הקרנות המסורתיות מניבות תשואה גבוהה מהכספיות. אז למה הציבור בורח?

הכותב הוא סמנכ"ל מחלקת מסחר, נגזרים ומדדים בבורסה בת"א

הדעות והמסקנות המובאות בכתבה הן בבחינת הבעת דעה של הכותב בלבד. אין לראות באמור משום מצג או התחייבות של הבורסה או משום המלצה או עצה לנהוג בדרך זו או אחרת, לרבות בכל הקשור לקבלת החלטת השקעה, והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות אישי המתחשב בצרכיו ונתוניו של כל אדם

קרנות אקטיביות הן קרנות נאמנות המיועדות להשיא תשואת יתר למול מדד יחס שנקבע מראש, זאת בניגוד לקרנות נאמנות פאסיביות העוקבות אחר מדדים וחותרות להשיא תשואה זהה לזו של מדד היחס. תיק השקעות מאוזן כולל קרנות נאמנות פאסיביות ואקטיביות גם יחד.

קרנות הנאמנות האקטיביות (המסורתיות) הן מוצר פיננסי פופולרי ופורח בעולם, המאפשר לציבור הרחב לגוון ולפזר נכון יותר את תיק ההשקעות שלו, ומהווה חלופה מיטבית לניהול כסף באמצעות תיק מנוהל, שבו רף ההשקעה הכספי הוא גבוה וחסרונות המס בולטים.

על מנת ללמוד על פופולריות הקרנות האקטיביות והפוטנציאל האדיר של התחום, ניתן כדוגמה את שוק קרנות הנאמנות האמריקאי, אשר הודות לטיפול רגולטורי נכון וחינוך פיננסי משובח הפך את הקרנות למוצר הפיננסי המוביל בראיית הצרכן. תעשיית קרנות הנאמנות בארה"ב ניהלה בסוף שנת 2022 כ־29 טריליון דולר, מתוכם כ־22 טריליון דולר נוהלו בקרנות נאמנות פתוחות, ואילו כ־6.5 טריליון דולר בלבד נוהלו בקרנות סל.

אם ננטרל את קרנות האינדקס הפתוחות, נמצא שעדיין למעלה ממחצית מנכסי קרנות הנאמנות בארה"ב מושקעים בקרנות נאמנות מנוהלות. משקי הבית בארה"ב מחזיקים כ־88% מנכסי קרנות הנאמנות, זאת כאשר כ־57% מנכסי הקרנות שם מושקעים במניות וכשני שלישים מתוכם במניות מקומיות.

כ־55% מהאמריקאים מחזיקים בקרנות נאמנות, כאשר שווי ההחזקות החציוני הוא כ־125 אלף דולר. סך נכסי קרנות הפנסיה בארה"ב עומד על כ־33 טריליון דולר, ושליש מסכום זה מושקע בקרנות נאמנות לטווח ארוך. מנוע הצמיחה העוצמתי ביותר של תעשיית קרנות הנאמנות בארה"ב היא שילובם בחשבונות החיסכון לטווח ארוך בעידוד הטבות מס.

מפולת בנכסים שחמקה מהעין הציבורית

בישראל תחום קרנות הנאמנות האקטיביות ניהל בשנת 2013 כ־155 מיליארד שקל, ולאחר שבשנת 2021 הגיע היקף הנכסים המנוהלים בקרנות אלו לכ־210 מיליארד שקל, הרי שנכון לסוף אוגוסט השנה הוא מנהל כ־147 מיליארד שקל בלבד. הקריסה הדרמטית הזו התרחשה בעשור שבו אוכלוסיית ישראל צמחה בקצב המהיר ביותר במערב, והתוצר הישראלי צמח בלמעלה מ־50%. הקריסה אינה מנטרלת את עליית שווי הנכסים הפיננסיים במהלך העשור ואת האינפלציה הרב שנתית.

ואם לא די בתאונת השרשרת הרב-שנתית הזו, אזי מתחילת שנת 2023 הצניחה החופשית של התעשייה המסורתית הואצה והיא איבדה מנכסיה כ־20.5 מיליארד שקל בתוך 8 חודשים. פדיונות הענק בקרנות המסורתיות חמקו מהעין הציבורית הלא מקצועית, שכן פריחת קרנות הנאמנות הכספיות שגייסו כ־37 מיליארד שקל מתחילת 2023, ומנהלות כבר למעלה מ־90 מיליארד שקל, טשטשה זאת.

המפולת בנכסים עקבית והיא מתרחשת על אף העובדה שהרוב המכריע של קרנות הנאמנות המנוהלות הניבו השנה תשואות חיוביות נאות, לאחר שנה מאכזבת מאוד אשתקד, שמקורה בתהליך מואץ של עליית ריבית ומפתיע שפגע סימולטנית בשוקי החוב והמניות.

