כמה זמן לוקח להתיידד עם אדם זר? מחקרים חדשים בוחנים מה זו חברות

כמה שעות צריך להיות עם אדם אחר כדי שייחשב חבר טוב שלך, עד כמה אנחנו יודעים לזהות חברים אמיתיים ואיזה מושג חדש הכניסה הקורונה ליחסים? • במשך שנים התמקדו חוקרים ביחסים בתוך המשפחה. מחקרים וספרים שיצאו לאחרונה מפנים זרקור לאחת ממערכות היחסים הכי משמעותיות בחיינו

לחברות בין שימפנזים יש מאפיינים דומים לחברות בין אנשים / צילום: Shutterstock
לחברות בין שימפנזים יש מאפיינים דומים לחברות בין אנשים / צילום: Shutterstock

הסרט "ראלף שובר את האינטרנט" מתחיל בכך שראלף מציג את שגרת חייו המאושרת. ימיו עוברים עליו בנעימים כשהוא מבלה אותם עם חברתו הטובה וונלופי. כשהיא מחליטה לעבור דירה למשחק מחשב אחר, מצופה מראלף לשחרר אותה להגשים את חלומה. זה מה שחברים עושים. הם מפרגנים לחבריהם שינויים, גם אם אלה מערערים לחלוטין את חייהם. אם ראלף יעמוד בדרכה, הוא יאבד אותה ממילא. לרגש שראלף חווה בעקבות הפרידה מוונלופי אין הגדרה או מילה מדויקות, גם לא טקס או כלי חברתי מובנה שיעזרו לו לבנות שגרת חיים חדשה. כל זה קורה, כמובן, לא רק לדמויות בסרטים מצוירים, אלא גם לאנשים אמיתיים, שהחברים שלהם עוזבים למקום אחר או פשוט מחליטים להתנתק מהם.

קשרי חברות הם צורך בסיסי שלנו. הצורך הזה בלט במיוחד בתקופת סגרי הקורונה, שבה רבים נאלצו להתכנס אל תוך המשפחה הגרעינית או אל הלבד שלהם. עבור בני נוער וילדים, הצורך היה כה בוער, עד שכעת פסיכולוגים קורסים בזמן שהם מנסים להתמודד עם תוצאות המשבר. אולי זו הסיבה להצלחה בשנתיים האחרונות של שני ספרי עיון בנושא.

הספר הראשון הוא Friendship: The Evolution, Biology, and Extraordinary Power of Life's Fundamental Bond, מאת לידיה דנוורת', כתבת מדע מובילה בארה"ב. השני הוא ספר אישי יותר, Big Friendship: How We Keep Each Other Close, מאת אן פרידמן ואמיטאו סואו, מנחות הפודקאסט Call Your Girlfriend. הן מספרות בספר על החברות ארוכת השנים ביניהן, שמנצחת מרחק והבדלי רקע. הן גם מראיינות מומחים כדי להבין את הבסיס האנושי לרגש המיוחד הזה.

חברות לא זכתה לאותה רמת תשומת לב מחקרית שזכו לה קשרים משמעותיים אחרים בחיים שלנו. אבל אלה שכן נעשו מספיקים כדי לתת תמונת מצב ברורה על ההשלכות הבריאותיות החיובית שלה. חלק מהמחקרים מצביעים על כך שלחברות טובה יש השפעה דומה לזו של תזונה נכונה והתעמלות על הבריאות. אחרים מייחסים לה משמעות אפילו גדולה יותר מזו משפחה או של מערכות יחסים רומנטיות.

"הפריחה של המחקר בתחום התרחשה כאשר החלו מחקרים שקשורים בנוירולוגיה של האמפתיה ושל הבדידות", אומרת דנוורת' בשיחה עם גלובס. התברר שבדידות היא טראומטית כמו מלחמה או עוני. חברות היא בעצם הבסיס הטוב לכל קשר אחר שיש לנו. "אם בן הזוג שלך הוא באמת חבר שלך, אם אחיך מתפקד כחבר שלך, ואפילו אם אמא שלך מתפקדת כחברה שלך, יש לכך אותן תועלות בריאותיות כמו של רשת חברים שאינן משפחה". אבל לא תמיד קשרים משפחתיים הם כאלה.

בני אדם ושימפנזים משילים חברים עם השנים

לרובנו יש שלושה עד חמישה אנשים בחיינו שאיתם יש לנו קשר חזק במיוחד, חברים או משפחה. עם עשרה אנשים בממוצע יש לנו קשרי חברות קרובים. 30-35 אנשים נמצאים במעגל האינטראקציה התדיר שלנו, ועוד כ-100 איש שאנחנו מכירים היטב. כלומר, סך הכול מתויקים במוחנו כ-150 איש משמעותיים לנו. זהו "מספר דנבר", על שם האנתרופולוג פרופ' רובין דנבר מאוניברסיטת אוקספורד, שקבע אותו בשנות ה-90 של המאה הקודמת. ייתכן שעם הופעת הרשתות החברתיות, המספר השתנה.

