יפגע בחלשים או צעד חשוב? סערה סביב כוונת שר המשפטים לוין לבטל את הלכת אפרופים

היוזמה של שר המשפטים יריב לוין לתקן את חוק החוזים על-מנת לבטל את "הלכת אפרופים", כפי שפורסם אתמול בגלובס, מעוררת סערה וגוררת לא מעט תגובות מצד עורכי דין בכירים וגורמים באקדמיה. משרד המשפטים בשלב הראשון הוציא קול קורא כדי לשמוע את עמדת הציבור בטרם יגבש נוסח הצעת חוק.

● משרד המשפטים מטלטל את דיני החוזים: שוקל לבטל את הלכת אפרופים 
● האם אפשר לשלם שעות נוספות באופן גלובלי? | שלושה פסקי דין בשבוע, מדור חדש

"הלכת אפרופים" היא הלכה המאפשרת לבית המשפט לפרש חוזים לא רק לפי לשונם אלא גם לפי כוונת הצדדים. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, הוא זה שעומד מאחורי ההלכה שנקבעה ב-1995 במהלך הליך שדן במחלוקת בין משרד השיכון לקבלנים. ההלכה זכתה לביקורת על חוסר הוודאות שהיא מייצרת. ב-2019 המחלוקת התעוררה שוב סביב פסק דין שנתן העליון בפרשת "ביבי כבישים". ב-2020, נשיאת העליון אסתר חיות דחתה בקשה לדיון נוסף בעניין והבהירה כי ההלכה עודנה תקפה. 

שר המשפטים לוין ניסה לבטל את "הלכת אפרופים" עוד כשהיה חבר כנסת בשנת 2011, וכעת הוא מנסה שוב. המהלך גורר, כאמור, תגובות בקרב גורמים משפטיים. 

פרופ' עלי בוקשפן, מומחה לדיני חוזים מאוניברסיטת רייכמן אומר היום (ד') כי "הרפורמה מיותרת. יש מיתולוגיה סביב ההלכה - שאומרים שבית המשפט הפך להיות בעל הבית ולא הצדדים. זו דרך מוטעית להבין את ההלכה. אפרופים רצה לקבוע שהצדדים הם האדון ולהכריע מי גובר - הלשון או הנסיבות. התיקון עשוי לפעול לרעת האוכלוסיות החלשות. בית המשפט לא נותן עדיפות ללשון החוק כדי להגן על החלש".

 פרופ' עלי בוקשפן / צילום: גלעד קוולרצ'יק

"גמישות פרשנית"

עו"ד ברק טל, שותף מנהל במשרד ארנון תדמור לוי, חושב שאין צורך בתיקון. "הפירמידה הפרשנית בחוק כיום היא מדויקת: אומד דעת הצדדים, כלומר הכוונה שלהם, הוא העיקרון המנחה, ואם לא ניתן ללמוד מלשון החוזה באופן מפורש למה התכוונו הצדדים, נבדוק את נסיבות כריתת החוזה.

"זה נכון שרוח 'הלכת אפרופים' פורש ויושם באופן שיצר אי-ודאות מסוימת", אומר טל, "אגב, הסיסמאות שנזרקו במהלך השנים כאילו זה לא משנה מה אתה כותב בחוזה, הן רחוקות מהמציאות".

עו"ד טל מוסיף כי "כל מי שניהל משא-ומתן וניסח חוזה, יודע שפעמים רבות יש נושאים שקשורים ל"מה יקרה אם" בעתיד יתרחש אירוע כזה או אחר, שהצדדים לא מצליחים להסכים עליהם, אבל אם הם יתעקשו, לא תהיה עסקה. הפתרון הניסוחי, בדרך-כלל, הוא ניסוח עמום במכוון, ששני הצדדים יכולים לחיות איתו, וכל צד מפרש אותו לפי השקפתו, ושלמעשה 'מגלגל' את המחלוקת לעתיד, למקרה שהיא בכלל תתעורר.

"הניסוחים 'האפורים' האלה מחייבים פרשנות, והלשון לא תסייע. לכן, הותרת מרחב פרשני לבית המשפט היא חיונית".

 עו''ד ברק טל / צילום: איל יצהר

חוסר ודאות?

מומחים למשפטים המתמחים בתחום החוזים אומרים כי מדובר בטענה פופוליסטית ומוטעית. פרופ' בוקשפן מתייחס לטענה נגד ההלכה כי היא מביאה לחוסר ודאות בפרשנות חוזים. "זו טענה פופוליסטית. ברור שהמילים לבדן, ללא התייחסות להקשר בהן ניתנו, לא תמיד משקפות את רצון הצדדים ובטח לא ביחסים חוזיים לא שוויוניים. כשבית המשפט אומר שהוא לוקח גם את הלשון ואת הנסיבות בהן היא נאמרה ועל-ידי מי היא נוסחה, המטרה היא להתחקות אחר הרצון.

