טורקיה רוצה גז על חשבון הפלסטינים: מה לומדים מפגישת נתניהו וארדואן?

אם מישהו היה אומר עד לפני כשנה וחצי שנשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן יארח בחמימות את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בשולי העצרת הכללית של האו"ם, והשניים אף יסכמו על ביקורים הדדיים - זה היה נשמע כמו תחזית מופרכת. אלא שמים רבים זרמו בבוספורוס מאז הפגישה האחרונה בין שני המנהיגים לפני שבע שנים, ובפרט מאז נרמול היחסים לפני שנה.

נשיא טורקיה עבר בהצלחה את הבחירות לנשיאות במאי, וזכה בקדנציה נוספת (ולפי החוקה הטורקית - האחרונה). אי לכך, אין לו צורך בגריפת הון פוליטי באמצעות מדיניות פרו־פלסטינית מוחלטת, והוא מסוגל לקבל החלטות אך ורק על בסיס טובת אזרחי מדינתו. פגישתו עם נתניהו נועדה למטרה זו, ועל אף שהפגישה ביניהם נמשכה כ־45 דקות בלבד, היא הכילה משמעות רבה מבחינה מדינית וכלכלית. להלן 5 הערות על הפגישה שמדינות האזור נשאו אליה עיניים.

1. שיתוף הפעולה בתחום הגז

בניגוד לעבר, בו באנקרה היו משדרים כי הנושא הפלסטיני נמצא בראש סדר העדיפויות בעת פגישה עם בכיר ישראלי - כעת בכירי טורקיה מציגים לתקשורת המקומית כי הנושא העיקרי מבחינתם הוא האנרגיה. כפי שפורסם בגלובס כבר ביולי, ארדואן מעוניין להפוך לשחקן משמעותי בשוק הגז העולמי. לטורקיה יש תשתיות הובלת גז נרחבות, שמובילות גז מרוסיה, מאזרבייג'ן ומאיראן - וארדואן מעוניין שיחוברו גם למאגר לוויתן. הגז הזה לא מיועד לתצרוכת מקומית, שלו ארדואן דאג היטב, אלא לצורך העברה לאירופה. בכך, לפי תפיסתו של הנשיא הטורקי, הוא ישיג מנוף לחץ אנרגטי בינלאומי.

באנקרה מבינים כי זו רק שאלה של זמן עד שהיצוא ממאגר לוויתן יגדל, והקמת צינור מלוויתן לנמל ג'ייהאן בטורקיה היא רק אחת מהאפשרויות שנבחנות. באותה מידה, השותפות בלוויתן כבר פנו למשרד האנרגיה והתשתיות בבקשת היצוא הגדולה ביותר שהוגשה עד היום בישראל, לאישור מכסה של 175 BCM לאורך 25 שנה שתחזיר להם, לדבריהם, השקעה במתקן הנזלה צף (FLNG), שמהווה אפשרות יצוא נפרדת.

בינתיים, אחד משורת הבכירים הטורקים שנכחו בפגישה עם נתניהו הוא שר האנרגיה ומשאבי הטבע, אלפרסלאן בייראקטר. לפני כשבועיים וחצי הוא שוחח טלפונית עם מקבילו הישראלי ישראל כ"ץ. השר הישראלי שידר עד עתה כי הוא ינווט את נושא יצוא הגז, אולם כעת נראה שבכל הנוגע למאגר לוויתן, מי שיקבע הוא נתניהו. זאת שהרי הן כ"ץ והן שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא התלוו לרה"מ במסעו לניו יורק.

2. הסוגיה הפלסטינית נדחקה לצד

אחד מרגעי השפל ההיסטוריים ביחסי ישראל־טורקיה התרחש במאי 2018, עת שגריר ישראל באנקרה דאז ושגריר ישראל בבחריין כיום, איתן נאה, גורש תוך מעבר בדיקות קפדניות בנמל התעופה של בירת טורקיה. הרקע לאותו צעד היו מהומות בגבול רצועת עזה. והנה, גם בימים אלו ישנן מהומות בגבול, שבעקבותיהן מעבר ארז נשאר סגור למעבר פועלים פלסטינים במשך שישה ימים. בנוסף, רק ביום שלישי כוח גדול של צה"ל פשט על מחנה הפליטים ג'נין, הרג ארבעה מחבלים ועצר שני מבוקשים מהג'יהאד האסלאמי - אך השקט מצד אנקרה נשמר.

