ענת אגמון ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס
לנוכח פריחתה של העשייה הייננית בישראל קשה לזכור שחלוצי יקבי הבוטיק שלנו, הייננים שהביאו עמם את בשורת האיכות, החלו לפעול רק בשנות ה־90. לרובם היתה זו קריירה שנייה, ובחלוף העשורים הם כבר בשנות הזהב שלהם, מתבוננים בסיפוק במפעל חייהם ועוסקים בהמשכיותו.
אנשי חזון הם לעיתים קרובות אנשים דומיננטיים, שמתקשים לוותר על השליטה, ולא לכולם יש צאצאים שמעוניינים או מסוגלים להיכנס לנעליהם. כיצד נערכים למעבר בן־דורי? מה נדרש כדי שהוא יצליח, ולאיזה שינויים יש לצפות ביקבים שמשלימים את המהלך?
שאלת ההמשכיות מעסיקה גם יקבים בחו"ל, ובאירופה, ההתמודדות עמה דורשת התייחסות לנטישת החקלאות והכפר על ידי הדור הצעיר, שנמשך לנוחות שבחיי העיר.
● מחיפה ועד אילת: ברי היין מציעים אפשרות בילוי עדכנית וקלילה
● היכרות עם הצבע שכבש את הדור החדש של שותי היין
● יקב שורק: ממחוללי מהפכת היין הישראלית
יקב קסטל: מעבר בין דורי על פי הספר
אלי בן זקן מיקב "קסטל" הוא יהודי נודד שהשפיע באופן עמוק על תעשיית היין הישראלית. הוא נולד במצרים ב־1944 ועקר עם משפחתו למילאנו כשהיה בן 14. את חינוכו קיבל בלונדון במלגת פליטים; במלחמת ששת הימים התנדב בארץ, ולאחריה עשה עלייה. עם אשתו מוניק קנה בית אבן קטן עם ארובה ולול ברמת רזיאל, ופתח בירושלים הסמוכה מסעדה איטלקית חלוצית ומצליחה, "מאמא מיה". מוניק, מארחת רחבת לב, היתה הרוח החיה, ואלי בישל וניהל.
את הכרם, שהיה הראשון בהרי ירושלים, אלי נטע ב־1988 בין הבית הקטן ללול, על אדמה ענייה שלא הצליחה לתמוך באף עץ פרי אחר. כמיטב המסורת הבורדולזית, הגפנים היו נמוכות קומה וניטעו בצפיפות. עבור היין הראשון, שעשה ב־1992 כתחביב, השתמש בשתי חביות אלון שהביא מצרפת; על התווית הופיעו איור הבית והשם "דומיין דו קסטל". הצלחתו הלא צפויה של היין הביאה את האוטודידקט הבלתי נלאה לשנות את מסלול חייו. הוא הקים יקב משפחתי במבנה הלול, ושלושת ילדי בן זקן לקחו חלק בעבודה בו.
ההקפדה הבלתי מתפשרת על איכות הענבים, הכורמות העמלנית והניקיון היינני שמאפיינים עד היום את "קסטל" - השתלמו. לאורך השנים זכו יינות היקב - ובן זקן עצמו - בפרסים רבים בארץ ובעולם, ולציונים גבוהים בקרב המבקרים הנחשבים ביותר.
ב־2015, תחת ניצוחו של הבן אריאל שהיה אז מנכ"ל היקב, יצא קסטל מחצר הבית, ועבר למבנה מודרני ומרשים ביד השמונה. המעבר איפשר להגדיל את הייצור לכ־400,000 בקבוקים בשנה, ולילדיו האחרים של אלי לקחת אף הם תפקידים חשובים - איתן כיינן, ואילנה על הייצוא. ליקב נוסח חזון, הוקמה ועדה מייעצת, ושלי שליט מונתה כמנכ"לית. מהלכים אלה איפשרו לאריאל להמשיך הלאה לעיסוקים אחרים, וליקב להמשיך להצטיין.