"אמירה ולפיה הלשון החוזה לבדה היא החשובה, ולא הנסיבות, עשויה לפגוע במתן תוקף לכוונת הצדדים עצמם, וגם, במקרים רבים, עשויה לפעול כמו בומרנג, ככל שמדובר בחוזים שבהם הצדדים אינם שווי מעמד וכוח, ולא הבינו מה עומד מאחורי המילים".

פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה לדיני חוזים וירושה מהפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר-אילן, יועץ במשרד פישר (FBC), אומר כי בעבר הביקורת על חוסר הוודאות הייתה נכונה, "אבל בשנים האחרונות נכנסו לבית המשפט שופטים שמרנים יותר, שדחפו מהלך שמעדן את ההלכה. נעשתה הבחנה בין הצדדים לחוזים. כאשר מדובר עם אנשים עם פערי כוחות - שם צריך להכניס שיקולי צדק".

ליפשיץ תומך בקביעה לפיה "לא כל החוזים אותו הדבר" (השופט אלכס שטיין בפרשת "ביבי כבישים" - נ.ש.). לדבריו, "אני לא משוכנע שיש מקום לתיקון חקיקתי. הייתי עושה שני דברים: מחדד את ההבחנות בין חוזים מסחריים מפורטים, בהם יש להתמקד בלשון החוזה, לבין חוזים בין צדדים לא מתוחכמים בהם יש להסתכל על כוונת הצדדים; ומגדיר סוג שלישי, צר, של חוזים בהם שיקולי צדק צריכים להיות חלק מההליך הפרשני". 

 פרופ' שחר ליפשיץ / צילום: נעם פיינר

"הניסיון לחוקק שוב בעניין הלכת אפרופים יהיה לדעתי אנכרוניסטי, וגם עלול להזיק הן לוודאות המשפטית והן לצדק החוזי", אומר פרופ' מיגל דויטש מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לדיני חוזים ודיני קניין. "המצב הפסיקתי מצוין, וכך הוא צריך להישאר. ספק אם הנושא באמת חקיק באופן מועיל. לא בכדי הניסיון הקודם לחוקק הוביל לנוסח תמוה.

"ההנחה כי אפשרית ודאות משפטית מושלמת באמצעות חקיקה היא בגדר מיקסם-שווא. חוק איננו יכול להתייחס לאין-ספור חוזים אפשריים. הוא יכול רק לקבוע אמות מידה כלליות. אי אפשר לחסום שיקול דעת שיפוטי וזה גם לא רצוי".

פרופ' דויטש אומר כי יש להבחין בין שלושה סוגי חוזים כפי שנקבע בפסיקה: "בחוזים עסקיים מורכבים, לשון החוזה הברורה היא מכרעת, ואין הצדקה לפנות לבדיקה נסיבתית, וכך אכן קובעת הפסיקה כיום". כלומר- לא להחיל את 'הלכת אפרופים'. בתחומים האחרים 'הלכת אפרופים' ממשיכה לחול ובצדק: בחוזים בין צדדים פרטיים יש לשמור על בדיקה גמישה גם של הנסיבות".

הוא מוסיף כי בחוזים אחידים מול ספקים, כאשר הלשון מוכתבת על-ידי הספק, בוודאי אין מקום לתפוס את הלשון כחזות הכול, ויש גם להחיל שיקולים ערכיים חיצוניים. 

 פרופ' מיגל דויטש / צילום: יונתן בלום

גם עו"ד ירון קוסטליץ, ראש משרד קוסטליץ ושות', אומר כי אין מה לתקן עוד בלשון חוק החוזים הנוכחי. לדבריו, "החוק תוקן, ונקבע בו שרק אם אומד דעת הצדדים אינו משתמע במפורש מלשון החוזה, אומד דעת הצדדים יפורש כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין.

"בית המשפט פוסק לפי מיטב שיקול-דעתו ומקצועיותו. יש דווקא עניין שבית המשפט יפרש את החוזה כאשר לשונו אינה ברורה. המשפט איננו אריתמטיקה בינארית, וטוב שכך".

 עו''ד ירון קוסטליץ / צילום: איל יצהר

"תהליך אבולוציוני מבורך"

מנגד, עו"ד יוסי בנקל, ראש מחלקת הליטיגציה במשרד שבלת, מברך על היוזמה של לוין. לדבריו, מדובר ב"הלכה רעה שגרמה נזק לוודאות המשפטית בחיי המסחר והכלכלה בישראל. יש תחושה לא נוחה מהפרסומים סביב היוזמה הנוכחית והניסיון להציגה כחלק מההפיכה המשפטית שמקדמת הקואליציה הנוכחית". הוא מוסיף כי בתי המשפט מזמן סטו מ"הלכת אפרופים".

