מחיר נמוך ובלי ממיר: בדקנו מה שווה שירות הסטרימינג החדש

התחרות בשוק הסטרימינג גוברת ברחבי העולם, שכן הפלטפורמות השונות נאבקות אחת בשנייה כדי לספק את התוכן הטוב ביותר לצופים שנוטשים (אם כי לעתים חוזרים). גם בישראל ניתן למצוא את רוב השחקניות הבינלאומיות, אבל יש גם שוק מקומי שמבוסס הן על תוכן VOD, והן על ערוצי הטלוויזיה השונים.

השבוע השיקה חברת FreeTV, בבעלות קשת ו־RGE, את הפעילות המסחרית שלה לכלל הציבור, עם הבטחה גדולה לשנות את השוק. בימים האחרונים בדקנו את השירות החדש, לפניכם המסקנות.

● מנוי ב-30 שקל לכל החיים: האם זה המיזם שישנה את שוק הטלוויזיה? |  שאלות ותשובות
● קשת נגד הוט ובחזרה: המאבק הסוער של שוק הטלוויזיה עולה מדרגה

החידוש העיקרי: חברה שכולה אפליקציה

ב־FreeTV ביקשו להיפרד מהתפיסה הישנה, ולהשתחרר מהממיר. המסר בקמפיין החברה הוא בלי כבלים, בלי מממירים, ובעיקר, רק אפליקציה והשלט שיש כבר בבית. צריך לומר: היא לא הראשונה שעושה את זה. לכלל החברות יש כבר שירות אפליקטיבי, שלא מחייב ממיר או סטרימר - אבל חברה שכל כולה היא אפליקציה, בדרך בלי שום טכנאי בדרך עם ממיר וכבלים, זה חידוש משמעותי.

בחברה כמובן מציגים את המהלך כחוסך סיבוכים שיכולים להיגרם מבעיות חומרה, השאלה היא האם הציבור מוכן לזה. כיום עדיין יש ביקוש לממירים בשוק, אך ניתן להעריך כי הרגלי הצריכה ישתנו כשהדור הצעיר יותר יהפוך לצרכן המרכזי.

היתרון הבולט: המחיר, ולכל החיים

אחת הבשורות המרכזיות של FreeTV היא המחיר - מסלול של 30 שקל בחודש, לכל החיים. מדובר במחיר השקה, ובמסלול הנמוך מבין שתי אפשרויות, המאפשר לצפות בשני מסכים בו זמנית. בהמשך המחיר צפוי לקפוץ ל־40 שקל בחודש. החבילה השנייה, שמאפשרת צפייה בחמישה מסכים בו זמנית, עולה 40 שקל בזמן ההשקה, ותעלה ל־55 שקל.

עם זאת, חוזקה משמעותית של FreeTV היא ההתחייבות שמגיעה מהמנכ"ל יעקב נדבורני, לפיה מי שמצטרף כעת ישלם את המחיר הנמוך "לכל החיים", או לפחות עד שיחליט להתנתק. מדובר בהתחייבות מבורכת, במיוחד בשוק שבו נהוג להעלות מחירים מדי תקופה.

לאחר סיום מבצע ההצטרפות, המחירים ההתחלתיים של המתחרות קרובים לחבילה היקרה של FreeTV. אצלן מדובר ב־60-80 שקל, וההצעה שלה נמוכה יותר, אך לא דרמטית.

התוכן: לא מספיק מגוון

הנושא שמכריע בין שירותי סטרימינג שונים הוא התוכן. יש כאלה שמתפארים בכמות התוכן הגדולה ביותר, ואחרים שמים דגש על שיתופי הפעולה הטובים ביותר, למשל עם נטפליקס, דיסני או HBO.

במקרה של FreeTV, יש לה כמה כותרים מאוד טובים, כמו סרטים שזכו בפרסים ועוררו עניין רב כשיצאו. עם זאת, הפופולריות של התכנים האלו עלולה להיות בעוכרה של החברה, כיוון שהסבירות שאנשים כבר צפו בהם היא גבוהה.

