אוקראינה | פרשנות

ישראל בחרה בנייטרליות, והפסידה את מקומה בין הדמוקרטיות

יש אינטרסים, ומותר לנהוג על פיהם, אבל אין זאת אומרת שצריך לשתוק לנוכח עוול • זה הזמן לסדרת חינוך על מדיניות חוץ וערכים

ראש הממשלה נפתלי בנט עם שר החוץ יאיר לפיד / צילום: יואב דודקביץ
ראש הממשלה נפתלי בנט עם שר החוץ יאיר לפיד / צילום: יואב דודקביץ

לכל ארץ יש אינטרסים, זה מובן מאליו. לא פעם, האינטרסים לא מתיישבים עם נטיות לבה הטבעיות, או עם שיקולים של מוסר ושל אתיקה. לא פעם אין לה ברירה אלא לכוף את נטיות הלב למרותם של האינטרסים. השאלה היא מתי, איך ובאילו נסיבות. לפעמים הנסיבות מחייבות, או צריכות לחייב, או עשויות לחייב ארץ לדבר על הדילמות המוסריות שלה. לפעמים היא אפילו נקלעת למצב שבו עליה להעדיף מוסר על אינטרסים. מי חכם ויגדיר את הנסיבות ואת המצב.

האם מלחמת אוקראינה יוצרת מצב כזה? לא לדעת ראש הממשלה נפתלי בנט. הוא משתבח בנייטרליות הקפדנית של ישראל, המאפשרת לה להציע את שירותיה לשני הצדדים.

המשוואה של "שני הצדדים" מעניינת כשלעצמה. צד אחד הוא מעצמת־על גרעינית, עם טילים הנוסקים במהירות הגדולה פי עשרה ממהירות הקול, עם 1,500 מטוסים ועם "פצצות ואקום"; הצד השני הוא ארץ עם כמה עשרות מטוסים, ללא הגנה אווירית או בליסטית של ממש, המדריכה את תושביה כיצד להכין בקבוקי מולוטוב.

לא לשווא השתמש ולדימיר פוטין בדימויי אונס, כאשר לגלג בחודש שעבר על נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, "יפתי, תתרגלי לזה", הוא אמר (בתרגום חופשי, אבל לא חופשי מאוד).

"נייטרליות לטובת שירותים", הכרוכה בהימנעות קפדנית מלהביע דעה חד משמעית על פלישת רוסיה לאוקראינה, אינה אלא השתמטות מרצינות, מאחריות ומכנות. היא מעמידה את ישראל לצד הודו ומקסיקו, שזו לא חברה רעה כלל, אבל הרחק מחברת הדמוקרטיות המערביות, שאליה היא מנסה להשתייך. יתר על כן, בשם השתייכותה היא גם תובעת זכויות, עזרה ותמיכה בעניינים הנוגעים לה במישרים.

הודו החליטה, שיחסיה הצבאיים הענפים עם רוסיה מימים ימימה מצדיקים הימנעות מהצבעה במועצת הביטחון של האו"ם על החלטת גינוי לאקט גלוי של תוקפנות, שגם מזכ"ל האו"ם גינה בחריפות. להודו יש בעיה עם מדיניות חוץ. אין לה מדיניות כזאת. יש לה רק אוסף אינטרסים חומריים וביטחוניים, שהיא מנהלת כמעט תמיד בהקשרים דו־צדדיים. חדלו לעניין אותה משוואות גלובליות ועמדות עקרוניות באיזשהו עניין שאינו נוגע אליה במישרים.

הודו הייתה צריכה אולי להיזכר בשבוע שעבר במידה שבה היא עצמה חשופה לסכנת תוקפנות מצד שכנה ענקית ורבת כוח, סין, התובעת בעלות על שטחים גדולים של הודו.

מקסיקו היא עניין אחר. הודעת נשיאה ביום ג' שלארצו "יש יחסים טובים עם כל הארצות", ולפיכך היא תימנע מלהביע דעה על פלישת רוסיה, באה בקונטקסט כפול: מאמציה רבי השנים של מקסיקו לשמור מרחק מארה"ב בזירה הבינלאומית; וזהותו

השמאלית־פופוליסטית של הממשל הנוכחי במקסיקו. פרדוקסלית, שמאל קשוח באמריקה הלטינית נוטה כיום אהדה לרוסיה, אף כי המשטר ברוסיה רחוק מאוד מעמדות השמאל כמעט בכל עניין, חוץ מאחד: הטינה העמוקה לארה"ב.

ישראל אינה הודו או מקסיקו

ישראל אינה הודו, ואינה מקסיקו. ישראל היא דמוקרטיה קטנה ומתגוננת, הנוהגת להזכיר לעולם החופשי את הייחוס הדמוקרטי שלה, ודורשת שהעולם יתנהג בהתאם. הבחירה בין רוסיה לאוקראינה היא בחירה בין דיקטטורה לדמוקרטיה. ישראל ויתרה עליה.

שר החוץ הפך עולמות והרבה אויבים כאשר תקף את פולין על ענייני השואה, ונמנע מלשלוח שגריר לוורשה. אבל אין לו מה להציע, חוץ מקלישאות בנאליות, על המלחמה באוקראינה.

מה מתמיהה ומיותרת הייתה הערתו של השר נחמן שי השבוע בוועדת כנסת על "התגברות האנטישמיות באוקראינה", על יסוד ממצאים אנקדוטליים. ההערה הזו שירתה לחלוטין את התעמולה הרוסית, וזה עניין שאדם כמותו, המנוסה בתקשורת, היה צריך להבין.

אחר כך באה כמובן הפצצת באבי יאר, וקריאת שבר פרצה. הנשיא הרוסי שהבטיח "דה־נאציפיקציה" של אוקראינה העניק שירות חשוב לנאצים בעזרת טיליו התועים. אבל ברור למדי שהוא לא התכוון, וזו הייתה תאונה. לא הפגיעה בבאבי יאר היא העיקר. העיקר הוא עצם המלחמה, שנשיא רוסיה מנהל לחיסול עצמאותה של מדינה שכנה, המוכרת על ידי החוק הבינלאומי.

כישלון של כל המערכת הפוליטית בישראל

הכישלון אינו שייך רק לממשלה, אלא לכל המערכת הפוליטית בישראל. נייטרליות רשמית אינה סיבה לשתיקה ולהתחמקות. זה הזמן להזמין את הציבור לסדרת חינוך על ערכים במדיניות החוץ. זה הזמן לרב־שיח שקול ומהורהר; לדיון נטול קריאות־ביניים במליאת הכנסת. לאיש אין בו יתרון נתון, חוץ מן היתרון האפשרי בתחביר תקין.

ב־1939, לאחר שהיטלר פלש לפולין והתחיל את מלחמת העולם השנייה, נשיא ארה"ב, פרנקלין רוזוולט, הכריז בנאום רדיו שארצו תישאר נייטרלית, "אבל כאשר השלום מופר באיזשהו מקום, שלומן של כל הארצות באשר הן עומד בסכנה". והוא הוסיף: "איני יכול לבקש שכל אמריקאי יישאר נייטרלי בלבו. אפילו נייטרלי אינו יכול להתבקש לסגור את מוחו ולסגור את מצפונו". אולי נפתלי בנט יכול לבקש תרגום מוצלח יותר של דברי רוזוולט, ולכלול אותו בדבריו הבאים על האסון הכבד הממשמש ובא באוקראינה (את דברי רוזוולט אפשר לשמוע כאן).

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny