הודו | דעה

הודו בגלזגו: השינויים בגישה הלאומית למדיניות האקלים ולמה

במשך שנים סירבה הודו לסמן יעד ברור ולקבל תכתיבים מבחוץ בסוגיית האקלים • לאור זאת, ההכרזה של ראש ממשלת הודו מודי כי עד שנת 2070 תגיע הודו לרמה של אפס פליטות הייתה צעד מפתיע ואף תקדימי

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי / צילום: Associated Press
ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי / צילום: Associated Press

ההבטחות השאפתניות שהוכרזו לאחרונה בפסגת האקלים בגלזגו מעניקות הזדמנות לבחון את המהלכים שנוקטת אחת מהמזהמות הגדולות בעולם. תוך פחות מעשור הפכה הודו ממדינה שאינה מוכנה להגביל את פליטת גזי החממה למדינה השואפת לרתום את העולם למהפכה האקלימית. עם זאת, דומה כי להודים יש עדיין כברת דרך בכל הנוגע להגנת הסביבה.

במשך שנים סירבה הודו לסמן יעד ברור ולקבל תכתיבים מבחוץ בסוגיית האקלים, מדיניות החוץ ההודית, הסובלת מטראומת הקולוניאליזם, גרסה שמאות שנים השתמש המערב בדלקים שהעלו את רמת החיים של האזרחים במערב, והם תוהים מדוע עתה מיליונים של הודים רעבים הנמצאים במרחק פסיעה מפירות הצמיחה הכלכלית צריכים לחכות כי המערב דורש זאת. לאור זאת, ההכרזה במהלך הוועידה של ראש ממשלת הודו, נרדנרה מודי, כי עד שנת 2070 תגיע הודו לרמה של אפס פליטות הייתה צעד מפתיע ואף תקדימי.

הגורמים לשינויים במדיניות ההודית ביחס למהפכה הסביבתית

בשנים האחרונות מסתמן כי הודו אינה רואה עוד כי פיתוח כלכלי מגיע על חשבון ההגנה על הסביבה, וכעת מעוניינת לרתום את מדינות העולם למהפכה הירוקה שלה. מספר גורמים הובילו לשינוי:

הראשון נעוץ בהפנמה כי שינוי האקלים ישפיע גם על הודו - בין אם תעשה מהלכים לעוצרם ובין אם לא. הודו היא אחת המדינות הפגיעות ביותר להשפעות הנובעות משינוי האקלים, בעיקר הפשרת הקרחונים בהימלאיה ושינויים במערכת המונסונים. גידול האוכלוסין והכלכלה הצומחת הפכו את הודו לצרכנית האנרגיה השלישית בגודלה בעולם, הנשענת במידה רבה על דלקים מאובנים, מה שהופך אותה גם לאחת המדינות המזוהמות בעולם. אומנם להודו פליטות חממה מהנמוכות בעולם לנפש, אך עם ריכוז של 18% מאוכלוסיית העולם בשטחה, הממקם אותה במקום השלישי בין הפולטות הגדולות בעולם, הודו לא יכולה לברוח מאחריות.

שנית, הודו הבינה כי לשינוי האקלים השלכות ישירות על שאיפות הפיתוח של הודו העשויות לספוג מהלומה בעקבות מגמות אלה. מחקר שביצעה חברת דלויט מצביע כי הודו עשויה להרוויח 11 טריליון דולר ב-50 השנים הבאות אם תפחית את פליטת גזי החממה שלה. כל זמן שהודו אינה לוקחת חלק פעיל במיתון השפעות האקלים על כלכלתה, הפוטנציאל הכלכלי של הודו עלול לרדת בשיעור של 5% בשנה בממוצע ב-50 השנים הבאות.

הגורם השלישי לשינוי בנושא האקלים נעוץ בתמורות בדעת הקהל ההודית, המציבה את נושא האקלים כסוגיה מרכזית. בסקר של מכון פיו משנת 2015, 75% מההודים ענו כי הם מודאגים מההתחממות הגלובלית. אמנם סוגיית האקלים טרם נכנסה למצע של מפלגות, אך החשיבות הגלובלית של הנושא עשויה להוביל לשינוי במצע הבחירות הבא של מפלגת השלטון.