אלי התרחק מענייני היום־יום של קסטל ונותר מעורב בעשיית הבלנדים. הוא הפעיל מחדש את היקב שליד ביתו, ונטע זנים ים תיכוניים כגון סירה, קריניאן וגרנאש, חלקם בכרמי גביע. ב"רזיאל", הקרוי על שם הישוב, הוא מפיק היום יינות נפלאים בהשפעת עמק הרון, כמו גם יינות מבעבעים בעשייה המסורתית של אזור שמפיין.
יקב מרגלית: האב פינה לבן את מקומו כיינן
יאיר מרגלית, המכונה לעיתים "אבי אומת היין" הוא ד"ר לכימיה פיזיקלית ששהה בשנים 1977-1978 באוניברסיטת דייויס בקליפורניה, אחת החשובות בארצות הברית והידועה ביותר בתחום היין. הסקרנות גרמה לו להציץ אל כיתות היין, ולהתאהב בתחום.
כשחזר לארץ הפיק במשך שבע שנים יין ששתה בעצמו וחילק לחברים. מבחינתו מדובר היה בניסוי מדעי מתועד, לפרקים מהנה. על יינותיו הראשונים הוא אומר: "עשיתי הרבה טעויות".
ב־1993 הכימיה הפיזיקלית נזנחה לטובת יקב "מרגלית", ויאיר נתקל בקושי להשיג ענבים, שכן המגדלים היו קשורים בחוזים ארוכי טווח. במהלך חלוצי נטע ב־1998 כרם זני בורדו בקדיתא שבגליל העליון, והפך מכימאי לחקלאי ומיינן לויניירון (יינן־כורם שמגדל לעצמו את הענבים) הראשון בישראל. עשור אחר כך נטע זני ים תיכון בבנימינה ובזכרון יעקב.
יקב הבוטיק האיכותי הלך וצבר מעריצים. הוא היה מהראשונים שערך אירועי טעימה ובית פתוח, ויינותיו הוצעו במוסדות הקולינריה של תל אביב דוגמת "קרן" של חיים כהן ואירית שנקר.
אסף מרגלית נולד לתוך השינוי המקצועי של אביו. כילד, סייע בידו להכין יין בחצר הבית, וכשהחליט להתמקצע למד בפקולטה לחקלאות ברחובות. לאחר מכן נסע לסיור לימודי בלמעלה ממאה יקבים באזורי היין נאפה וסונומה בקליפורניה, מרכז העולם החדש.
יאיר הדומיננטי פינה לאסף את מקומו כיינן, בתהליך חפיפה איטי שהתבטא גם בבלנד הים תיכוני פרדיגמה. אסף ששומר על האיכות והמוניטין של מרגלית, ואף הוסיף לפורטפוליו ריזלינג יבש מצוין, חזר לאחרונה עם פרספקטיבה עולמית מעונת שבתון אמיצה ביקב הגרמני היימן לוונשטיין.
יקב עגור: שותפים חדשים שהעניקו זריקת מרץ
שוקי ישוב, מייסדו של יקב "עגור" בעמק האלה הוא צנחן הלום קרב מהחווה הסינית (מלחמת יום הכיפורים), נגר וחובב מוסיקה ופילוסופיה. ב־1999 נטע כרם בודד, והפיק ממנו 1,000 בקבוקים ביקב שאילתר בחצר ביתו במושב עגור. הוא שקד על שיפורו המתמיד של היקב, וצייד אותו עבור כמות הולכת וגדלה של ענבים. כשלרשותו עמדו הסכמים ארוכי טווח עם 12 חלקות של טובי הכורמים במדינה, הרגיש שהגיל עושה את שלו, והבין שהיקב זקוק לדם חדש.
במהלך עסקי מרתק חברו אליו שני שותפים: אלעד כץ, שגר במושב השכן לוזית, ונהג לעצור אצל שוקי בדרך הביתה מיקב "קסטל" בו עבד שמונה שנים (מתוכן שנתיים כמנכ"ל), ואיל דרורי, אחד הייננים המסקרנים והמבטיחים שפועלים היום בארץ.
