הכירו את הנשים שמובילות את תחום היין בישראל ואת היינות הנפלאים שהן עושות

ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס 

הכורמות, הייננות וניהול היקב הן מלאכות פיזיות ואינטנסיביות שדורשות בעונות השיא שלהן התמסרות מלאה. רק קומץ נשים ישראליות בחרו לבטא את עצמן בתחום התובעני הזה, והן בבחינת חלוצות מחנה שגדל לאיטו. בחודש האשה נכיר את נשות היין שלנו, ונבחן מה משותף לעשייה ה"נשית" והאם יש "יד נשית" שניתן להרגיש ביין?

● מה כל כך מיוחד ביינות של עמק הלואר בצרפת ולמה שווה להכיר אותם?
● הוא התפתח בצילו של הקברנה והפך לזן מבוקש: יינות הסירה שכדאי להכיר ולטעום
● יינות טבעיים, אורגניים וביו־דינמיים: המדריך השלם
● יינות הבוטיק של יינני היקבים הגדולים בישראל שאתם חייבים להכיר

ניצן סברסקי, יקב "אחת"

"עשיתי הכל לבד, מהבציר ועד ההובלה ללקוחות"

ניצן סברסקי, 42, נולדה למשפחה חקלאית מבלפוריה שבעמק יזרעאל. טיול אחד ביקבים באיטליה הספיק על מנת לשבות את ליבה, וחצי שנה לאחר מכן כבר הייתה בדרכה ללימודי תואר ראשון בכורמות וייננות במילאנו, אותם המשיכה בתואר שני במדריד.

לאחר תקופות סטאז' באיטליה והתמחות ביינות לבנים בדרום אפריקה בחרה ניצן לשוב ארצה. היא עשתה זאת למרות הצעות עבודה מפתות, מתוך זיקה ואהבה לארץ ישראל, והרצון לגדל כאן את ארבעת ילדיה. לאחר שני בצירים כחלק מצוות הייננים של "יקב ברקן" החליטה לצאת לדרכה ולייצר יינות באופן עצמאי.

היקב "אחת" נוסד ב־2014 כמיזם יין קטן ואישי בעל אופי משפחתי מובהק. היא התחילה עם בלנד נהדר של רוסאן וויונייה, יין אחד בלבד תחת השם "אחת", "כי עשיתי הכל לבד, אשה אחת, עם הילדים, מדי פעם - מהבציר ועד ההובלה ללקוחות". עם השנים נוספו גם שנין בלאן מורכב ועשיר עם ארומות פרי נשיר ודבשיות אופיינית, וכן רוזה גרנאש.

בחירת הזנים, ההתעקשות על איכות הענבים וההקפדה על תהליך ידני בטיפול בכרם שנטעה בכפר שמאי בגליל, נבעו כולם מהרצון ליצור מתוך אהבה אמיתית ואפיינו את "אחת" למן הימים הראשונים. היקף הייצור עולה משנה לשנה אך הוא נשמר ברמה שמאפשרת לניצן להמשיך לעשות את היין באופן אישי, וכן להוביל ולספק את היין ללקוחותיה הפרטיים ולמסעדות הטובות בארץ.

הלה בוז'ו, יקב "בן זמרה"

"הטרואר שלנו מאפשר לקבל תוצאות נהדרות"

מושב כרם בן זמרה שבגליל העליון ידוע כבר עשרות שנים באיכות הענבים שהוא מגדל בטרואר הנחשק של רמת דלתון. יקב הבוטיק "בן זמרה" הוקם בתחילת שנות ה־2000 על־ידי בן המושב יוסי אשכנזי עם ענבים ממשפחת בוז'ו, שלה 700 דונם כרם. ב־2019 היקב נקלע לקשיי תזרים, וכשהשותפות התפרקה יקב בן זמרה נשאר בידי משפחת בוז'ו.

הלה בוז'ו, במקור קינסבורסקי, 37, היום ייננית היקב, היא בת לביולוג שהתנדב בקיבוץ שדה אליהו, ונישא לחברת קיבוץ. ילדותה עברה בקיבוץ מירב שבגלבוע, והתבגרותה במושב נוב בגולן. לאחר הצבא נטעה כרמים בשומרון ובגולן, והשתלבה במחלקה החקלאית של יקבי רמת הגולן. כשלמדה חקלאות במכללת תל חי, חלמה על תואר שני בכורמות וייננות בחו"ל. במהלך הלימודים הכירה את עדן בוז'ו, וכשנישאו והקימו משפחה - החלומות נגוזו.

בתחילת 2019 היא ראתה מודעה שהציעה תואר שני בכורמות וייננות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. היא נרשמה, בלי שהעלתה על דעתה שבסוף אותה השנה יודיע לה חמה, שמעון בוז'ו: "מזל טוב, יש לך יקב, בהצלחה", ויניח לפתחה הזדמנות חלומית. "ההתחלה היתה רכבת הרים" היא אומרת, "אבל לא חשבתי לוותר. לצידי עומדים כל הייננים הנהדרים שלוקחים פרי מהכרמים שלנו, ואני נעזרת ביועץ היין איתי להט".

בגלגולו החדש, המשפחתי, של יקב בן זמרה, הלה לוקחת מכרמי המשפחה כ־7% מהיבול, 40 טון פרי, מהם היא מפיקה 40,000 בקבוקים בשנה. סיגל, אמא של עדן, אחראית על מרכז המבקרים שמול הנוף היפהפה, ויחד עם הלה - גם על התוויות שעל הבקבוקים. האספקטים השונים של הניהול מתחלקים בין כולם.

