אל תקראו לי אנרכיסטית: כשהחוזה בין הממשלה לאזרחים נשבר

תמיד הייתי מיעוט פוליטי בישראל, אבל תמיד גם הרגשתי שיש לי פה מקום. הצבעתי מתוך צו מצפוני, וקיוויתי שזה יהיה מספיק כדי לתרום את חלקי לעיצוב המדינה לכזו שמאפשרת לחלום וגם להשיג עתיד טוב יותר. עתיד במדינה שלא רומסת, מכופפת או דורסת אף אדם, לא משנה מה מינו, דתו או מוצאו.

● החברה הישראלית מפולגת מאי־פעם, וכך זה נראה בשטח 

למרבה הצער, טעיתי. המקום שלי, השייכות שלי ואפילו הזהות שלי על תנאי. אני ישראלית, אזרחית ראויה ואישה שומרת חוק רק כשהדעות, המחשבות והרגשות שלי מתאימים למי שמחזיק במושכות המדינה. ברוב הפעמים היה מדובר בממשלה שבה לא בחרתי, אבל לפי החוזה שנרקם בנינו עם השבעתה, היא הבטיחה לדאוג גם לי.

עכשיו החוזה הזה נשבר.

הממשלה החדשה מצפה ממני ומרבים שכמותי לעמוד בכל המחויבות האזרחיות שלנו, ללכת לעבוד, לשלם מסים, וגם להתגייס למילואים כשצריך. שנמשיך בחיינו, כאילו הכל רגיל ושום דבר לא קורה. אבל באותה נשימה, ראשי הקואליציה רומסים, מכופפים ודורסים אותנו.

מאזרחית מודאגת, הממשלה שאמורה להיות גם שלי, הפכה אותי לאנרכיסטית, לטרוריסטית, לשקרנית. משנים פה במהירות שיא את חוקי המשחק, מאיימים על כל מה שחשוב לי, ומשאירים אותי ורבים אחרים בחוץ. ואז, כשאנחנו יוצאים לרחובות למחאה לגיטימית מתוך נאמנות אמיתית לצביון של המדינה, הופכים אותנו לאויבי האומה.

אז כן, הפסדתי בבחירות. אבל זה אומר שהפסדתי את הזכות לחיות פה? שלא רוצים אותי יותר כשותפה? שלא מגיע לי לקחת חלק ולהשפיע על המשך הדרך? מדינת ישראל, רק למי שטוב בעיניה. אבל עד לאן תגיע מדינה שכזו?

ולסיום, רק אזכיר משהו לנתניהו, לוין, רוטמן, בן גביר, סמוטריץ' וחבריהם בקואליציה. התפקיד שלכם הוא לשרת את כל אזרחי מדינת ישראל, גם את אלו שלא בחרו בכם בקלפי.

אל תגידו לנו איך להילחם על העתיד שלנו. במקום, תנו לנו אפשרות אמיתית וכנה לקחת חלק בעיצובו.