זיהו את הערכים שמעניינים את דור ה־Z: התחייה המחודשת של דיזנגוף סנטר

המבנה מיושן והאזור סובל ממצוקת חנייה, אבל מותגים בינלאומיים כמו סבן אילבן ולגו השיקו את פעילותם בישראל דווקא בדיזנגוף סנטר • הם לא לבד: הדגש על ערכים כמו חיבור לקהילה ושמירה על קיימות, לצד תמהיל שמייצר חוויה מעבר לקנייה, הפך את המקום לסמן טרנדים

דיזנגוף סנטר. לדברי מנכ''ל סבן אילבן ישראל, ''זה הגראונד זירו של המדינה'' / צילום: גיא חמוי
דיזנגוף סנטר. לדברי מנכ''ל סבן אילבן ישראל, ''זה הגראונד זירו של המדינה'' / צילום: גיא חמוי

בשבוע שעבר השיקה אלקטרה מוצרי צריכה את פעילותה בישראל של רשת סבן אילבן, במיקום קצת מוזר לחנות נוחות: הדיזנגוף סנטר. שלושה חודשים לפני כן פתחה שם קבוצת גולף רשת חדשה של מוצרי ספא תחת המותג LAVAN. גם בלגו, באמצעות ערן תור בעלי תור גיימינג, בחרו לפתוח בסנטר חנות ראשונה בישראל, לא רחוק מחנות של המותג נינטנדו - שגם אותו הביא תור לארץ לפני ארבע שנים.

מייסד טריגו: "כשגיליתי שלאמזון יש רעיון לסופרמרקטים כמו שלנו, לא נשמתי לרגע" | ראיון
מנכ"ל שטראוס המיתולוגי פורש: "מבאס שהמורשת שלי תיקשר למשבר, אבל אני מאמין שהמסע שלי שם הרבה יותר גדול" | ראיון

מה גרם לכל המותגים הללו, ולאחרים, לבחור במיקום שהתנועה בו מתאפיינת בחוסר יציבות, ואשר עבר תקופות של פריחה, דעיכה, פריחה מחדש ודעיכה נוספת?

"זה הגראונד זירו של ישראל", ציין אבינועם בן־מוחה, מנכ"ל סבן אילבן ישראל, בהשקת הסניף. "בסנטר יש הרגשה של בית, בכל המבוכים אפשר ללכת לאיבוד, אבל יש הרגשה שאנשים נשארים יותר זמן, ולכן בחרנו בו", מסביר תור. "בסנטר יש דגש על קיימות וחזרה לקהילה, ואלו ערכים שחשובים גם ללגו וגם לנינטנדו. יש הרגשה של שותפות אמיתית, והמותג שלנו יכול לחיות באופן אמיתי גם בחנות, וגם מחוצה לה".

דיזנגוף סנטר | תעודת זהות

תחום עיסוק: מעין קניון, הכולל תמהיל חנויות, בתי קולנוע, דואר ובנקים.
היסטוריה: נוסד ב־1977 על ידי משפחת פילץ, שמחזיקה כיום 25% מהנכסים. יתר הבעלים הם האחים נקש (25%), הבנקים הפעילים במקום, המשביר לצרכן ועשרות בעלים פרטיים.
נתונים: במקום יש 350 חנויות, וכ־150 עובדים בהעסקה ישירה. המחזור הכספי נאמד ב־60-65 מיליון שקל בחודש. לשם המחשה, חנות לגו מתפרסת על כ־200 מ"ר ומשלמת לפי הערכות בענף דמי שכירות של 250-280 שקל למ"ר. סבן אילבן מתפרסת על כ־150 מ"ר, ומשלמת 400-500 שקל למ"ר.

"הטראפיק שצפינו לקבל מגיע גם מהרחוב וגם מהתנועה בתוך הקניון עצמו", אומר אבי וזנה, סמנכ"ל חטיבת הבית של קבוצת גולף. "זה מקום מרכזי גם מבחינת הלוקיישן, כחלון ראווה מאוד גדול שבולט משני עברי הרחוב, מאוד מתאים לווייב התל אביבי ולווייב בסנטר.

