תפריט הקוקטיילים בקיבוץ הגלילי לא מבייש ברים בניו יורק

ביום שבו גבהו הלהבות והחום הפך בלתי נסבל תפרנו יום בחניתה, קיבוץ גלילי בניחוח אירופי שנושבת בו בריזה קרירה גם בקיץ, שביליו מטופחים וכולו שיר הלל לטבע החובק אותו. ניתוקו הופכו לבלתי מושג, למובלעת קטנה של גן עדן.

● האוהל הבדואי בגליל שמציע עוגת גבינה מופלאה וצ'אי כמו בנפאל
● במרכז מסחרי אפרורי בכרמל מסתתר כריך שהוא יצירת מופת
● במנזר מסתורי חצי שעה מתל אביב יש יינן פלסטיני שמכין סוביניון בלאן חלומי
● בשביל מסעדת הפועלים הזאת שווה לנסוע דרומה

ביקרנו במוזיאון שסיפורו מעורר כמיהה לימי התום בקיבוץ שהוא מחלוצי יישובי חומה ומגדל, דיברנו עם אמנית שמציירת את זיכרונות ילדותה, סעדנו אל מול הנוף וגמענו שיקוי פלא שרק בעבורו שווה להעפיל עד פסגת ההר.

10:00 | עבר, הווה וחזון במוזיאון

התחלנו את היום בסובב "שביל השומרים", מסלול המקיף את הקיבוץ, בהמלצתו של ידידי מורה הדרך המדופלם אמנון גופר. את הרכב החנינו בחצר מוזיאון חומה ומגדל ויצאנו לשיטוט אקראי. לכל אשר פנינו, מצאנו יופי להביט בו. סבנו ושבנו לנקודת ההתחלה.

גינת המוזיאון, שמתעד את תולדות היישוב ואת נפתולי הקמתו, ראויה למבט נפרד בשל הנוי המוקפד והלבלוב גם בחום יולי אוגוסט. מומלץ לטייל בין שתי קומות המוזיאון, להתעמק בסיפורים שעל המיצגים וגם לצפות בסרט על פינוי ילדי חניתה במלחמת השחרור. הסרט מוקרן בתוככי אולם שבו מוצג דגם כנסייה קדומה, ולצדו פסיפס של רצפה מעוטרת. עבר רחוק, קרוב, הווה וחזון מוצגים בערבוביה.

מוזיאון חומה ומגדל

11:00 | אמנות מחיי הקיבוץ

בקומה השנייה של המוזיאון צפינו במיצג משובב עין של פסיפס צבעוני המורכב מדמויות מחיי הקיבוץ. בירור קצר העלה שמדובר ביצירותיה של מיכל דיבואה, אמנית מקומית, בוגרת בצלאל. שאלנו עליה את אחד מרוכבי האופניים שדיוושו ברחבי הקיבוץ, והופנינו לסטודיו מיכמיכ.

 איורים בסטודיו מיכמיכ / צילום: חגית אברון

"בא לכן מקינטה או חניתה?", הצטחקה מיכל והפנתה אותנו לסדרות ציורי נוף ילדותה: איורים נהדרים ביופיים, שהווייתם לקוחה מחיי הקיבוץ, לצד אוסף ססגוני של איורי מקינטה בצבעי מים עזים, איורי כוסות מהאוסף הפרטי של סבתא של מיכל וציורי ציפורים, דורבנים וחזירים. "אני עוסקת גם בבעלי חיים ובקלילות של החיים", היא מספרת.

סטודיו מיכמיכ

12:00 | מנות שלא עושות עניין מעצמן

בשנים האחרונות נמלאו יישובי הארץ במתחמים. בין שבשל אילוצי נדל"ן ובין שבשל רצונו הבלתי מודע של האדם לתיחום וסדר בעולם של חוסר ודאות. המתחם המסחרי של חניתה מכונה הצנצנת ושוכנים בו בערבוביה אגבית "גלריה גבול" ובה יצירות פוליטיות נוקבות, חנות יד שנייה שמוצעים בה כלים וחפצים, וגולת הכותרת - מזקקת יוליוס, שם הרווינו צימאוננו ותשוקתנו למפלט מהבלי החיים.

אך לפני כן, היה צורך לרפד את הבטן הדוויה בדבר מאכל.

התיישבנו בקפה הצנצנת, בית קפה ומזווה, האוחז בגישה מקיימת של "צמבוז" (צמצום בזבוז מזון) ומגיש מעבר לקפה מצוין, גם מנות פשוטות וטעימות מאוד של מה שיש בצנצנות ובמטבח באותו היום. ביום ביקורנו היה זה יום הספגטי - מנה שהוגשה בפשטות ברוטב עגבניות קליל ומבלי לעשות עניין מעצמה.

 קפה צנצנת / צילום: דקלה רן שלו

יש גם פטאייר - מאפה ערבי ממולא בעלי סלק בר, סלט עגבניות עם לאבנה, טחינה סמיכה, והכול טעים ופשוט. הצנצנת היא מקום שטוב לשבת בו כדי למשש את הדופק של המקום: לבהות בתנועות המקומיים, לשבת תחת צלו המיטיב של עץ התאנה, להרגיש קצת וודסטוק ולגמוע אינסוף נוף.

צנצנת - מרחב צריכה ואמנות

14:00 | לגימה שמרפאה מחשבה מרה

עת לטעום ועת ללגום, ורצוי לעשות זאת במזקקה הכי יפה בארץ. המרענן הרשמי של הקיץ על פי יוליוס - בית יצירה לאלכוהול - הוא ביטרג'וס: שיקוי צמחי פרא בטעמים חמצמצים־מרירים, ובו תזקיק ענבים מתובלים ב־16 עשבים שלוקטו ביער חניתה. וזה טעים ומשוגע כמו שזה נשמע.

 קוקטייל ביטרג'וס במזקקת יוליוס / צילום: חגית אברון

התיישבנו על דלפק העץ המציע חוויית שתייה מהמעלה הראשונה. את יובל ג'וב הרגיל, הבעלים של יוליוס, אין צורך להציג בפני חובבי אלכוהול וקולינריה. האיש מפורסם בזכות אמנותו ואמונתו שבכוחה של לגימה איכותית לרפא כל מחשבה מרה.

המזקקה הוקמה ב־2008, כשחזונו של ג'וב הרגיל היה לזקק אלכוהול איכותי בעבודת יד ומעשבים, פירות וחומרי גלם מקומיים בלבד. עשור וחצי אחרי, וחזונו מתממש בענק. חרף המיקום הנידח רבים עושים את דרכם צפונה כדי להתפעל מאיכות המשקאות.

בימי חמישי פתוחה המזקקה ומגישה תפריט קוקטיילים שלא מבייש ברים בניו יורק. אם תבחרו ללגום את הביטר, המארקריטה או התותיני העשוי מתזקיק תות שדה, החיים לאחריהם ייראו טובים יותר.

מזקקת יוליוס