לדבריו, "'הלכת אפרופים' מזמן אינה שולטת בכיפה, ושופטי העליון סטו ממנה במספר לא מועט של פסקי דין, כמו 'ארגון מגדלי הירקות', 'ביבי כבישים' ועוד, כאשר גם המחוקק נרתם לעניין בתיקון מספר 2 לחוק החוזים. על כן מדובר בתהליך אבולוציוני מבורך.

"לא יכולה להיות מחלוקת שהצעת חוק שבאה לתקן הלכה משפטית, שלאחר פרסומה נמתחה עליה ביקורת של האקדמיה, כמו גם של חלק משופטי העליון, היא מהלך נכון המצביע על הדרך הנכונה להוביל 'רפורמות' בסוגיות משפטיות. לאט, בשלבים, בשום שכל, בשיתוף הציבור". 

 עו''ד יוסי בנקל / צילום: אורן דאי

הקשר למהפכה משפטית

פרופ' גבריאלה שלו, מומחית בדיני חוזים, חושבת שאין מקום לשינוי החוק. "זה לא נכון ששר המשפטים יתערב בתחום היחיד בעולם המשפט שאין שם מקום להתערבות חיצונית, אלא שולט בו רצון הצדדים. מה שעושה לוין זה להרוס כל מה שהשופט אהרן ברק בנה. אני רואה קשר עמוק להפיכה המשטרית, לנפץ את המורשת של ברק.

"הייתי מראשוני המתנגדים להתערבות בית המשפט בחוזים, אבל הייתה ויש בשנים האחרונות תנועת מטוטלת. צריך לתת לשוק לעשות את שלו. לתת לצדדים לקחת סיכויים וסיכונים. עם זאת, יש הצדקה שבית המשפט יתערב במקרים מסוימים". 

 פרופ' גבריאלה שלו / צילום: תמר מצפי

פרופ' בוקשפן מוסיף כי "יש קו מקשר שרואה בבית המשפט אקטיביסט. ברפורמה הכללית זה מול הכנסת וכאן מול רצון החוזים. זה רוכב על אותו סנטימנט ציבורי. זו טעות, עליהום מיותר. בית המשפט עושה מאמץ לתת לצדדים את כל הכוח. ובמקרים שבהם הוא מתערב בלשון החוזה הדבר נעשה בדרך כלל בחוזים בהם ההתערבות היא לרעת המתקשרים החוזיים עתירי כח שניסחו את החוזה".

עו"ד בנקל אומר מנגד כי "אם מתוך שלא לשמה - הרצון לנגח שוב את הנשיא (בדימוס) אהרן ברק, לפגוע בתפקיד החשוב והייחודי שהוא מילא בהתפתחות שיטת המשפט המפוארת בישראל, יבוא לשמה - גם לגופו של תיקון וגם לדרך והאופן, הזהיר, הנכון, האיטי והמבוקר לעריכת שינויים בשיטתנו המשפטית - נצא כולנו נשכרים". 

גם עו"ד עופר כהן-צדק, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד פרל כהן, אומר כי אין צורך ממשי בתיקון החוק. לדבריו, "נוסח החוק בנוגע לפרשנות חוזה כפי שהוא היום מקנה ודאות מספקת עבור צדדים לעסקאות, ובכלל זאת גם במקרים שמתגלעות מחלוקות ביניהם. על הצדדים לנסח הסכמים באופן ברור, תוך בחינה ושכלול של כל הסוגיות הרלוונטיות להסכם, על-מנת שלא ייוותר פתח לפרשנויות שונות".

 עו''ד עופר כהן-צדק / צילום: ניקי ווסטפל

"חוסר ודאות במגזר העסקי" 

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, הגיב היום גם למהלך לשינוי החוק. לדבריו, "במחלוקת שבין בית המשפט העליון לבין בית המחוקקים בעניין פרשנות חוזים, יש לקבל את עמדת הכנסת. חובה לתת עדיפות ברורה ללשון ההסכם". לדבריו, ההלכה יצרה חוסר ודאות גדול במגזר העסקי.

באיגוד לשכות המסחר אומרים כי על-פי מדד הבנק העולמי שפורסם בשנת 2021, ישראל ממוקמת כיום במקום ה-85 במדד אכיפת חוזים, מתוך 190 מדינות. משך זמן אכיפת חוזה בישראל (מאחר שהצדדים לחוזה חלוקים ופנו לבית המשפט) נאמד בממוצע ב-975 ימים, קרוב לשלוש שנים - זאת בהשוואה ל-590 ימים בממוצע במדינות ה-OECD. 

 אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר / צילום: יח''צ