"גם החיבור לקיימות רלוונטי לנו - אנחנו כקבוצה מביאים הרבה מוצרים כאלו, ובאזור הזה יש הרבה צרכנים סטודנטים ודור חדש שמכיר את הערכים האלו. בנוסף, יש משיכה גם מהפריפריה לאזור דיזנגוף, כך שהחשיפה היא לא רק של תל אביבים אל גם של מבקרים מבחוץ".

לדברי תמיר בן שחר, מנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי־שיווקי צ'מנסקי בן שחר ושות', "תנועת הולכי הרגל שעוברים בחזית דיזנגוף לא קיימת באף מקום אחר בארץ. לעזריאלי, למשל, אתה לא נחשף ישר ברגל. גם סבן אילבן מבינים שיש שם את רמת הנראות והחשיפה הכי גדולה".

תמיר בן שחר / צילום: ארז בן שחר
 תמיר בן שחר / צילום: ארז בן שחר

30 אלף איש ביום

הדיזנגוף סנטר נפתח ב־1977, הוא מתפרס על פני כ־45 אלף מ"ר של מסחר וכולל 350 עסקים ו־600 מקומות חנייה. כ־30 אלף איש פוקדים את הסנטר מדי יום, כאשר בימי שיא המספרים קופצים ל־60 אלף. להערכת בן שחר, הפדיון החודשי עומד על 60-65 מיליון שקל בשטחי המסחר, לא כולל מע"מ.

"כדי למשוך אנשים לתוך תל אביב צריך לייצר דברים מיוחדים", אומר בן שחר. "הרי אין סיבה להגיע מבחוץ לתל אביב לקניות רגילות, כי בכל עיר יש זארה, אדידס ומנגו. אנשים פחות באים לתל אביב למסחר רגיל, אלא לבילוי. העובדה שהסנטר מהווה חלק מרחובות פתוחים מהווה יתרון. זה לא מבנה סגור כמו קניון רגיל, שכל המסחר נמצא בפנים. הרחובות נשפכים אליו ומהווים חלק ממנו, וזה מעצים עוד יותר את הגודל שלו".

דן פילץ, מנכ''ל ובעלים משותף דיזנגוף סנטר / צילום: גיא חמוי
 דן פילץ, מנכ''ל ובעלים משותף דיזנגוף סנטר / צילום: גיא חמוי

בעלי הסנטר הם משפחת פילץ, שהקימה אותו, ומחזיקה בכ־25% מהנכסים; האחים נקש (25%), הבנקים הפעילים במקום, המשביר לצרכן ועשרות בעלים פרטיים. דן פילץ, מנכ"ל ובעלים משותף, מספר כי את הסנטר בנו בתקופה משברית, שבמהלכה המשפחה פשטה את הרגל, ולכן בזמן הבנייה מרבית העסקים נמכרו לאנשים פרטיים ולגופים כמו המשביר, כלי זמר והבנקים שקנו את השטחים, ואפשרו את המשך הבנייה. מאז שנות האלפיים האחים פילץ רוכשים בחזרה נכסים אלה.

פחות רשתות גדולות

המבנה המיושן, הבעלויות הרבות ובעיית החנייה באזור לא מרתיעים, כך נראה, את הציבור הישראלי. "קהלי היעד של הסנטר הם מגוונים", מסביר בן שחר. "40% מגיעים מהסביבה הקרובה ברגל, בעיקר זוגות צעירים ומשפחות ברמת הכנסה חודשית ממוצעת פלוס. 20% מגיעים משאר תל אביב, 20% מהערים השכנות והיתר מזדמנים".

באשר לתל אביבים הוא מסביר כי חלק גדול מהם "נוסעים לעבודה בקורקינט או תחבורה ציבורית ועוברים לידו, ויבואו לשם לערוך קניות. העובדה שהסנטר מחובר לרחוב דיזנגוף שצמח וגדל בחמש השנים האחרונות, וחזרנו להזדנגף, מחזקת אותו. גם הקורונה העצימה את החזרה לרחוב דיזנגוף - בכל הערים המובילות בעולם הבינו שצריך לאפשר לאנשים ללכת ברגל 15 דקות כדי לקנות, לאכול ולבלות. הסנטר נותן את המענה הזה".