במחקר חדש, שבו השתתף גם דנבר, נטען כי מי שיש לו יכולות עיבוד מידע גבוהות יכול לנהל גם קשרים חברתיים רבים יותר. עם זאת, אם לאדם מסוים יש המון חברים, לעתים קרובות הקשרים שלו הם יותר שטחיים.

 
  

"יש לנו הכי הרבה חברים והקשרים הם הכי קרובים בנעורים ובגילאי ה-20", אומרת דנוורת'. "אחר כך משפחה וקריירה הופכות להיות משמעותיות יותר, ואנחנו מתכנסים למספר קטן יותר של חברים אינטימיים". זה לא קורה רק לבני אדם שנסחפים במרוץ החיים המודרני. מחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד ופורסם בכתב העת Science העלה כי גם שימפנזים מתבייתים על מספר קטן יותר של חברים קרובים יותר עם העלייה בגיל.

קשרים שנותקו יהיה קשה לשחזר. "ראיינתי אפידמיולוג שחוקר היום את הבדידות, והוא אמר, 'לחפש מחדש חברויות שהזנחת בגיל 50 או 60, זה כמו להפסיק לעשן בגילאים האלה. זה לא אותו דבר כמו לעשות את זה קודם, אבל זה עדיף מלא לעשות את זה בכלל", אומרת דנוורת'.

"אנחנו צריכים בערך 50 שעות של שהייה משותפת כדי לקרוא לאדם אחר חבר, 80-90 שעות כדי להגדיר אותו כחבר טוב, ועוד 200 שעות כדי לומר שהוא אחד החברים הכי קרובים שלנו. זה לא כל כך הרבה זמן כשאנחנו סטודנטים או שותפים לדירה, אבל המון זמן כשמנסים להיפגש שעתיים פה או שעתיים שם כשאנחנו אנשים עובדים".

האם רשתות חברתיות יכולות להיות תחליף למפגש פנים אל פנים ביצירת קשרים ובשמירה עליהם?
"המגפה הביאה את השאלות הללו למרכז הבמה וממש ברגעים אלה נערך על זה המון מחקר, שקיבל אפילו המון מימון. בינתיים, מצאו שרשת חברתית כערוץ יחיד היא בעייתית, אבל כשהיא אחד מכמה ערוצים, היא משפרת את החברות. מפגש פנים אל פנים הוא הטוב ביותר, אבל אם בין המפגשים יש גם וואטסאפ, זה אפילו יותר טוב. קשרים שהם טובים אופליין לרוב טובים גם אונליין. אבל רכיב הפנים-אל-פנים, שמאפשר קשר עין וסנכרון תנועות וגלי מוח, הוא מיוחד".

מחקר מ-2016 שעשה פרופ' ארז שמואלי מאוניברסיטת תל אביב הצביע על תופעה מפחידה קצת: הוא הראה שרק 50% ממי שאנחנו חושבים שהם חברים שלנו אכן רואים בעצמם חברים שלנו ואותנו כשלהם. המחקר נערך בקרב סטודנטים באוניברסיטאות בארה"ב, אירופה וישראל, ולדברי שמואלי התוצאות היו לא צפויות על ידי הנשאלים. הם העריכו בתמימותם ש-95% מהקשרים שלהם הם הדדיים.

לחברות בין שימפנזים יש מאפיינים דומים לחברות בין אנשים / צילום: Shutterstock
 לחברות בין שימפנזים יש מאפיינים דומים לחברות בין אנשים / צילום: Shutterstock

למעשה, גם התופעה הזאת נצפתה אצל השימפנזים בגיל צעיר, הם מחפשים לרוב את קרבתם של שני שימפנזים בממוצע, ובין אלה, רק אחד הוא כזה שמחפש את קרבתם בחזרה. כשהם מתבגרים, הם מתכנסים לחברות עם שלושה חברים, שהיא הדדית, וכמעט אינם מחזרים אחרי חברים לא הדדיים.

יחסים ללא מועדים וטקסים

אחד המאפיינים של חברות הוא שהיא אינה מובנית ונטולת הגדרות רשמיות. בניגוד למשפחה, לדוגמה, מעטים המועדים שבהם מוגדר שעלינו לבלות עם חבר ספציפי. לכן אנחנו אפילו לא יודעים בכל רגע נתון אם אדם הוא כבר חבר שלנו או אם הוא עדיין חבר שלנו.