אלעד הביא עמו היכרות עמוקה עם שוק היין בישראל ועם האזור הגיאוגרפי. איל עבד באיטליה, בצרפת ובאי היווני כרתים, לאחר שלמד יין וכורמות בפיימונטה. כשחזר לארץ עבד כיינן ביקב "סוסון ים". עבור איל זוהי סגירת מעגל מרגשת: כנער בצר בכרמים של עגור, וכחייל היה מבלה את הרגילות בחדר התסיסה של היקב. פה התחילה האהבה שלו ליין, וכאן הוא מקווה לבטא אותה ובאמצעות הידע שצבר.
הפרק השני בתולדות יקב עגור נכתב בימים אלה. תחת ידיו של איל, שני היינות הבולטים של היקב, "לַיָּם" ו"שמירה מיוחדת", משלבים את עוצמת הטרואר עם יסודות של עידון וצניעות. אלו יינות שאינם מתאמצים להרשים, ומדברים בשפה גסטרונומית של מטבח מקומי.
הכרמים החדשים שאלעד ואיל נטעו בגבעת ישעיהו, והכישרון ושמחת היצירה שהביאו עמם, מבטיחים שיקב עגור יהפוך לאחד מיקבי הבוטיק החשובים במדינה.
במעבר בין דורי חשוב להבין את המוטיבציה של בני המשפחה
לדברי מיקה מזור, יועצת ומובילת הפעילות בישראל של LGA, פירמת הייעוץ הבינלאומית לעסקים משפחתיים, אחד הדברים המשמעותיים במעבר בין־דורי הוא להבין לעומק את המוטיבציה של בני המשפחה. כאשר דור ההמשך נרתם לעסק מכוח האינרציה או הציפיות של הוריו, זוהי החמצה כפולה. הבן או הבת מוותרים על התשוקה המקצועית האמיתית שלהם, וסיכוייהם להצליח לטפח עסק בלי לאהוב אותו - נמוכים.
ההמלצה המקצועית היא להתמקד בנושאים הבאים:
הגדרת חזון וערכים: שילוב בין־דורי ליצירה משותפת של חזון שמותאם לעתיד, יעניק השראה לדור הבא ויגביר את המחויבות והחיבור.
ניהול ידע וחינוך: השקעה בידע וחינוך חשובה כדי שהדור החדש יבין את המורכבויות של הכרם, היקב והפעילות העסקית וגם את תפקיד הבעלים. זהו פרמטר מוביל בניבוי המשכיות והעברות בין־דוריות מוצלחות.
מנהיגות: חשוב לטפח מנהיגות משתפת ופתוחה שיודעת להכליל שחקנים נוספים ולתת להם מקום לצמיחה ומימוש עצמי. על מי שיוביל את הפעילות לזכור שהוא שחקן קבוצתי גם אם הוא היחיד שמכהן בתפקיד פעיל.
תכנון פיננסי: העריכו את הבריאות הפיננסית של היקב והבטיחו שיש לו רווחיות בת קיימא. יש לקחת בחשבון גם את נושא המיסוי בעת תכנון ההעברה, ולוודא שאתם מכשירים את הדור הבא להכיר לעומק את כל הנושאים הפיננסיים.
תקשורת: תקשורת רציפה עם מחזיקי העניין (בני המשפחה, עובדים, ספקים ולקוחות) היא חיונית. יידעו אותם על התוכניות של היקב ושאפו למעבר חלק שלא ישבש את הפעילות העסקית או את מערכות היחסים, שלעיתים נסמכות על הקשר האישי עם המייסד.
ממשל תאגידי ועניינים משפטיים: חשוב להקים מסגרת ברורה להעברת בעלות ונכסים. יש להסדיר את מבנה החברה, מנגנוני קבלת ההחלטות ויצירת הפרדה ברורה בין העסק למשפחה ע״י בניית נהלי עבודה והגדרת התהליכים.
שימור מותג ומוניטין: שימרו על הזהות והמוניטין הייחודיים של יקב הבוטיק במהלך ההעברה. תעדו את ההיסטוריה של היקב, טכניקות הייצור וערכי המותג כדי להבטיח ולחבר את הדור החדש למורשת היקב, כך שהסיפור יעבור מדור לדור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