גם התמהיל המסחרי משחק תפקיד. "בניגוד לקניונים אחרים, לא כל החנויות נראות אותו דבר", אומר בן שחר. "בקניונים רגילים, כמו עזריאלי, רמת אביב או גבעתיים, כ־80%-90% שייך לרשתות ולא לחנויות פרטיות. בסנטר, המספרים הם לטובת החנויות המיוחדות, והחלק של האופנה עומד על כ־40%-50%".

הסטארט־אפ של הקניונים

לקניונים ומרכזים מסחריים יש אפשרויות רבות להעניק ללקוחות תועלת וערך מוסף, אם הם חפצים בכך. "הסנטר הוא הקניון הראשון שפתח את דלתותיו ללקוחות עם כלבים, וזה בדיוק עונה על הצרכים של קהל היעד - תל אביבים שהולכים לכל מקום עם הכלבים שלהם", מסבירה ד"ר דנה טבת, מומחית בהתנהגות צרכנים, בית ספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן.

ד''ר דנה טבת, בי''ס אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן / צילום: רענן כהן
 ד''ר דנה טבת, בי''ס אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן / צילום: רענן כהן

"בגלל שזהו קניון יחיד, הוא פחות אטרקטיבי מבחינת כוח מבצעי לעומת קבוצות כמו עזריאלי ועופר, אבל לפעמים זה יתרון, כי אפשר לעשות שם כל פעילות שרוצים מעכשיו לעכשיו. אפשר לומר שהסנטר זה הסטארט־אפ של הקניונים בתל אביב".

גם ד"ר טבת מציינת את נושא הקיימות ש"נוכח" בסנטר. "אחריות תאגידית היא חלק בלתי נפרד מתפיסת העולם של מנהל השיווק (אלכס קפלן) וההנהלה. האג'נדה הסביבתית שלהם מאוד חזקה - הקמת גינה על הגג, בית גידול לדבורים וחינוך לשמירה על איכות הסביבה. אין עוד קניונים שעוסקים כך בנושא. כשחברות בינלאומיות מחפשות שותפים ישראלים, קניון שיכול להציג היסטוריה של פעילות בת קיימא והתחייבות לאפס פליטות של פחמן דו חמצני, הוא בעל יתרון אדיר.

"הרבה תל אביבים מרגישים שזה סוג של בית שמוצאים בו כל מה שצריכים, ובכל פעם מחדשים ומגוונים להם. זה בא לידי ביטוי גם בתמהיל החנויות - חנויות פארם ודואר שכולם מחפשים, לצד חנויות נישתיות כמו קעקועים וחנויות לאביזרי מין. זה וואן סטופ שופ".

הקונספט ההיברידי

"הסנטר זה הטרמינל של ישראל", אומר אורי אברוצקי, מומחה למיתוג ומרצה לחדשנות מביה"ס למנהל עסקים במכללה האקדמית נתניה. "הצליחו לייצר שם עיר בתוך עיר. יש מותגים בינלאומיים וחנויות יוקרה, ומצד שני יש חנויות מאוד לוקאליות. החדשנות היא בקונספט של משהו היברידי - דברים שלכאורה לא מתחברים, ותוך כדי משדרים לצרכן שהוא אייקון.

אורי אוברוצקי, פרסומאי ומומחה לשיווק, ביה''ס לתקשורת ומנהל עסקים המכללה האקדמית נתניה / צילום: המכללה האקדמית נתניה
 אורי אוברוצקי, פרסומאי ומומחה לשיווק, ביה''ס לתקשורת ומנהל עסקים המכללה האקדמית נתניה / צילום: המכללה האקדמית נתניה

"למרות שהיו לו שנים קשות, הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש על ידי כך שלא נכנע לתמהיל הרגיל שנמצא בכל קניון. החוויה שם שלא כוללת רק קניות, אלא מאפשרת לך להסתובב. זה שלא בהכרח רואים רק את הארנק שלך, עובד שם מאוד חזק.

"בתפיסת הבילוי העתידית, חנויות הרחוב הקטנות יחזרו למתחמים המסחריים הממוזגים - וזה מה שקורה בסנטר כבר עכשיו. אם אני רוצה לדעת מה הטרנדים היום, אלך לשם".