פרידמן וסואו מספרות בספרן שכאשר הן פוגשות זוגות של חברים, הן שואלות אותם איך הם הכירו. לרוב, זוגות של חברים לא נשאלים על הרגע הזה, עוד עדות לחוסר הרשמיות והחוזיות בקשר החברי, הן אומרות. אין מועד התחלה רשמי לחברות, לא חוגגים לה יום שנה.

הגמישות של מערכת היחסים החברית היא אחד היתרונות ואחת הבעיות הגדולות שלה. מצד אחד, מתגמל להיות בקשר שבו הצד השני בוחר בנו בכל פעם מחדש. הגמישות מאפשרת לכל זוג חברים לבחור את מידת האינטנסיביות של הקשר ואת סוג הפעילות המשותפת שמתאים לשני הצדדים. "אבל זו הסתכלות קיצונית על הנושא", אומרת ד"ר כנרת להד, מרצה בכירה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א. "במערכות החברות שחקרתי אנשים בהחלט מרגישים מחויבות לתדירות מפגשים ותקשורת מסוימת ושני הצדדים שמים לב בהחלט כשיש שינוי בכך. אנשים 'סוחבים' חברות הרבה שנים ונפגשים גם כשלא כיף להם, לפני שיוותרו על חבר שהיה בעבר קרוב. זה קשר עם מחויבות גבוהה, גם אם אין בו מחויבות רשמית".

עדות לכך ניתן למצוא, לדוגמה, בפניות לטורי ייעוץ בעיתונות, הן לגבי השאלה כיצד לסיים חברות שאינה טובה והן לגבי השאלה כיצד להציל חברות שדועכת, או איך להתמודד עם חברה שהתרחקה. "דווקא משום שאין לנו שפה לחברות, אנחנו לוקחים את מה שקורה לנו במקרה הזה מאוד מאוד אישית. מעבר לכך, חלק מתפיסת העצמי שלנו היא שאנחנו מכירים את החבר הזה טוב מאוד. אם הוא פתאום מתנהג באופן לא צפוי, האם כל זה היה שקר?".

להד מעוניינת לראות תפיסה ניואנסית יותר של חברות. "אם יש מונח אחד שכן תפס בשיחות על חברות בשנים האחרונות זה 'חברות רעילה'. הביקורת שלי על השיח הזה היא שהוא מבוסס על מודלים בינאריים שבהם יש חברות נפלאה ואידיאלית וחברות רעילה, בעוד שהספקטרום הוא הרבה יותר רחב. חברות יכולה להיות מיטיבה ולפעמים לא מיטיבה. אומרים לנו 'תזרקו אותם' כאילו שיש לנו המון תחליפים, כאילו זה טלפון שאפשר לשדרג".

"אני לא אומרת שחברויות הן בהכרח טובות", אומרת דנוורת', "אלא שחברויות טובות הן ממש טובות לנו. וחברויות גרועות - אנחנו לא צריכות להחזיק בהן בכוח. זה לכאורה דבר ידוע, אבל בני אדם לא תמיד מתנהגים כך. לא כל חברות תהיה שוויונית לגמרי בכל דקה או אפילו בכל שנה, אבל חברות טובה היא זו שבסופו של דבר חיובית לשני הצדדים, ולאורך זמן יש בה תן וגם קח".

בואו נסיים את זה יפה

בהעדר כללים, עלולים להיווצר פערי ציפיות המעיבים על מערכת היחסים. זה קורה לדוגמה כאשר אחד הצדדים מפחית את תדירות המפגשים משום שהוא עסוק, או כאשר חבר שוקע במשבר אישי ומתחיל לדבר רק על עצמו.

סואו ופרידמן הן דוגמה נדירה לחברות שהלכו לפסיכולוג כדי להתמודד עם שנים קשות ביחסים ביניהן. לא רבים עושים זאת, אבל הפסיכולוגיות שהן ראיינו לספרן אמרו שמטופלים מדברים המון על החברויות שלהם, אולי דווקא משום שאין להם השפה להסביר לעצמם או לסביבתם את המתרחש.

"כשהתחלנו להרגיש ריחוק זו מזו, חשנו אשמה, ורצון לברוח, ורצון להכחיש ולהדחיק עד שהכל יסתדר, ובלבול, ותסכול וכאב", כותבות סואו ופרידמן בספר. "לא יכולנו לדבר על זה עם חברים, רבים מהם משותפים, כי לא רצינו שהם יצטרכו לקחת צד". השתיים מתארות זאת בקול אחד משותף שבו כתוב הספר כולו, אבל מציינות שכל אחת עברה את התהליך הזה לבדה.

