האם "המחנה הליברלי" מנצח בכל הסקרים מאז ה־7 באוקטובר?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: יאיר לפיד
מפלגה: יש עתיד
תוכנית: שבע תשע
ציטוט: ״אין סקר אחד ב-11 החודשים האחרונים שבו המחנה הליברלי לא מנצח״
תאריך: 11.09.2024
ציון: לא נכון

למרות שהבחירות אינן נראות באופק, לא פעם נשאלים הפוליטיקאים על מצב המנדטים שלהם בסקרים שמשתנה לאור פעולותיהם והמצב המדינה. לא פעם עולה טענה כי אלו פועלים מתוך שיקולים שיטיבו עם מעמדם הפוליטי ולא מתוך שיקולים לאומיים. כך למשל התעמת השדרן אודי סגל עם יו״ר האופוזיציה, יאיר לפיד על כך שמפלגתו (״יש עתיד״) ומפלגתו של בני גנץ (״המחנה הממלכתי״) ירדו משמעותית בסקרים כך שמשתקף שעל-אף הביקורת כנגד הממשלה הנוכחית הם אינם זוכים באמון הציבור. בתגובה טען לפיד: ״אין סקר אחד ב-11 החודשים האחרונים שבו המחנה הליברלי לא מנצח״.

לפיד מתכוון לסקרים החל מ-7 באוקטובר אשר שינו את פני המפה הפוליטית בישראל באופן דרמטי. נעזרנו באתר מדד אשר מרכז את סקרי המנדים שבוצעו על-ידי גופים שונים, נכון לכתיבת שורות אלו, החל מ-7 באוקטובר בוצע 116 סקרים שונים בעניין.

לצורך הבדיקה נעזרנו במספר סינונים, למען הסר ספק בכוונתו של יו״ר האופוזיציה לפיד בהתייחסותו ל ״מחנה הליברלי״. אילו הוא מתכוון אליו ואל גנץ בלבד הרי שבוודאי אין אמת באמירה מכיוון רק בחמישה (4%) מהמקרים הם לבדם גוברים בכמות המנדטים מהקואליציה. הישג מרשים אך בוודאי שלא מספיק וסביר להניח כי לא לכך התכוון לפיד. בהתבסס על הצהרתו של לפיד כי: "רע"מ לא יכולים להיות המנדט ה- 61, אי אפשר להיות בממשלה הנשענת עליהם, גם החברה הערבית לא יכולה לעמוד בזה", סביר להניח כי הוא התכוון לחברי האופוזיציה ללא המפלגות הערבית. אם כך, נראה כי ב-77% מהסקרים (89), אכן מחנה זה גובר על כמות המנדטים המשוערת של הקואליציה הנוכחית. מטעם מערכת המשרוקית הועברה פניה לקבלת הבהרה אך זו לא נמסרה מטעם יאיר לפיד. בסוגריים נגיד שגם אם כוללים את המפלגות הערביות, עדין לא בכל הסקרים גוברת האופוזיציה על הקואליציה מבחינת כמות המנדטים.

באשר למספר הסקרים בהם מקבל ״המחנה הליברלי״ (אופוזיציה ללא מפלגות ערביות) 61 מנדטים ומעלה לפי הסקרים- מדובר בכ-26% מהסקרים (30 במספר). כשמדובר באופוזיציה נראה כי 87% מהסקרים מנבאים כי יקבלו מעל 61 מנדטים.

אל מול כל זה נסייג ונאמר כי כל הסקרים בהם גוברת הקואליציה על האופוזיציה (עם או בלי המפלגות הערביות) בוצעו על-ידי ערוץ 14; שלמה פילבר וצוריאל שרון ו"דיירקט פוליס" (אשר נמצאת בבעלותו של פילבר). סקרים אלו זוכים לביקורת תקשורתית רבה. אחת הביקורות הטריות הן מהבחירות המקומיות האחרונות בהן טענה חברת דיירקט פוליס וערוץ 14 לדיוק ניבואי של מעל 90% במדגם מה שהתברר כלא מדויק בשל התעלמות ממספר פרמטרים, טעויות בזיהוי המנצחים, פספוס של עשרות אחוזים בין מועמדים וסטיית תקן של 10% (במקום 4% עליה הצהירו תחילה).

לצורך חידוד העניין פנינו לד״ר חגי אלקיים שלם, פסיכולוג פוליטי וסוקר, שהסביר למשרוקית: ״הסקרים בישראל בגדול הם די מדויקים, התחרות בין מכוני המחקר היא בין אחוזים בודדים כשרוב ההבדלים הם בין הסיעות ולא של הגוש, ברמת הגושים תוצאות הסקרים והאמת מאוד קרובות. כדי להתמודד עם חוסר הייצוגיות של הנתונים, הרבה פעמים עושים תיקונים סטטיסטיים ("משקול"), כדי לוודא ככל הניתן שהתוצאות דומות מבחינה דמוגרפית לאוכלוסייה באופן כללי. מעבר לזה, יש החלטות נוספות שצריך לקבל, כאשר הבולטת שבהם היא להכריע כיצד להתייחס לאוכלוסייה מאוד גדולה של מתלבטים שאומרים שעוד לא החליטו למי יצביעו. אפשר לחלק את הקולות שלהם לפי ההצבעה הקודמת שלהם, או לפי שאלה שמכריחה אותה לבחור, ובמקרים פחות נפוצים פשוט מתעלמים מהם ומציגים את הנתונים מקרב בעלי הדעה. האופן שבו בוחרים להתייחס לקולות המתלבטים ("אלוקציה") אחראי להרבה מהשונות שאנחנו רואים בתוצאות המדגמים השונים״.

פרופסור גבי וימן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ומבית הספר לממשל באוניברסיטת רייכמן בדק סקרי בחירות בישראל ב-50 השנים האחרונות והוא מסביר למשרוקית כי תחום סקרי הבחירות מעלה 4 בעיות אובייקטיביות: ״ראשית, סקר בחירות לא עוסק בהווה אלא מנסה לנבא למה אנשים יצביעו בעתיד שזה בעייתי מכיוון ועד שיהיו בחירות עשויים להיות שינויים באקלים הפוליטי והביטחוני. שנית, יש אחוז גדול (נאמד בכ-80%) של אנשים שאינם משיבים לסקר. אלה שמשיבים לסקרים הם לרוב אנשים יותר מעורבים, שרוצים להשפיע יותר, או להוטים יותר למען צד כזה ואחר ולכן לא מייצגים את אלו שאינם משיבים. הבעיה השלישית היא שמבין העונים ישנם כ-25% שאומרים שהם לא יודעים למי יצביעו, זה אחוז גדול שעשוי להוות 33 מנדטים ואז או שמנסים לנבא למה הם יצביעו או ששמים אותם בצד ומתייחסים רק לאלו שהחליטו. ההנחה שהם יתפלגו לפי אלה שכבר החליטו אינה נכונה. נמצא כי אלו שהחליטו מאוחר למי יצביעו, לא החליטו כמו אותם מצביעים 'מחויבים' שידעו למה יצביעו. הבעיה הרביעית היא שכבות האוכלוסייה שסוקר מתקשה להגיע אליהן; אוכלוסייה חרדית שלא משתפת פעולה, ואז לרוב מניחים שהתפלגותם תהיה כפעם שעברה, האוכלוסייה הערבית ואוכלוסיית המשרתים הצבא שהיום יתכן והפער יהיה משמעותי יותר מתמיד בגלל כמות חיילי המילואים״.

״נוסף על כל אלו קיימות בעיות 'סובייקטיביות', ישראליות יותר. לעומת חברות מערביות אחרות, אין בארץ קוד אתי או תקנון שמחייב את הסוקרים להיצמד לו ולמעשה סוקר לא מחויב להיות בעל הסמכה או השכלה כלשהי. הדבר מביא להיעדר שקיפות ולבעיית 'הכובע הכפול', הסוקרים אינם אובייקטיבים בתפקידם מכיוון ולצידו הם עשויים להיות גם יועצי תקשורת של גורמים פוליטיים כלשהם. לכך יש להוסיף כי רבים מהעיתונאים המדווחים על סקרים, מפרשים אותם ומעבירים אותם לציבור לא מבינים בסטטיסטיקה, בבעיות מתודולוגיות (כמו גודל מדגם, שיטת דגימה, רווח בר סמך) והם נעשים ל'טרף' בידי סוקרים אינטרסנטיים או שרלטניים. מכיוון שסקר מספק אייטם רייטינגי מרתק קהלים, הלהיטות לפרסם כל סקר מבלי לבדוק את אמינותו ואיכותו גוברת״.

