למרות התנגדות היועמ"ש: תביעה תקדימית נגד מפעל מזהם עולה שלב

הוסר מכשול שעמד בפני תביעת ענק ייצוגית שהוגשה נגד חברת טבע: בית המשפט המחוזי בלוד דחה את עמדת העותרים, אליה הצטרף היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי יש לסלק את התביעה על הסף ולהותיר את המדינה כגורם היחיד שביכולתו לתבוע גופים שונים על נזק שהסבו לסביבה ולבריאות הציבור בכללותו.

השופט אישר לתובעים לתקן את כתב התביעה ולהוסיף אליו את הנזק האישי שנגרם להם בגין הזיהום הכבד שיצר מפעל בבעלות טבע בסביבתם, בטרם ידון באישורה.

בשנת 2017 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור תביעה ייצוגית בגובה 51 מיליון שקל נגד מפעל "פלנטקס" שבבעלות חברת התרופות טבע, שגרם במשך שנים ארוכות לזיהום קרקע ומי תהום, עד כדי סגירת שני קידוחי הפקת מים בנתניה.

לפני שנתיים נסגר המפעל, אך עד היום מאגרי המים לא שוקמו, והרגולטורים האמונים על הנושא, רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, לא קנסו את חברת טבע ולא הפעילו נגדה אכיפה מינהלית כלשהי בשנות פעילותה הארוכות.

בזמן שהרשויות לא נקטו בעיקרון של "המזהם ישלם", ופעולות השיקום של טבע בשטח לא החלו, החליט אזרח בשם נתי ריגלר לתבוע את החברה בשם כלל הציבור, הסובל לטענתו מ"גרימת מפגע סביבתי קיצוני וחמור של מי תהום", בשל הזרמת שפכים תעשייתיים המכילים תרופות לאקוויפר החוף, תוך פגיעה בקניין התושבים וסיכון בריאות הציבור.

ריגלר, המיוצג על-ידי עו"ד צבי לוינסון, נסמך על דוחות רשות המים, שנאלצה לסגור שני קידוחי מים בשל המפגע הכבד שיצר המפעל, ועל 11 אירועי דליפה של חומרים מסוכנים מאז תחילת שנות ה-90 ועד להגשת התביעה. אליו הצטרף כידיד בית המשפט גם ארגון הסביבה "אדם, טבע ודין".

היועץ המשפטי לממשלה הגיש חוות-דעת לבית המשפט שבה התייצב לצד המפעל המזהם, שכן לפי פרשנותו את החוק, מים הם משאב הנתון לשליטתה של המדינה בכובעה כ"אבי האומה" ו"נאמן הציבור", והיא בעלת זכות התביעה הבלעדית בגין נזקים שנגרמו לכלל הציבור כתוצאה מפגיעה במשאב טבע.

בהתאם להערת היועץ המשפטי לממשלה, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ולהגדיר את תושבי נתניה כנפגעים העיקריים, בהסתמך על חוות-דעת הידרולוגית האומדות את הנזקים הכלכליים וכן החשש של תושבי נתניה מפני החשיפה לזיהום.

בטבע התנגדו לבקשה וטענו כי יש לסלק את התביעה על הסף ולא לאפשר את תיקונה. אך שופט בית המשפט המחוזי רמי חיימוביץ' דחה את בקשת טבע וכך גם הביע הסתייגות מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, כשקבע כי "עניינה של התובענה בסוגיה ציבורית חשובה - פגיעה במי התהום - וקיימות ראיות חזקות המעידות על פגיעה שכזו, ואף המדינה מאשרת קיומה, כך שלא ניתן לומר שמדובר בבקשת סרק. סביר מאוד שלזיהום יש השפעה על הציבור כולו, וגם אם קיימת מחלוקת משפטית כבדת-משקל, תיקון התובענה מאפשר דיון בהן".

השופט טען כי יש בסיס לעמדת היועמ"ש כי המדינה ורשויותיה הן הגורם הנכון להסדרת סוגיות הנוגעות למשאבי ציבור, ואף לא הטיל דופי בפעולות אתן מבצעת המדינה לתיקון הזיהום. אך בנוסף קבע השופט כי "ישנו קושי מהותי במתן מונופול אכיפתי בידי המדינה, שכן המאסדר עלול להימצא ב'שבי רגולטורי' או להימנע מפעולה מטעמים אחרים - בין בטעות ובין מסיבות שאינן ענייניות, למשל תופעת 'הדלת המסתובבת', או היעדר תקציב או כוח-אדם לטיפול במקרה".

