משבר כלכלי | פרשנות

מי יציל אותנו מהמשבר המתקרב והולך? אולי הדור הבא

כבר יותר ממאה שנה מתגבשת ההכרה שהדרך למנוע את ההתמוטטות הכלכלית הבאה היא אוריינות פיננסית • אבל מאז ועד היום היו ספקות וקשיים, והם עדיין עומדים בעינם

וול סטריט, ניו יורק, 1907. המונים מסתערים בבהלת הבנקים הגדולה / צילום: ויקיפדיה
וול סטריט, ניו יורק, 1907. המונים מסתערים בבהלת הבנקים הגדולה / צילום: ויקיפדיה

הנה שתי ידיעות עיתונאיות, בהפרש של מאה שנה ויותר, שהתפרסמו בשני קצוות מרוחקים של העולם, ניו יורק ושנגחאי. הן מספרות לנו משהו על השינויים של מאה השנה האחרונות. עניינן הוא אוריינות פיננסית.

הידיעה הראשונה נשלפת מארכיון ה"ניו יורק טיימס", 8 באוגוסט 1909. היא מדווחת על מסע "החינוך הפיננסי" של הסנטור נלסון אולדריץ'. הוא היה אחד האישים רבי ההשפעה ביותר באמריקה בתחילת המאה ה-20. בעיתונות קראו לו "המנהל הכללי של ארה"ב". הוא מילא תפקיד מרכזי במהלכים שבלעדיהם קשה להעלות על הדעת את מאה השנה הבאות: ייסוד הבנק המרכזי ("פדרל ריזרב'), והתיקון ה-16 לחוקה, שאיפשר הטלת מס הכנסה.

אולדריץ' היה מודאג מבורות פיננסית. בורות כזאת כמעט מוטטה את המערכת הבנקאית שנתיים קודם ("בהלת 1907"). אמריקאים הסתערו על סניפי בנקים בכל רחבי ארצם. הבורסה איבדה 50% מערכה. לא היה אז בנק מרכזי. הכול היה בידי היד הנעלמה של השוק החופשי.

הקונגרס העמיד את אולדריץ' בראש "ועדה מוניטרית לאומית", כדי לברר את סיבות הפאניקה. הסנטור אמנם היה רגיל לנהל את אמריקה בקרון הרכבת הפרטי שלו, אבל נסיבות האסון הפיננסי של 1907 שכנעו אותו בצורך לשנות כיוון.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

"לא לעולם מורגן"

עשר שנים קודם, ב-1899, נשיא אוניברסיטת ייל, ארתור האדלי, נשא נאום, ובו קרא לכלכלנים לוותר על המשימה של "חינוך האזרחים", ותחת זאת להקדיש את תשומת לבם לחינוך האליטות. חזונו היה קרוב יותר אל ממלכת הפילוסופים של אפלטון מאשר אל הדמוקרטיה המודרנית. ב-1909 הוא נשמע מנותק במיוחד מן המציאות.

ב-3 בנובמבר 1909, העיתון "אריזונה ריפבליקן" דיווח, סמוך לראש עמודו הראשון, תחת הכותרת "קורס מוניטרי", כי הסנאטור אולדריץ' עומד לעלות על הרכבת, ולצאת למסע הרצאות, כדי להרביץ "חינוך פיננסי" באוכלוסיית ארה"ב.

וול סטריט התבוננה בחשד. סוף סוף, הבנקאי המפורסם ביותר שלה, ג'יי.פי. מורגן, הוא שהציל את אמריקה ב-1907 מפני תוצאות הפאניקה. אולדריץ' השיב, שאמנם כן, אבל לא תמיד יהיה לאמריקה מורגן. במקום גאונותו של יחיד נחוצה לה תבונתם הממוצעת של הרבים.

מאה שנה כמעט בדיוק נמרץ (1907 ל-2008) לא עמדו לאמריקה גאונותו של יחיד, או תבונתם הממוצעת של רבים. הדרך ל"מיתון הגדול" של 2008, או "משבר הסאב-פריים", הייתה רצופה כוונות טובות. בשנים שקדמו לה, גופים פרטיים, ממשלתיים או חצי-ממשלתיים הטיפו פעם אחר פעם את הצורך באוריינות פיננסית.