נזכיר גם כי פילבר היה עד מדינה בתיק 4,000 בצידו של נתניהו ולכן חלק מהטענות הן כי סקריו מוטים לגוש הימין וספציפית לליכוד. במשך שנים ניסו להתחקות אחר שיטת המחקר שלו אך הוא סירב לחשוף אותה, פרט לכך שבניגוד לסקרים אחרים שרובם מבוצעים בפאנלים אינטרנטיים, שיטתו היא באמצעות הודעות לטלפונים הניידים. בינואר האחרון התראיין פילבר לתוכניתם של יעקב ברדוגו ודורון כהן והתייחס לכך, הוא הסביר בין היתר כי סקרים אחרים דוגמים פחות פעילי ליכוד מלכתחילה, לעומת סקריו. ד״ר אליקים שלם, מסביר את המורכבות של מדגם אינטרנטי: ״קיימות כל מיני הטיות, למשל בפאנלים אינטרנטיים יש יותר חרדים אשכנזים מספרדים וייצוג של ש״ס לא ממש קיים. דוגמא נוספת היא יוצאי ברית המועצות מעל גיל 60, שצריך לעשות מאמץ מיוחד בכדי לדגום אותם ולייצר דגימה מיוחדת או להגדיל מאוד את השיעור שלהם״.

פרופ' וימן מוסיף: ״אנחנו בודקים את אמינות של סקרים בשתי שיטות: הראשונה- עד כמה הסוקר דייק בתחזיותיו- ברוב המקרים יש טעויות גדולות ואז ניתן לומר שלא הייתה התחייבות לתוצאות, רק בדיקה של מה היה נכון ליום המדגם. כאן מופעלת השיטה השנייה הבודקת עד כמה אותם מדגמים שבוצעו באותו יום היו שונים זה מזה. במקרה של פילבר, נראה לאורך זמן כי החריגה שלו לצד אחד גדולה יותר ממה שאנחנו מכירים מהשונות בין סקרים באותה מערכת בחירות. לא ברור אם זה נובע מטענתו שהוא פיצח שיטת דגימה מסוימת או מבעיית הכובע הכפול, אבל, ניתן לראות כי מרבית התחזיות שלו בבחירות המקומיות האחרונות לא היו נכונות״.

כמות המנדטים בהחלט מהווה גורם משמעותי לצורך הקמת ממשלה אך אינה העיקר. סעיף 7(א) חוק יסוד הממשלה קובע כי בתום הבחירות יטיל נשיא המדינה, לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות, את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך. לרוב הזכות ניתנת למנהיג המפלגה הגדולה ביותר או לזו בעלת הסיכויים הרבים ביותר לגבש ממשלה. סעיף 8 לחוק יסוד הממשלה מוסיף: ״לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה לפי סעיף 7 נתונה למילוי תפקירו תקופה של 28 ימים; הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו יחד על 14 ימים״.

כאשר חבר הכנסת מסיים להרכיב את הממשלה הוא מודיע על כך לנשיא המדינה ויו״ר הכנסת קובע ישיבה לכינון הממשלה.

כבר ראינו לא פעם כי לא בהכרח חבר הכנסת שזכה למספר המנדטים הגבוה ביותר, הוא זה שהקים את הממשלה בסופו של דבר. כך למשל , בראש ממשלת ה-36 של ישראל (מיוני 2021) עמדו נפתלי בנט ויאיר לפיד (ברוטציה), זאת למרות שסיעת הליכוד זכתה למספר המנדטים הגבוה ביותר , ברם, בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה.

נזכיר שוב שכרגע אין בחירות באופק ולכן הסקרים אינם בהכרח רלוונטיים או מנבאים נכונה את הבאות, אין לדעת אילו שינויים עתידים לטלטל עוד את המערכת הפוליטית בישראל. בנוסף, לא פעם ישנה ביקורת על כך שסקרי הבחירות מוטים, אינם משקפים את התוצאות בפועל או אפילו גורמים לשינויים בהצבעות (למשל אם נראה כי גוש מסוים מתחזק, מצביעי הגוש האחר עשויים להצביע לסיעה קיצונית יותר או לכזו שנדמה שיש לה סיכויים גבוהים יותר לעבור את אחוז החסימה).

מטעמו של לפיד לא נמסרה תגובה.

בשורה התחתונה, אמירתו של יו״ר האופוזיציה, יאיר לפיד אינה נכונה. ברוב המקרים ״המחנה הליברלי״ (זה שאינו כולל את המפלגות הערביות) לא מגיע ל-61 מנדטים וב- 23% מהסקרים הקואליציה גוברת עליו. גם אילו כוללים את המפלגות הערביות- עדין לא כל הסקרים מציגים את האופוזיציה כגוברת על הקואליציה. שוב נזכיר כי מספר המנדטים הוא לא שקובע בהכרח מי ירכיב את הממשלה הבאה.