הנהירה השלילית בחברה הערבית מחייבת חישוב מסלול מחדש

המציאות הישראלית מציבה מחסום אחר מחסום לצעיר הערבי, שולחת אותו למחוזות רעים, ובכלל זה לפלילי • הגיע הזמן לשנות את זה

סטודנטים / צילום: Shutterstock, panitanphoto
סטודנטים / צילום: Shutterstock, panitanphoto

הכותב הוא חוקר בפקולטה לרפואה ויו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים, המשרד לשוויון ומגוון באוניברסיטת תל אביב

החברה הערבית בישראל, המהווה כ-21% מכלל האוכלוסייה, מתמודדת מאז ומתמיד עם קשיים סוציו-אקונומיים משמעותיים שפגעו קשות בשילובה בכל המערכות הכלכליות ברמת המדינה וברמת הפרט עם תרומה של כ-8% בלבד לתמ"ג.

כערבי מוסלמי עם שושלת היסטורית בעיר יפו, אני עד מאז ומתמיד לחיפוש המתמיד אחר הפתרון הכלכלי המידי של האזרחים הערבים מסביבי, כולל הוריי היקרים, זיכרונם לברכה, שהביא את האוכלוסייה לחפש אחר דרכים מזדמנות ומהירות להעלאת ההכנסה במשפחה כדי לעבור את היום בהצלחה. כך זכור לי כיצד צווארה של אמי היה כפוף מרוב עבודת תפירה בביתנו למען הכנסה צידית וכיצד אבי נהג לעבוד בשלוש עבודות כדי להשלים את ההכנסה למען משפחה עם שמונה נפשות. סיפורי האישי הוא דוגמה אמיתית למצבם של מאות אלפי המשפחות הערביות בארץ שכורעות תחת הנטל הכלכלי.

כמחצית מהאוכלוסייה הערבית וכ-60% בקרב הילדים מתחת לקו העוני ורק כרבע מהמשפחות העניות הערביות מקבלות קצבה מהממשלה עם שיעור מיצוי של הבטחת הכנסה שעומד רק על 48%.

הקשר בין עוני והשכלה קיים בכל המגזרים, כולל בחברה הערבית ומכאן ששיפור השכלה בכלל וההשכלה המקצועית בפרט הייתה משנה את מצבם החברתי והכלכלי לאין ערוך. אולם, אין זה סוד שמאז קום המדינה מערכת החינוך בחברה הערבית התבססה על מינויים פוליטיים של הדרגים המקצועיים, על חשבון איכות הניהול וההוראה בבתי הספר הממשלתיים - דבר שהביא לפגיעה משמעותית בהישגי התלמיד הערבי עד עצם היום הזה.

פגיעה זו הביאה את החברה הערבית למעגל של חיפוש אחר עבודות מזדמנות, רובן בשוק השחור וחלקן אף פליליות ומכאן הדרך הייתה קצרה גם לעלייה בפשיעה ובאלימות, כפי שזה מתבטא באופן חריף בימים אלו עם כ-120 נרצחים מדי שנה. יש לומר שבעשור האחרון אחוז הסטודנטים הערבים הכפיל את עצמו ואף יותר והגיע לכ-17% מכלל הסטודנטים בארץ. עלייה זו הושגה בין השאר בעקבות תוכנית החומש המתוקצבת של המל"ג להנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית. אלא שהדרך עוד רחוקה מלהניב פירות משמעותיים בלתי הפיכים שישנו את פני החברה הערבית, בעיקר לאחר שנתיים של קורונה ואחוז נשירה גבוהה בקרה הסטודנטים הערבים.

מחסום לא אנושי

כיו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת תל אביב וכיו"ר הפורום הבינמוסדי באותו נושא, אני יודע שהמחסום הבלתי אנושי שפוגע רבות בסיכויים של כניסת התלמידים הערבים לאוניברסיטאות ולא רק למכללות הוא מחסום הבחינה הפסיכומטרית.

בחינה זו, שמתאימה תרבותית לרוב הישראלי הלא-ערבי, מתורגמת רק מילולית לערבית מבלי לקחת בחשבון את הרקע התרבותי-השכלתי של החברה הערבית ואיננה משקפת את הרמה האמיתית של התלמיד הערבי, כולל את המצטיינים שבהם. מצב זה בא לידי ביטוי בהפרש של כ-100 נקודות בבחינה בין היהודים והערבים. התוצאה היא ציוני בגרות לא אמינים במקרים רבים כדרך להעלאת סיכויי הקבלה לאוניברסיטאות, ושל נהירה של סטודנטים ערבים מישראל לאוניברסיטאות בשטחים ובירדן (כ-9,241 סטודנטים) דבר שפוגע רבות בשילובם בחברה הישראלית.

האבסורד הכלכלי הוא שעלות הלמידה בשטחים מגיעה לעשרות אלפי שקלים בשנה, דבר שמכביד עוד יותר על המעגל הכלכלי של החברה הערבית בישראל.

חינוך ועוד חינוך

אז מה המדינה יכולה לעשות כדי לשפר את המציאות? התשובה היא חינוך, חינוך ועוד חינוך. ראשית, על משרד החינוך לעבור מהפכה שתתאים לחברה הערבית בסוגיות ההכשרות המקצועיות ומינויים מקצועיים ללא תלות פוליטית. שנית, עליהם לייצור מנגנון מעקב צמוד ומקצועי אחר הפעילות בבתי הספר הערבים עם תמיכה תקציבית ברורה שתיצור העדפה מתקנת לתלמיד הערבי. מנגנון זה יצמצם את הנשירה ואת האלימות ויביא למהימנות גבוהה של תוצאות הבגרות. שלישית, על ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לדאוג להתאמה תרבותית של הבחינה הפסיכומטרית לחברה הערבית ולא להסתפק בתרגום מילולי לערבית. רביעית, יש צורך בהכשרה מקצועית של בוגרי המוסדות האקדמאיים בחברה הערבית וחקיקת חוקים מחייבים למען העסקתם בכל החברות הממשלתיות והפרטיות בארץ. חמישית, יש צורך בעידוד השכלה מקצועית לעידוד תעסוקת ההורים הלא משכילים במסגרות מקצועיות שיותאמו במיוחד לכל אזור גיאוגרפי בחברה הערבית. שישית, יש צורך במנגנון פיקוח מקצועי א-פוליטי של כל התקציבים הייעודיים לחברה הערבית בשנים הבאות. לבסוף, יש צורך בהסברה מתמשכת בחברה כולה כדי להבהיר ששלוב הערבים בחברה הישראלית יעשה רק טוב לחברה הישראלית כולה ללא הבדל דת גזע ומין.