן הבטיח נשיאות פרגמטית, מן המרכז הפוליטי. אבל הוא נענה לסדר היום של האגף הפרוגרסיבי במפלגתו, בראש ובראשונה בענייני כלכלה, אבל גם בענייני חינוך.
הדמוקרטים אולי התחילו להתרגל למחשבה שהפרוורים המבוססים של המעמד הבינוני הלבן מופקדים בבנק הקולות שלהם. אבל הבחירות האלה גילו להם, שעליהם להעניק סיבה לבוחרים העצמאים להצביע בעדם; שהצורך למנוע את חזרתו של דונלד טראמפ, הוא כלשעצמו אינו אמצעי שכנוע מספיק.
הנציג הרפובליקני הנבחר של וירג'יניה, גלן יאנגקין פוגש את תומכיו לאחר ניצחונו / צילום: Associated Press, Andrew Harnik
הקונגרס עדיין נמצא בידי הדמוקרטים, אם גם ברוב זעיר. על המדוכה עומדים שני חוקי הקצאות ענקיים, שהדמוקרטים מתקוטטים עליהם זה חודשים. אחד, בהיקף של 1.75 טריליון דולר, נועד לממן רפורמות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת; השני, בערך של טריליון דולר, נועד לממן שיקום של התשתית. השמאל מעכב את אישור התשתית כל זמן שהימין בתוך במפלגה לא ירשה לרפורמות לעבור. התוצאה: אף אחד מן החוקים אינו עובר.
השבוע היו גם שורה של בחירות ומשאלי-עם בזירה המקומית. תמונה מעניינת הצטיירה מהן: המצביעים דחו מועמדים דמוקרטיים שמאליים ויוזמות רדיקליות. במשאל עם בעיר מיניאפוליס, שבה שוטר הרג את ג'ורג' פלויד כמעט לפני שנה וחצי, התושבים דחו יוזמה לפרק את המשטרה. בניו יורק, קצין משטרה לשעבר, שחור, נבחר לראש העיר.
האם ג'ו ביידן יעשה פניית פרסה, ויחזור אל המרכז? זה מה שעשה ביל קלינטון ב-1994, לאחר שמפלגתו איבדה את הרוב ההיסטורי שלה בשני בתי הקונגרס. רוב הדמוקרטים חרקו שיניים, אבל קלינטון הצליח לחזור ולהיבחר שנתיים אחר כך.
הניצחון בווירג'יניה והניצחון בקושי בניו ג'רזי העניקו נוסחת הצלחה חדשה לרפובליקאים. בשנה האחרונה חזרנו ושמענו, כי למפלגה אין ברירה אלא לאמץ את דונלד טראמפ אל חיקה אם היא רוצה את מצביעיו. אבל בשתי המדינות האלה, הרפובליקאים הלהיבו את מצביעיהם באמצעות תערובת של כלכלה ושל מלחמת תרבות, מבלי לשתף את טראמפ ומבלי לחזור ולהישבע לו אמונים.
הסכמה רחבה שררה עוד לפני הבחירות של השבוע, שהדמוקרטים מובלים לטבח הפוליטי. נראה בעליל שהטבח מתחיל.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.