"חודש האוריינות הפיננסית"

מעניין, ומאכזב, עד כמה דומות, לפעמים זהות, היו ההכרזות הפומביות בעניין האוריינות בשנים שלאחר בהלת 1907 ולאחר המיתון הגדול של 2008. אין זאת אומרת שלא הייתה התקדמות. סקר מ-2020 של "המועצה לחינוך כלכלי" מראה, כי ב-21 מ-50 המדינות של ארה"ב, תלמידים בבתי ספר תיכוניים נדרשים לקחת שיעורים ב"פיננסים פרטיים"; וב-25 מדינות נוספות התלמידות נדרשות לקחת שיעורים בכלכלה. אבל פחת מספר המדינות הבוחנות את הידיעות שתלמידיהן רוכשים.

ב-1995 קמה "קואליציית Jump$tart" של 150 גופים, מן המגזר הפרטי והציבורי, כדי לקדם אוריינות פיננסית. משנת 2000 ואילך, אפריל, החרות על לבם של אמריקאים מפני שבו עליהם להגיש את שומות המס השנתיות שלהם, נעשה מפעם לפעם "חודש האוריינות הפיננסית". ב-2003, משרד האוצר של ארה"ב הטיל על ועדה לגבש "אסטרטגיה לאומית לאוריינות פיננסית". פרי עבודתה פורסם שמונה שנים אחר כך.

האומנם משבר הסאב-פריים היה נמנע אילו הדוח היה מקדים ומתפרסם לפני 2008? מותר לפקפק בזה. אפשר לפרסם דוחות אוריינות למכביר, לשאת הרצאות או נאומי כיכרות; קצת קשה להשפיע על מהלך מחשבה, שמושלות בו אופוריה, מאניה, או מאניה-דפרסיה.

סנאטור אולדריץ' הנ"ל, באחת מהרצאותיו בשנת 1909, אמר, לפי דיווח עיתונאי בימים ההם, כי "כל זמן שלא ישתנה טבע האדם, לא יהיה אפשר למנוע, אם באמצעות חקיקה ואם באמצעים אחרים, תקופות של ספקולציית-יתר, של ספסרות ושל עודף אשראי. כאשר בוחנים את תכונות העם האמריקאי, למרצו וליוזמתו אין אח ורע, אבל אין הם מצטיינים באיפוק ובזהירות. אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים, שבארה"ב תמיד יהיו תקופות של אינפלציה ספקולטיבית על תוצאותיה האיומות".

ההכרה הפילוסופית של אולדריץ' במצב האדם, או לפחות במצב האדם האמריקאי, לא מנעה ממנו לנסות ולהתערב במהלך הטבעי ו"הבלתי נמנע" של הדברים. מאה השנה הבאות שזורות בתוצאות של ניסיונותיו ובתזכורות על כוחנו המוגבל למנוע אותן.

ילדי שנגחאי

הידיעה העיתונאית השנייה שצדה את עיני הופיעה בדיוק לפני שש שנים ב"צ'יינה דיילי", ביטאון בינלאומי של המשטר הקומוניסטי בסין. "ילדי שנגחאי הופכים לחכמי-כסף", הכריז השופר הקומוניסטי בגאווה, והסביר: "92% מתלמידי בתי הספר היסודיים בשנגחאי, שחוכמת הכסף שלהם נבחנה באחרונה, הפגינו הבנה של ניהול פיננסי, וכמה מהם אפילו ידעו משהו על מניות ועל חובות...

בן שמונה אחד הצביע על שש דרכים לעשות כסף, כולל השקעה במניות ובשוקי נדל"ן, מכירת צעצועים ישנים והשגת ציונים גבוהים... 26% מ-200 הנבחנים, גילאי 8 עד 11, השיגו 80 נקודות ויותר, ורק 8% היו מתחת ל-60".

ב-1909, כאשר הסנאטור אולדריץ' תכנן אוריינות פיננסית באמריקה, סין זה עתה הפילה את הקיסרות בת 5,000 השנה, והתפנתה ל-70 שנה של תוהו-ובוהו. לא רע, יגידו ילדי שנגחאי.