הגורם הרביעי קשור בתפיסת מפלגת השלטון בהודו, הרואה בתדמית המדינה ובמנהיגות עולמית אלמנטים חשובים במדיניות החוץ ההודית. מודי, מנהיגה של המפלגה, רוצה להציג את הודו כשחקנית אחראית. תחת מודי גדלו השאיפות למנהיגות עולמית והפכו לחלק ממדיניות החוץ גם במדיניות האקלים. באוגוסט 2021 הכריז מודי על ״משימת המימן הלאומית״ ששואפת להגביר שימוש באנרגיות מתחדשות התואמות את שיטות העבודה, המדיניות, הרגולציה והטכנולוגיה העולמיות.

האתגרים מולם מתמודדת הודו ביישום המהפיכה הירוקה

עם זאת, הודו מתמודדת עם אתגרים משמעותיים בדרך להנהגת את המהפכה האקלימית. הראשון, הקטנת צריכת הפחם - אחד ההסכמים החשובים שנחתמו בוועדת גלזגו הוא ההסכם להפסקת אישורים למפעלי פחם חדשים עליו חתומות 23 מדינות למעט ארבעת יצרניות הפחם הגדולות - ארה״ב, סין, הודו ואוסטרליה - שהתחמקו מלהצטרף. פחם הוא המקור העיקרי לייצור חשמל בהודו וכדי לשמור את הפחם שלה באדמה, הודו תזדקק להזרמת הון לסקטורים ירוקים. בנוסף חשוב לזכור כי גז הבישול בהודו הוא בעל השפעה ממשית בפוליטיקה הלאומית, והדבר מתבטא בהבטחות בחירות לנגישות ואמינות של רשת החשמל לבתי אב בהודו ולכן מדובר בסוגיה רגישה ביותר המשפיעה על האזרח ההודי הפשוט .

אתגר שני קשור בחינוך האוכלוסייה לניקיון ואחריות סביבתית, עניין שההודים לוקים בו. אחד מצעדיו הראשונים של מודי עם עלייתו לשלטון היה הקמפיין הלאומי ״נקה את הודו״ (Swachh Bharat) אשר נועד לנקות את רחובות הודו, אך גם לחנך את אזרחיה לניהול אורח חיים בר קיימא. מאז עברו שנים מספר ורחובותיה של הודו אומנם נקיים מבעבר, אך עדיין נדרשים מאמצים להטמעת התהליכים.

גם נושא המימון עלול להוות מכשול משמעותי לממשלה ההודית. הציפייה מהודו לצמצום משמעותי של פליטת גזי חממה ללא סיוע מבחוץ היא מופרכת. בהודו יש עדיין מעל למאה מיליון אזרחים ללא גישה לחשמל, וכרבע מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. לכן רק באמצעות המשאבים הנכונים ושיתופי פעולה דוגמת הגדלת המימון המוסדי להודו וטכנולוגיות מתקדמות. משימה זו עשויה להיות אפשרית.

נקודה לא פחות חשובה היא ההשלכות הגיאו-פוליטיות באזור ועל היחסים בין המעצמות הגרעיניות, ובייחוד על היריבות ההודית-סינית וההודית-פקיסטנית. שינויי האקלים מאיימים על האינטרסים הביטחוניים בכמה ממדים ובראשם המאבק על אגני המים המשותפים . מצד שני, מהלכיה של הודו מחייבים אותה להרחיב את מערך שיתופי הפעולה שלה עם שחקניות נוספות בזירה בדרום אסיה, אשר כמותה שואפות להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות ובראשם אנרגיה סולארית ורוח ויתכן כי אנו צפויים לחיבורים חדשים באזור.

הכותבת היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו עמיתת מחקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ( JISS ) ומרצה באוניברסיטת רייכמן