באותו זמן, הן נתקלו בכתבה על כך ששותפים עסקיים בעמק הסיליקון החלו ללכת לטיפול כאשר יחסיהם הפריעו לעבודה. השתיים כבר הנחו יחד את הפודקאסט, ולכן הרגישו בנוח לעשות זאת, אבל אמרו די בכנות למטפלת וזו לזו, שהפודקאסט יכול להישרף, הקשר הוא מה שמעניין אותן באמת. "הבנו שעדיין יש בינינו המון אהבה, אבל שאנחנו מכאיבות זו לזו בעיקר בדברים שאנחנו לא מספרות זו לזו. גילינו שיש המון נושאים מאוד גדולים, שלא דיברנו עליהם מעולם", הן כותבות.

אלמלא הלכו לטיפול, ייתכן שהקשר ביניהן היה דועך. "אין דרך אחת מסוימת שבה חברות נגמרת", אומרת דנוורת'. "לפעמים אנשים עושים את 'השיחה', ובעקבות המחקר בספר אני מאוד ממליצה על זה, כי אם לא עושים אותה, החברות בדרך כלל נגמרת ממילא, ואם עושים אותה אפשר להציל משהו. דרך אחרת לא נעימה לסיים היא גוסטינג, התעלמות מהודעות ומטלפונים ללא הסבר, ואנשים רבים הולכים עם החוויה הזאת כל החיים ושואלים את עצמם מה קרה. הדרך השלישית היא פשוט להעביר את החבר ממעגל קרוב למעגל רחוק יותר, קצת כמו לעשות עיצוב פנים מחודש של מעגל החברים שלך.

"השורה התחתונה היא שסיום חברות הוא ביג דיל", אומרת דנוורת'. "מגיע לנושא הזה יותר כובד משקל בחיים שלנו".

גם כשחבר נפטר, אין לנו תהליכים טקסיים להתמודד עם זה.
"החברה לא נותנת אותו מקום לאבל על חבר כמו על בן משפחה. דוגמה עוד יותר חריפה היא חבר עם דמנציה. לילדים שלו ולבני הזוג שלו אומרים, 'איזו תקופה קשה זו בחייכם!' והחבר, אמנם לרוב הוא לא מטפל עיקרי, אבל הוא חווה אובדן שאין לו שם והכרה".

פתיחות חדשה לשיחות

כדי להתמודד עם דלות השפה המתייחסת לחברות, סואו ופרידמן שואלות בספרן מונחים מתחומים אחרים, כמו "משפחה נבחרת" לתיאור מעגל חברים קרוב, במיוחד עבור אנשים ללא משפחה "רשמית" (מונח שמקורו בקהילת הלהט"ב). הן גם המציאו את ה-Shine Theory, שלפיה הדרך לחברות טובה היא לקבל החלטה מכוונת לעזור לחברך להיות האדם הכי טוב ומוצלח שהוא יכול להיות, ולקבל אותה עזרה חזרה. "האם חברות יכולות לקדם זו את זו טוב מכפי שהן יכולות להתחרות זו בזו? התשובה היא כמעט תמיד כן", הן אומרות.

דנוורת' מציינת מושג נוסף, מעט יותר רשמי, שהקורונה הביאה לעולם החברות: הסכמה, מנוח מעולם הקשרים הרומנטיים. "אנחנו שואלים, 'מה רמת החשיפה שאת מוכנה לה? מה רמת הסיכון שלך, ומה שלי? איך ניפגש - בזום? עם מסיכה?' זה קצת כמו סקס אחרי Me Too. זה מוביל לשיחות. אולי את הפתיחות שלנו לשיחות נוכל לקחת הלאה".

עוד זווית

קנאה בין חברים זה לא תמיד דבר רע

מחקר שנערך לאחרונה הראה שקנאה בחברות דווקא יכולה להעיד על חברות חזקה ואפילו לחזק חברות. "חברים זה לא רק כיף", אמרה ד"ר ג'יימי ארונה קרמס, מובילת המחקר שנעשה באוניברסיטאות אריזונה ואוקלהומה.

קנאה מובילה להתנהגות שהחוקרים מכנים "Friend Guarding", הגנה על החברות, וכוללת למשל ניסיון לבלות זמן רב עם החבר ולא להשאיר לו זמן לאחרים, או לעשות לו מניפולציה כך שיעדיף אתכם.

ההתנהגות הזו קורית גם אצל בעלי חיים, למשל סוסים, טוענים החוקרים. אבל הפן החיובי היה שחברים שחששו למעמדם השתדלו להיות חברים טובים יותר אחרי תקופה שבה הזניחו את החברות.