לצד זאת, מורגש במיוחד החוסר של תוכן מרכזי משמעותי מחו"ל. כשבמתחרות כותרים כמו משחקי הכס, האנטומיה של גריי וסדרות ענק שמושכות צופים רבים, בחברה יצטרכו לחשוב איך הם מושכים צופים נוספים.

נקודה נוספת: במקרים מסוימים ב־FreeTV מציעים רק כמה עונות מסדרה ולא את כולן, או חלק מסדרת הסרטים. לדוגמה, "מפוצלים" כוללת מספר סרטים, אך רק השניים הראשונים זמינים כאן. דוגמה אחרת היא סדרת הנוער "פוקימון", שזמינה עם העונה הראשונה והעונות ה־23 וה־24. מה קורה באמצע, לא ברור.

אז מה FreeTV כן מציעה? השירות כולל 51 ערוצים, ובהם ערוצי הברודקאסט (11, 12, 13, 14), 11 ערוצי סדרות וסרטים, 12 ערוצי ילדים וכ־10 ערוצי ספורט (אחת ההתמחויות של RGE). ולמרות שהחברה לא מציעה את ערוצי צ'רלטון, ערוצים חשובים במיוחד לאוהדי ספורט כבדים, ההיצע בחבילת הבסיס הוא משמעותי. המערכת אף מציעה שירות CatchUp של שבועיים אחורה.

החיבוריות: הממשק עדיין לא מלא

נכון לעכשיו, המוצר עובד בטלוויזיות חכמות, סטרימרים, סמארטפונים וטאבלטים. רק בהמשך תתאפשר צפייה גם דרך דפדפנים - נקודה שלילית עבור חברה שמציעה אך ורק שירות דיגיטלי באפליקציה.

מבחינת החיבוריות מול הסמארטפון, כמובן שכלל הנתונים מתעדכנים בין הפלטפורמות השונות. כלומר, אם התחלתם צפייה בטלוויזיה ועצרתם באמצע, הסמארטפון מתעדכן להמשך צפייה. לצד זאת, האפליקציה תומכת ב־Casting, כלומר ניתן לשדר ממנה לטלוויזיה שמחוברת לאותו האינטרנט האלחוטי - אופציה שהיא טובה, אך לא מהווה חידוש.

מהניסיון שלנו, האפליקציה קרסה בשימושים הראשונים, ובנוסף לקח לה זמן לעלות. לעיתים עלו רק חלקים מהתוכן שאמור להיות מוצג.

חבלי לידה: התקלות הבולטות

כיאה לשירות חדש שיוצא לשוק, הוא עדיין לא עובד בצורה חלקה. העניין הראשון, והמעצבן ביותר, הוא החיפוש שלא עובד כמו שצריך. שורת החיפוש הציעה הצעות לא ברורות לשאילתות - כך, למשל, הקלדה של האותיות "משח", נתנה תוצאות של "מחילה", "מחשמלת" ו"מתח גבוה".

שנית, כשעוצרים תוכן באמצע הצפייה, המערכת זוכרת היכן עצרתם, אולם השורה שבה מופיעים כלל התכנים שעצרתם מופיעה בעמוד הראשי, ויהיה עליכם לגלול מעט כדי להגיע אליה. היה הגיוני יותר למצוא את המידע הזה בשורות הראשונות, וגם כשנכנסים לדוגמה לקטגוריה ספציפית, למצוא גם שם את כל התכנים הרלוונטיים אליה שנעצרו.

שלישית, לא מעט סרטים התחילו בלי כתוביות, וכשהן כן הופיעו - הן היו בפונט לא נוח לקריאה וממוקמות גבוה מדי על המסך. מבחינת התכנים עצמם, לא ניתן לשנות את שפת הכתוביות או שפת הצפייה, בוודאי בסרטים שבהם החוויה הזו קריטית עבור צעירים, לדוגמה. רביעית, בתוך עמודי התכנים עצמם היה נחמד לקבל את "חוויית נטפליקס", כלומר לקבל תכנים דומים שיכולים לעניין.