"אני מאד בטוחה באיכות חומר הגלם. דרך עדן יש לי שליטה מלאה בכרם, והטרואר של בן זמרה מאפשר לקבל תוצאות נהדרות גם בזנים קלאסיים. אלה יתרונות שיש רק למעטים", אומרת הלה. "את הבצירים הראשונים אני מקדישה לחיפוש סגנון יינני. בסירה, למשל, עשיתי שני בצירים, אחד מוקדם, ליין אלגנטי, והשני מאוחר יותר, לבדוק סגנון בשל ומלא יותר. עם הסמיון אני משחקת בהשראת ביקור בבורדו. יוסי אשכנזי עשה רק יינות אדומים, אבל אני אוהבת גם לבנים, וגאה במיוחד בסוביניון בלאן ובשרדונה שלי".

שרון כהן, יקב "רוגלית"

מתאונה קשה לכרם משפחתי

שרון כהן 51, ניהלה מרפאת שיניים בתל אביב. ישי בעלה היה חשמלאי. נולדו להם שני בנים, והמשפחה חיה בדירה ברמת גן, ברצף המוכר של שגרה, לחץ ושמחות - עד התאונה. ישי נפל ממנוף, הפך משותק, והחיים שמשפחת כהן הכירה הסתיימו. כדי להתחיל מחדש, ולאפשר לישי מקסימום עצמאות, הם חיפשו בית ללא מדרגות ומפלסים.

ב־2008 מצאו בית מקסים בנוה מיכאל שבעמק האלה, עם רחבה גדולה שצופה לנוף (בה הם מארחים כיום את באי היקב) ועם חלקה חקלאית לא מעובדת, סמוכה לנחל האלה. שרון נולדה בקיבוץ שלוחות ועבדה בנערותה בפרדסים. הקשר שלה לחקלאות הסתכם בהכרת הטפטפת. של ישי היה קלוש עוד יותר. הוא גדל בקרית גת, ובילדותו עבר מדי פעם את גדר הפרדסים של קיבוץ גת הסמוך, על מנת לפלח פומלה עסיסית. שניהם לא חלמו על קריירה חקלאית, וליין הגיעו במקרה.

חבר עם כרם, בו נותרו 500 ק"ג ענבים, שאל אם ירצו לעשות מהם יין תחת הנחייתו. הם נשבו, ושרון החליטה ללמוד אצל ניר שחם ביקב שורק. בסיום הלימודים נשארה ביקב המיוחד הזה כייננית, והניסיון שהיא צוברת בהחלט ניכר בעלייה העקבית באיכות היין שלה.

שנה אחרי שנה קוששו בני הזוג ענבים, עד שב־2016 נטעו עם שני בניהם פטי ורדו על אדמת סחף שחורה, עשירה בחצץ צור, ומלבק על חלוקי הצור שהותיר תוואי קדום של נחל האלה.

ב־2017 הוסיפו לכרם קברנה סוביניון, מרלו וסירה, ובקרוב יוסיפו את הזנים הלבנים רוסאן, סוביניון בלאן, שנין בלאן וגרנאש בלאן. שרון עושה שימוש בחצי מ־28 הדונם שהזוג מטפח, ובוצרת לפי טעם הענבים, מתוך שאיפה לא לעבור 13.5% אלכוהול. הפרופיל הארומטי של היינות האדומים נמצא בטווח הכהה, אולם רעננותו נשמרת, ומיצוי הפרי העדין וההבגרה בעץ ישן תומכות בו. מומלץ במיוחד הרוזה הרענן, עשוי משילוב של סירה בשלה וקברנה סוביניון בוסרי וחמצמץ.

אורנה לב, יקב "אדם"

"מה שמעניין אותי זה הקשר עם האדמה"

אם לפני 15 שנים הייתם אומרים לאורנה לב, 70, גמלאית צה"ל, רס"ן ביחידת מודיעין 8200, אדריכלית ומעצבת פנים בדימוס, שבקריירה השלישית שלה תהייה ייננית ותסחוף אחריה את המשפחה והחברים, היא היתה פוטרת אתכם בצחוק מתגלגל. היום היא מייצרת 4,000 בקבוקים בכל שנה, ו"לא מתכוונת לגדול יותר. חמישה דונם, זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות בידיים שלנו, רוני בעלי, שהפך בגללי לחקלאי, ואני. מה שמעניין אותי זה הקשר עם האדמה, ללמוד ולהשתפר".

בשנת 2013 הציעה לאורנה הבת גל, שלישית מארבע, להצטרף אליה לקורס עשיית יין. אורנה נענתה בשמחה, ונשבתה בקסם. ב־2015 נטעו בני המשפחה את הסינגל ויניארד שלהם בנחלת הבת ברמת צבאים, מעל עמק יזרעאל.

זהו כרם ים תיכוני, ובו גפני סירה, קריניאן, מלבק, גרנאש, ויונייה, רוסאן וקברנה פרנק. שמות היינות שאורנה בחרה הן חוליות זכרון בשרשרת המשפחתית השורשית שלה. תמצאו פה את 'קותי', יין אדום על שם אביה של אורנה, האלוף יקותיאל אדם, סגן רמטכ"ל וממתכנני מבצע יונתן. 'אלישבע' הרוזה קרוי ע"ש הסבתא, והויונייה הלבן 'זהבה' ע"ש האמא. ליין 'פרא אדם' קראה אורנה על שם שמרי הבר, או על שם כל בני המשפחה, שהם צירו של הסיפור.

הפרי שנבצר ידנית מעובד ביקב שורק, בו אורנה יכולה לקבל תמיכה מקצועית מצוות היקב. העשייה הייננית מינימלית. היינות האדומים תוססים על שמרי הבר. מיצוי הפרי עדין, וערבוב הקליפות נעשה בכפות הידיים. ההבגרה בחבית ישנה שלא משתלטת על ארומות היין.