עובדי המגזר הציבורי הם לא הצד החלש: החוק צריך לשקף זאת

עובדי המגזר הציבורי, ובמיוחד הוותיקים, נהנים מתנאים ויציבות שאין לעובדים במגזר הפרטי, והם לא ה"חלשים" הקלאסיים שצריכים הגנה

יו''ר ההסתדרות ארנון בר-דוד. בדיני העבודה לא נעשה עדכון מאז מחצית המאה הקודמת / צילום: דוברות ההסתדרות
יו''ר ההסתדרות ארנון בר-דוד. בדיני העבודה לא נעשה עדכון מאז מחצית המאה הקודמת / צילום: דוברות ההסתדרות

הכלכלה העולמית נמצאת במקום רגיש ופגיע, אחרי מגפת הקורונה, וכעת משבר המלחמה באוקראינה יחד עם משבר אנרגיה. התוצאה היא עליית מחירים עולמית, כאשר המדינות מנסות להתאים את המשק ולמנוע מיתון או לפחות להיערך לריסון המיתון. כעת, לקראת הקמת ממשלה חדשה, עומדים לפתחה אתגרים כלכליים משמעותיים. אחד החשובים בהם הוא שוק התעסוקה המאובן והמיושן. זהו אתגר שאסור להתעלם ממנו.

שוק העבודה מבוסס על האדנים של חוקי עבודה מיושנים, משנות ה־50 ושאינם רלוונטיים לעולם החדש. עד כדי כך שישנם חוקים הפועלים הפוך מכוונת המחוקק. כך למשל, זכות השביתה במגזר הציבורי. 

הדרישה של ההסתדרות משר האוצר הבא: העלאת שכר עובדי המגזר הציבורי ב־13% 

איזון שכבר לא קיים

זכות השביתה היא כלי שבא לאזן בין המעסיק החזק לעובדים החלשים, ולאפשר להם עמדת מיקוח טובה יותר. הנחת היסוד, שהעובדים תמיד חלשים, והמעסיק תמיד חזק, לא תמיד מתקיימת במציאות. בשוק העבודה של 2022 אנו רואים לא פעם עובדים מבוקשים ובעלי יכולת מיקוח, שאותה הם ממקסמים בדרישות לשכר גבוה ולתנאים טובים. עובדים רבים, במיוחד בהייטק, לא מבקשים את ההגנות הישנות, כמו קביעות או הגנה מפיטורים. את הביטחון התעסוקתי הם שואבים מכך שהם יכולים להחליף מעסיק במהירות. כללי המשחק בשוק העבודה השתנו, אך חוקי העבודה רחוקים מלשקף זאת.

השביתה האחרונה של מערכת החינוך היא דוגמה מעולה לשינוי כללי המשחק, עד כדי הוצאת זכות השביתה מהקשרה ומהצדקתה. אומנם המחלוקת מעלה שאלות בדבר עתידה של מערכת החינוך והאפשרות לגייס מורים טובים, אך לא ניתן להתעלם מכך שחלק מהמחלוקת בין המורים לאוצר הייתה על הגדלת השכר למורים ותיקים. כלומר, עובדים חזקים למדי (משכורת ממוצעת של 22 אלף שקל) עם קביעות, השובתים כדי להגדיל את שכרם, ולוקחים כבני-ערובה את הציבור - שרובו אנשים חלשים בהרבה. ובמיוחד הורים צעירים, שמאבדים ימי עבודה וסופגים פגיעה כלכלית. זכות השביתה במקרה זה מנוצלת כדי לתת כוח לחזקים, על חשבון החלשים ביותר. זכות השביתה במגזר הציבורי פוגעת בציבור שאינו קשור ואינו יכול להשפיע על הסכסוך, ומשרתת את ההיפך ממטרתה.

אין חולק על כך שהחוק צריך לשקף את המציאות, וכשהמציאות משתנה, החקיקה צריכה לתת מענה. בדיני העבודה לא נעשה עדכון מאז מחצית המאה הקודמת, ובתי הדין אימצו שינויים באמצעות הפסיקה. הפסיקה לא תמיד מאמצת את המציאות החדשה, ודרך המלך לתשתית משפטית יציבה היא לא ב"חקיקה שיפוטית" אלא בחקיקה מסודרת ויסודית.

אחד המנגנונים שהוצעו כבר בעבר, ושיש חשיבות גדולה לאמץ, זה מנגנון הבוררות במגזר הציבורי. כל מחלוקת בעניין השכר, תצטרך לעבור מנגנון בוררות מסודר, לפני שתהיה אפשרות לפגוע על-ידי שביתות בציבור. עובדי המגזר הציבורי, ובמיוחד הוותיקים, נהנים מתנאים ויציבות שאין לעובדים במגזר הפרטי, הם לא ה"חלשים" הקלאסיים שעליהם צריך להגן, והמנגנון ליצירת איזון בכוח המיקוח צריך לקחת בחשבון את הפגיעה בציבור.

ביטוי לכל האינטרסים

יש הרבה שינויים שצריך להכניס בחוקי העבודה, כדי שהחקיקה תיתן מענה לבעיות הקיימות ולצרכי העובדים והמעסיקים. ראוי שהמחוקק יעשה זאת באופן מסודר, תוך מתן ביטוי לאינטרסים הציבוריים.

אנו נכנסים לתקופה מאתגרת כלכלית, אבל לפחות נראה שהמשבר הפוליטי בא לסיומו. חשוב שהממשלה תיתן את תשומת-הלב הנדרשת להכין את עולם העבודה לתנאים הנדרשים בעולם המודרני. אני מקווה שדווקא סכסוך העבודה האחרון שהשפיע על רבים יביא את הקשב הנדרש של הפוליטיקאים לצורך הבוער לעדכן את דיני העבודה ולמצוא את האיזון הנכון לכוחו של המגזר הציבורי בפרט.