לכן, כך לדבריו, קיימת חשיבות רבה בפיקוח ציבורי ומשפטי על פעולות המדינה, לצד כך שלא נשללה אפשרות לאכיפה אזרחית בגין נזק אישי שנגרם לפרט כתוצאה מפגיעה במשאבי הציבור ומזיהום מקורות המים והאוויר.

שיירי תרופות נמצאו בקידוחי ניטור

הזיהום באזור מפעל "פלנטקס" בנתניה התגלה לפני יותר מעשור. בשנת 2010 ערכה רשות המים דיון בנושא, לאחר שהתגלו בקידוחי ניטור סמוכים שיירי תרופות וחומרי גלם לייצור תרופות - מזהמים ייחודיים למפעל.

באותו שלב המפעל פעל כבר 30 שנה, וייתכן כי פרק הזמן שבו זיהם את מי התהום והקרקע, הוא ארוך מאוד. כבר אז נדרשה פלנטקס לאתר את כל מקורות הזיהום ו"לפעול באופן מיידי כדי למנוע את המשך הזיהום". ואולם הזיהום נמשך, וגם 12 שנה לאחר מכן, קידוחי המים באזור מושבתים, והמצב לא שב לקדמותו.

ברשות המים בחרו שלא לפעול במסלול של אכיפה נגד החברה ולא להטיל עליה קנסות (לרשות ישנה אפשרות להטיל קנס של כ-400 אלף שקל), או לשקם את האזור בעצמה ולאחר מכן להטיל קנס של כפל עלות על המזהם, אלא להטיל על טבע לשקם את הנזק בהתאם למתווה מוסכם ולהסתפק בכך.

גם במשרד להגנת הסביבה נמנעו מצווים מינהליים, עיצומים כספיים או כתבי אישום בעניין עד עתה. לפי רשות המים, העיקרון המנחה במקרים הללו הוא הדרך המהירה ביותר לתיקון המפגע, ולכן הדרך העדיפה היא לפעול בשיתוף המזהם.

ואולם בסופו של דבר, המזהם ישלם עבור השיקום, שנים רבות לאחר שגרם למפגע, והציבור הוא זה שיישא בעלות קידוחי המים הסגורים והזיהום המתמשך, לצד מימון עבודת עובדי הציבור בנושא, לרבות דיגומים בשטח, מעבדות מחקר ועוד. השיקום עצמו צפוי להתחיל בעוד כשנה וחצי ולהימשך שנים ארוכות.

"אפילו ליטר אחד של מי תהום לא טופל"

"למה לא הוגשו כתבי אישום או הוצאו צווי סגירה? אין כאן ממד של הרתעה ואכיפה של הדין, אלא תמריץ לזהם ולדחות את עלויות השיקום לתקופה שמנהלים כבר לא מכהנים, ולא ניתן להגיע אליהם ולדאוג שיתנו את הדין, כי יש התיישנות", אומר עו"ד לוינסון.

"באותם זמנים טבע זכתה בפרסים סביבתיים ובמענקים של עשרת מיליונים מהמדינה, ועד היום, בפועל לא קרה כלום. אפילו ליטר אחד של מי תהום לא טופל. טבע צריכה לא רק לתקן את המצב, אלא גם להחזיר לציבור את ההתעשרות הזו שצברה שלא כדין על גבו של הציבור כאשר הרשויות אינן אוכפות עליה את הדין. השופט חיימוביץ' מציין תופעה שאנו רואים כמעט בכל התיקים הגדולים: שבי רגולטורי. המדינה שבויה בידי גופים גדולים דוגמת טבע, והיא למעשה משותקת מולם", מוסיף עו"ד לויסון.

הטיפול מתעכב והזיהום ממשיך להתפשט

לדחיית הטיפול בזיהום יש משמעות גדולה. ככל שאינו מטופל, הזיהום מתפשט, ונפח המים שצריך לטהר ולשקם - הולך וגדל, ופעולת השיקום הופכת מורכבת וקשה יותר. כך, לפני מספר חודשים נרשמה עלייה משמעותית בריכוזי הדיאוקסין בשטח המפעל, והתגלה זיהום החומרים המסוכנים מהמפעל שכבר נסגר, במי הים בנתניה.

בעקבות דיווחים של תושבים על ריח חריף, ביצעה רשות המים בשיתוף עמותת "צלול" דגימות של מי הים במורד הזרימה מהבארות באתר הפסולת של נתניה, אליהן הוזרמו במשך שנים רבות שפכי מפעל פלנטקס, ומצאה חומרים מסוכנים (בין היתר קרצינוגנים, חומרים מסרטנים) שלטענתה מקורם במפעל.

בשל כך, רשות המים הנחתה שוב את טבע לבצע חקירה של איכות מי התהום באזור באמצעות קידוחי ניטור ואנליזות שונות.

ד"ר יובל ארבל מעמותת "צלול" מסביר כי הטיפול במפגע הוותיק הוא מורכב, ובינתיים הציבור הוא זה שנושא בתוצאותיו. "זה מה שקורה כשמנסים 'לקבור' חומרים רעילים בקרקע, ולא מפרקים אותם או מייצבים אותם באתר מוסדר לכך. החומרים שהוחדרו לתת הקרקע לפני 20-30 שנה מבצבצים גם עכשיו - לאחר הגשמים, כשמי התהום המזוהמים מקבלים פולס נוסף של דחיקה, וזורמים לכוון החוף והים. הריח בימים כאלה בחוף חריף מאוד ובלתי נסבל, ועשרות אזרחים מתלוננים. אנו מקווים שהממצאים והחלטת בית המשפט יגבירו את קצב הטיפול במפגע הזה".

בארגון "אדם, טבע ודין" סבורים כי פסק הדין משקף שינוי שחל בבתי המשפט, שבשנה החולפת החלו לייחס חשיבות גבוהה יותר לטיפול במפגעים סביבתיים וכך גם לאוזלת-ידה של המדינה, לא אחת, בטיפול בנושאים הללו. "יש מגמה חיובית של שינוי בבית המשפט. ההבנה שהגנה על הסביבה היא לא רק פיזית. מאותם מים מזהמים בסופו של דבר עולים גזי קרקע, והציבור נפגע", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל הארגון. "המפגעים האלה גורמים לתחלואה ולפגיעה בסביבה. נראה כי לבתי המשפט מתחיל ליפול האסימון שהסיפור הסביבתי הוא חירומי וקיומי. משאבי הטבע הם של הציבור, הציבור הוא הריבון, ולריבון יש זכות לתבוע. אנחנו מקווים שזה ישתף בבית המשפט גם במקרה הזה".

בזמן שבית המשפט יתבקש לברר סוגיה הנמצאת כעת במחלוקת, ח"כ פרופ' אלון טל ממפלגת כחול לבן מנסה לשנות את החוק כדי להקנות לארגוני סביבה בעלי מעמד סטטוטורי את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות מבלי להיות נתונים לחסדי שופט כזה או אחר או לפרשנותו של היועץ המשפטי לממשלה.

לפי חוק שיזם טל והונח לאחרונה על שולחן הכנסת, תורחב המסגרת החוקית, כך שלגופים שיכולים להגיש בקשה לתביעה ייצוגית בלי להוכיח שיש קושי לאתר נפגע ספציפי. לצד המועצה לצרכנות, יתווספו גם ארגוני סביבה בולטים שהמחוקק כלל ברשימת הארגונים אשר יכולים להגיש תביעה קבוצתית מכוח החוק למניעת מפגעים סביבתיים.

תגובות רשות המים, היועמ"ש וטבע

רשות המים מסרה בתגובה כי "בהתאם לדרישתנו, המפעל נערך כיום לביצוע שיקום מי התהום באמצעות שאיבת המים המזוהמים וטיפול בהם מחוץ לאקוויפר במשך מספר שנים. בגלל המורכבות הנובעת ממאפייני הזיהום והאתר, ההכנה של תוכנית השיקום, המותאמת באופן ספציפי למתחם פלנטקס, חייבה חקירה מקיפה של היקף הזיהום ומאפייניו וכן הצבה של מודל הידרולוגי אשר שימש לבחירת תרחיש ההפקה המיטבי. פעולות אלה לוקחות זמן אך מבטיחות טיפול יסודי עד לרמה שתבטיח את מניעת הסיכון ואת השיקום של מקור המים".

תגובת היועמ"ש: "בית המשפט קיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי במצב החקיקתי הקיים רק מי שיכול להצביע על נזק מיוחד שנגרם לו יכול להגיש תביעה אישית, ובהתאם לכך אפשר לתובע הייצוגי לתקן את בקשת האישור ולהוסיף עילות שעניינן נזק ליחיד. עוד קבע בית המשפט כי במקרה הנוכחי קיימות ראיות לכך שהמדינה מבצעת פעולות לתיקון הזיהום".

טבע מסרה בתגובה כי "לאורך כל שנות פעילותה באתר, פלנטקס - כחברה בעלת מודעות סביבתית גבוהה, שהשקיעה משאבים עצומים בבטיחות ובאקולוגיה במטרה למנוע פגיעה סביבתית - פעלה בהתאם להוראות הדין ובשיתוף-פעולה הדוק עם הרשויות הרלוונטיות, תוך שהיא מקפידה לשמור ולקיים על כל התקנים, הנהלים וההנחיות. כך שממילא אין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענות המופנות כלפיה".