האם חוק ההתנתקות לא מחייב את הממשלה לפנות את הישיבה בחומש?

האם ייתכן שחוק ההתנתקות לא מחייב את פינוי הישיבה בחומש? התשובה שלילית • המשרוקית של גלובס

מעמדה של הישיבה בחומש, ושהות האזרחים הישראלים במקום, חזרו בשבועות האחרונים לכותרות לאחר הפיגוע שאירע סמוך למקום, בו נרצח יהודה דימנטמן ז"ל. השר זאב אלקין דיבר בהקשר זה בכאן ב' והבהיר כי הוא תומך בהסדרת הנוכחות היהודית במקום. כשהמגיש, דב גילהר, ציין כי נוכחות כזאת היא מנוגדת ל"חוק ההתנתקות", אלקין השיב לו כך: "החוק לא אומר שצריך לפנות את הישיבה בחומש… השטח בחומש הוא שטח C, וככזה מותר לישראלים להיות בו. חוק ההתנתקות אומר משהו ספציפי… שבחלק הקטן הזה (חומש), ממש שטח מתוחם, ישראלים לא יכולים לשהות באורח קבע. ישיבה זו לא שהייה באורח קבע…".

דבריו של אלקין נשמעים מפתיעים. הרי הישיבה בחומש פונתה במהלך השנים כמה וכמה פעמים, גם על ידי ממשלות ימין שאלקין היה חבר בהן. האם יכול להיות שהפינוי הזה נעשה למרות שחוק ההתנתקות לא מחייב זאת? בדקנו.

ראשית, קצת היסטוריה. ההתנחלות חומש הוקמה על אדמות פרטיות בשומרון שרשומות בטאבו על שמם של תושבי הכפר בורקה. מדינת ישראל תפסה את השטח הזה בשנת 1978 עקב מה שהוגדר "צרכים ביטחוניים", והקימה עליו היאחזות נח"ל בשם "מעלה נח"ל". לאחר כשנתיים ההיאחזות אוזרחה, והפכה לחומש.

בשנת 2005, כחלק מתוכנית ההתנתקות, פונו ארבע התנחלויות בצפון השומרון, ובהן חומש. סעיף 24 (א) לחוק קובע כי "החל ביום הפינוי… לא ייכנס ישראלי לאותו שטח, ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן לו המפקד ובהתאם לתנאי ההיתר". בהתאם לכך, גם הצו הצבאי שהוצא על מנת ליישם את התוכנית אסר על כניסה של ישראלים לשטח המפונה.

כלומר, בניגוד לדבריו של אלקין, החוק לא מבחין בין שהייה באורח קבע לבין הגעה זמנית למקום, וכך גם מתייתר הדיון בשאלה האם שהות בישיבה בחומש היא שהייה באורח קבע. למעשה, גם אנשי הישיבה הבהירו בראיונות לתקשורת שכך הם מבינים את החוק היבש. "חוק ההתנתקות בעצם אוסר להיכנס למקומות שמהם גירשו", אמר מנהל הישיבה בחומש, שמואל ונדי, בראיון לרדיו קול חי. אלא שלטענתו: "עד היום, בכל הממשלות, המדיניות הייתה לא להשתמש בזה בפועל".

כדי להציג את התמונה במלואה, נזכיר כי כיום, בנוסף לחוק ההתנתקות, ישנו גם צו של אלוף פיקוד המרכז - שהוא הריבון בשטח - שאוסר על כניסת ישראלים לאזור. עד 2013 צו התפיסה המקורי מ-1978 היה בתוקף, והוא מנע גם מפלסטינים, תושבי הכפר בורקה, להגיע למקום. ב-2013 הצו בוטל, בעקבות עתירה לבג"ץ, אך ב-2017 הוצא צו נוסף שמנע גם מישראלים וגם מפלסטינים להיכנס לאזור.

תושבי בורקה שוב עתרו וב-2019 בוטל האיסור על כניסת פלסטינים למקום. יחד עם זאת, צו התיחום נותר בתוקף עבור אזרחים ישראלים. כך שבנוסף לחוק ההתנתקות, גם הוא מונע מאזרחי ישראל לשהות בחומש או אף להגיע אליה.

בשורה התחתונה: דבריו של אלקין לא נכונים. חוק ההתנתקות מ-2005 לא מונע רק שהיית קבע של ישראלים בשטחים שפונו, אלא אוסר גם כניסה כלשהי לאזורים הללו. בנוסף לכך, בארבע השנים האחרונות קיים צו תיחום שהוציא אלוף פיקוד מרכז, האוסר על כניסת ישראלים לאדמות בורקה עליהן עמדה חומש. 

