מספר הסיפורים: הפודקאסט שחושף את המיתוס של הקפיטליזם

אנחנו נמצאים בתקופת הזוהר של הסטוריטלינג. מאמנות ששמורה לאמנים מיוסרים בחדרים עלובים, היכולת לספר סיפור הפכה, כך נדמה, לכישור שכל אחד צריך - מכלכלנים ואנשי עסקים ועד למעצבים גרפים. יש אבות רבים לרנסנס הסיפורי הזה.

בין המפורסמים שבהם נמצא כמובן סלב האקדמיה הישראלי יובל נח הררי. על פי התאוריה, שהוא הפך לפופלארית, סיפורים מניעים חברות, ובני אדם תמיד שגשגו ושרדו בזכותם. גם לג'וזף קמפל, חוקר המיתוסים שכתב את "הגיבור בעל אלף הפנים" מגיע חלק מהקרדיט. הוא אחראי לניסוח של ה"המיתוס האחד" או "מיתוס הגיבור" שהשפעתו מרחיקת הלכת נמצאת בבסיס של תוצרים תרבותיים רבים מ"מלחמת הכוכבים" ועד ל"ריק ומורטי". שלא לדבר על רוברט מאקי, שכתב את רב המכר ההיסטרי "סיפור", וגם הוא זיקק את הצלחתם של בלוקבסטרים לבסיס המשותף הזה. אפשר להגיד ש"סיפור" הוא הסיפור של התקופה שלנו. כל הדברים האלה בהחלט נמצאים ברקע של הפודקאסט המגה מצליח של גיא רז "How I built this" ("איך בניתי את זה").

רז מראיין יזמים מצליחים וגדולים ומבקש מהם לספר את הסיפור שלהם, ממש מהתחלה. הוא נותן להם לחזור אחורה לרגעים הראשונים, ולגולל את המיתולוגיה שלהם בעצמם. מדובר, כמובן, באחד הפודקאסטים הכי מצליחים של רשת NPR כבר מ-2016, כלומר ממש רגע לפני הבום העולמי הגדול של הפודקאסטים, וגם לפני התקופה שבה אנחנו נמצאים עכשיו, שבה, כפי שאומרת בדיחה רצה בטוויטר - לכל איש יש שם, ופודקאסט. גיא רז היה שם ברגע הבום, וראיין את האישה שהמציאה את התחתונים המחטבים, את חיים סבן, ואת היזמים של סטארבקס.

הסיפור האישי הוא המסר

למרות השם הישראלי, רז הוא עיתונאי אמריקאי לגמרי, שנולד בווסט קובינה, קליפורניה, ועבד ב"ווישנגטון פוסט" וב-"CNN" לפני שהפך, לפי ה"ניו יורק טיימס", לאחד ממגישי הפודקאסט המצליחים ביותר בהיסטוריה. "איך בניתי את זה" הוא פודקאסט של סיפורים.

יש פודקאסטים שמשתמשים בסיפורים כדי להעביר מסר, כאן העניין הוא הפוך - הסיפור האישי הוא המסר. הקושי, החיפוש, הרצון, המאבק וההצלחה - חוזרים על עצמם כמעט בכל פרק. רז לא מתעסק בעצות או טיפים, ולעיתים רחוקות ישאל שאלות מאוד קונקרטיות לגבי המוצר עצמו - רק בקונטקסט של הרגעים הפרטיים וההחלטות החשובות של היזמים המרואיינים. הוא בוחר בפינצטה את המרואיינים שלו, ודואג לוודא איתם שהם לא ישימו חסמים או מגבלות על שאלות קשות, ויאפשרו חשיפה מלאה של רגעי הכישלון וההצלחה. התוצאה היא תוכנית מרתקת ומעוררת השראה.

בפרק מהתקופה האחרונה בנושא ביטקויין, רז מתחיל מלהזכיר את התאוריה של יובל נוח הררי, ומדבר על המוסכמה של ערך הזהב - ושואל האם אנחנו מתקדמים לקראת מוסכמה חדשה. בתוכנית הזאת הוא מראיין את בראיין ארמסטרונג, היזם של קוינבייס, שמספר על העסקים הקטנים והכושלים שלו, על התקופה המוזרה שבה הוא גר בדרום אמריקה בלי חברים, על ההשפעה של "שבוע העבודה של 4 שעות" על חייו, ואחר כך כל הדרך אל התובנות שהובילו אותו לבלוקצ'יין - באופן הכי קרוב ואינטימי שאפשר.

בפרק אחר הוא מדבר עם לורה באלנס ומק מגוון, היזמים של חברת המוזיקה עצמאית "מרג'", שגילו בין היתר את "ארקייד פייר". הוא מדמה אותם למשקיעים של סטארט-אפ, ששמים הרבה כסף על הרבה יוזמות בתקווה שאחד מהם יפציץ, ושואל את שניהם על הרקע הרומנטי שלהם, על סגנון הלבוש הגות'י שלהם, ועוד דברים שנשמעים קטנים ואיזוטרים, אבל מייצרים סיפור מרתק.

כמו הרבה פודקאסטים, גם כאן יש עיסוק ביזמות קהילתית וסביבתית, למשל בפרק שבו הוא מראיין את קט נורי, המפתחת של שקיות הסיליקון הרב פעמיות, שמספרת על המעבר מאיראן לארצות הברית וההשפעה של הרקע הזה על החלטות הקריירה שלה.

לכל מי שמתעניין במיתוס של הקפיטליזם, בגיבורים שהוא מייצר לעצמו ובאופן שבו הם מסבירים את עצמם לעצמם, זה הפודקאסט הכי רלוונטי והכי מעניין, וקל להבין ממש מההאזנה הראשונה את סוד הצלחתו.

הכותב הוא בעלים של סוכנות Down the Field המתמחה בהפקה וברכש מדיה בעולם הפודקאסטים