כך, התשואה של קרנות 80/20 המשקללת את שווי הנכסים בקרן הנאמנות עם התשואה שביצעה הקרן מתחילת השנה, עומדת על 4.96% (נכון ל־4/9), זאת לעומת תשואה של כ־2.8% בקרנות הכספיות, פער של 77% וכ־2,160 שקל על כל 100 אלף שקל מנוהלים ב־8 חודשים!

הקיטון הדרמטי בנכסי קרנות הנאמנות המנוהלות, מביא עימו פגיעה ברווחיות של החברות המנהלות, וכפועל יוצא נטייה גוברת להקטנת השקעות בתשתיות האנושיות והמחקריות התומכות בקבלת החלטות השקעה טובות. ככל שהמגמה נמשכת, התמריץ למיזוגים בתחום גדל, וכך מייצר ריכוזיות שפוגעת בשוק ההון הישראלי, אשר כמות השחקנים בו גם כך במגמת הצטמצמות, אולו מבינים לייבוש מחזורי המסחר.

אפלייה נגד מוצרי החיסכון לטווח קצר

תחום הקרנות המנוהלות הוא תחום רחב הכולל קרנות אג"ח מדינה טהורות, לצד קרנות אג"ח קונצרני, קרנות אג"ח מעורבות ללא מניות, קרנות אג"ח עם מניות במינונים שונים, קרנות אג"ח זרות, קרנות מניות מקומיות וקרנות מניות זרות, קרנות גמישות, קרנות אסטרטגיות ועוד.

למעשה כל אזרח במדינת ישראל יכול להגדיר את רף הסיכון המתאים לו ולרכוש בסכומים מינימליים שירותי ניהול של הטובים במנהלי ההשקעות בארץ. יתר על כך, מכיוון שלא קיים רף השקעה מינימלי להשקעה בקרנות נאמנות, המשקיעים יכולים לפזר בין מספר מוצרי השקעה עם מדיניות דומה, ובסיכום כל שנה קלנדרית להחליף את המוצר שביצע פחות טוב משאר הרכיבים בתיק במוצר אחר המנוהל באותה המדיניות.

קרנות נאמנות מנוהלות נהנות מנזילות יומית, הרכב הנכסים שלהן שקוף, רמת הפיקוח עליהן גבוהה מאוד ומכיוון שמרביתן פטורות ממס, הרי שעד שלב מימוש הקרן הן מייצרות מנגנון דחיית מס מובנה. עקב האכילס של המוצר הם דמי ניהול גבוהים של כ־ 1% בממוצע. הקיטון בנכסי התעשייה מקשה על מנהלי הקרנות להוזיל את דמי הניהול, בניגוד למגמה בעולם של הוזלת קרנות הנאמנות הנשענת על צמיחת נכסי התעשייה.

המבנה הרגולטורי המבוזר הקיים בישראל ייצר אפלייה חמורה נגד מוצרי חיסכון לטווח קצר לטובת קופות גמל להשקעה ופוליסות חיסכון, הנהנות מיתרונות מס וארביטראז' רגולטורי בכל האמור בסוג הנכסים המותרים להשקעה, צורת ההפצה, שיטת התגמול של המפיצים, אופן הפרסום ועוד. האפליה החלמאית הזו, לטעמי, חייבת להיפסק מיידית, וקרנות הנאמנות צריכות ליהנות מהטבות מס שיאפשרו החלפת קרנות בלי תשלום מס מיותר.

אחד מהחסמים המרכזיים לצמיחת התחום הוא התלות שלו בהפצה של מערך הייעוץ הבנקאי, שבו היועצים אינם מתוגמלים באופן ישיר על הייעוץ, בעוד שמכשירי חיסכון ארוך טווח מופצים על ידי משווקים פנסיוניים הנהנים מתגמול נדיב.

מאות אלפי ישראלים אשר אינם נגישים לשירותי ייעוץ לא מכירים את היתרונות של קרנות הנאמנות האקטיביות ואין להם מושג כיצד לבחור קרנות מתאימות. שכלול ערוצי ההפצה, לצד רפורמה מקיפה בחוק הייעוץ והנגשת המידע הרלוונטי לציבור הרחב, חשובים לשם חידוש הצמיחה בשוק זה.

קרנות הנאמנות המקומיות צריכות לעבור שדרוג ושינוי בכל רכיבי התמהיל האסטרטגי, החל בהגדרת המוצר עצמו, המשך בדרכי תמחורו והפצתו וכלה בדרכי קידום המוצר. לא מדובר ביעד בלתי אפשרי, שכן כל שנדרש הוא להעתיק ולדייק את מודל תעשיית קרנות הנאמנות האמריקאית, ולהחדיר דם חדש לוורידי התעשייה המקומית, לתועלת הצרכן הפיננסי הישראלי.