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: זאב אלקין

מפלגה: תקווה חדשה

תאריך: 29.12

ציטוט: "חוק ההתנתקות אומר משהו ספציפי שבחלק הקטן הזה של שטחי C ביו"ש ישראלים לא יכולים לשהות באורך קבע"

ציון: לא נכון

שר השיכון זאב אלקין התראיין ב-29.12.2021 לתכנית "הבוקר הזה" בכאן ב', ונשאל מדוע מפלגתו תומכת בהסדרת הנוכחות היהודית בשטח בו שכנה בעבר ההתנחלות חומש, שפונתה במסגרת תכנית ההתנתקות. "זה הרי מנוגד לחוק ההתנתקות" אמר המראיין דב גילהר. על כך הגיב אלקין כי "החוק לא אומר שצריך לפנות את הישיבה בחומש… בוא נעשה סדר: השטח בחומש הוא שטח C, וככזה מותר לישראלים להיות בו. חוק ההתנתקות אומר משהו ספציפי - אגב דבר נורא מוזר - שבחלק הקטן הזה של שטחי C ביו"ש, ממש שטח מתוחם, ישראלים לא יכולים לשהות באורך קבע. ישיבה זו לא שהיה באורך קבע ולכן אין בעצם בעיה שם".

בדקנו האם אכן לפי חוק ההתנתקות מותר לישראלים לשהות בשטח שפונה ב-2005, כל עוד לא מדובר בשהיית קבע.

את השטח עליו הוקמה חומש תפסה מדינת ישראל בשנת 1978, באמצעות צו תפיסה 4/78. האדמות הפרטיות, שהיו שייכות לתושבי הכפר בורקה, נתפסו עקב "צרכים ביטחוניים" ועליהן הוקמה ב-1978 היאחזות הנח"ל "מעלה נח"ל". לאחר כשנתיים ההיאחזות "אוזרחה", והפכה להתנחלות חומש.

בשנת 2005, בעקבות החלטות ממשלה 1996 ו-3281 ובמסגרת תכנית ההתנתקות, פונו ארבע התנחלויות מצפון השומרון, בהן חומש. סעיף 24 (א) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 קובע כי "החל ביום הפינוי של שטח מפונה, לא ייכנס ישראלי לאותו שטח, ולא ישהה בו, אלא בהיתר שייתן לו המפקד ובהתאם לתנאי ההיתר". כך גם הצו הצבאי מספר 1565 בדבר יישום תכנית ההתנתקות - שפורסם מכיוון שעל פי החוק השטחים אינם חלק ממדינת ישראל ועל כן רק אלוף פיקוד מרכז רשאי להעביר חקיקה הנוגעת לשטח המדובר - אסר על כניסה של ישראלים לשטח המפונה.

כפי שהגדיר זאת בעצמו מנהל הישיבה בחומש, שמואל ונדי, בראיון לרדיו קול חי ב-23.12: "מאז הגירוש, מדינת ישראל קבעה חוק חדש - חוק ההתנתקות - שבעצם אסור להיכנס למקומות שמהם גירשו", אלא ש"עד היום, בכל הממשלות, המדיניות הייתה לא להשתמש בזה בפועל".

על פניו אם כן, נראה כי אלקין טועה. עם זאת, לאורך השנים מאז ההתנתקות עבר הסטטוס של השטח במחלוקת כמה תהפוכות.

כאמור, ב-1978 הוציאה הממשלה צו תפיסה לחלק מאדמות בורקה. על אף הפינוי ב-2005, צו זה נותר על כנו ואסר על כניסתם של תושבי הכפר לשטח. ב-2011 עתרו התושבים לבג"ץ בדרישה לבטל את הצו בן ה-33 שנה, ובמאי 2013 הסכימה המדינה לבטל אותו מיוזמתה לפני שבית המשפט נדרש להכריע בנושא. בהמשך אותה שנה הותר לפלסטינים לראשונה לגשת אל אדמות הכפר.

אלא שלאחר כ-4 שנים, באוקטובר 2017, פרסם אלוף הפיקוד רוני נומה צו תיחום ששוב אסר כליל על כניסה לשטח שבמחלוקת, במטרה לאפשר פינוי של מבנים לא חוקיים שהוקמו באזור. כעבור שנתיים, ב-2019, שוב בעקבות עתירת תושבי בורקה יחד עם ארגון "יש דין", בוטל האיסור על כניסת פלסטינים, אך צו התיחום נותר בתוקפו עבור אזרחים ישראלים.

לסיכום, בניגוד לדברי אלקין, חוק ההתנתקות אותו מבקשים כיום באופוזיציה לבטל אוסר לא רק שהיה של ישראלים אלא גם את עצם כניסתם לשטחים המפונים ברצועת עזה וצפון השומרון. בנוסף לכך, ב-4 השנים האחרונות קיים צו תיחום שהוציא אלוף פיקוד מרכז, האוסר על כניסת ישראלים לאדמות בורקה עליהן עמדה חומש. לכן דבריו של אלקין אינם נכונים.

תחקיר: אורי כהן