כמיטב המסורת הטורקית, ארדואן העלה את הנושא הפלסטיני הן מול נתניהו והן בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם, אבל לא נשמעה ביקורת ישירה כלפי ירושלים. ציון הסוגיה הפלסטינית במקרה הזה נועד לסיפוק בסיס המצביעים בטורקיה ותומכיו בעולם המוסלמי, אבל לא יותר מכך. ברור כי נשיא טורקיה ישמח, באמצעות יחסים פוריים עם ישראל, להביא להטבות לפלסטינים, אבל הסיבה להימנעותו מביקורת היא שאינו רוצה לפגוע בסיכויים שנתניהו יבחר בצינור הגז לטורקיה בתור האפשרות המועדפת להרחבת יצוא הגז הישראלי.

3. תהליך הנורמליזציה עם ערב הסעודית

נושא נוסף שעלה בפגישת נתניהו־ארדואן הוא תהליך הנורמליזציה בהובלת נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בין ישראל לבין ערב הסעודית. רק לפני שלוש שנים אנקרה ביקרה בחריפות את הסכמי אברהם. "ההיסטוריה ותושבי האזור לא ישכחו ולעולם לא יסלחו להתנהגות הצבועה של איחוד האמירויות", תקפו אז במשרד החוץ הטורקי. מאז טורקיה שיקמה לא רק את יחסיה עם ישראל, אלא גם עם מדינות המפרץ ככלל ועם ערב הסעודית בפרט.

נשיא טורקיה היה שמח להוות גורם שמשפיע על תהליך הנורמליזציה בין ריאד לבין ירושלים, אך מי שמובילה אותו היא וושינגטון, שממנה דורשים הסעודים תוכנית גרעין אזרחי, ברית הגנה ומטוסי F-35.

בשורה התחתונה, אנקרה שבה לחוג הציר הסוני המתון וקיבלה בחודשים האחרונים סיוע במיליארדי דולרים מריאד כדי לשפר את מצבה הכלכלי, וכעת תשמח להתקרבות בין ישראל לבין ערב הסעודית בשל השכנה שהיא מתנהלת מולה ב"כבדהו וחשדהו" תמידי - איראן.

4. בלימת הנוכחות האיראנית באזור

לאיראן ולטורקיה יש כמה אינטרסים מנוגדים, שבשניים מרכזיים מתוכם ישראל נמצאת במישרין בצד של אנקרה: סוריה ואזרבייג'ן. במקרה של סוריה, טורקיה מפעילה כוחות צבאיים משמעותיים בצפון המדינה, במיוחד בשטחים שבהם שולטים כוחות אופוזיציה סוריים שמקורבים לאנקרה, ואילו ישראל תוקפת יעדים איראניים במדינה - במטרה לבלום את הנוכחות הצבאית של משטר האייתוללות במדינה המשוסעת.

אותה הנוכחות האיראנית שמעוניינת לתת חסות למשטר אסד, גם מגבילה את נפח הפעילות הצבאית הטורקית, שפועלת נגד כוחות כורדים והוכיחה את עצמה לאחרונה גם בפגיעה בבכירי דאעש באזור. נראה כי לא בכדי ראש המוסד דדי ברנע ומקבילו הטורקי, ראש סוכנות MİT אברהים קאלין, נכחו בפגישת ארדואן־נתניהו.

בה בעת, ישראל היא ספקית אמל"ח מרכזית של אזרבייג'ן, שבה טורקיה רואה כמדינת־אחות. מנגד, איראן היא ידידתה הקרובה של היריב האזורי הגדול ביותר של אזרבייג'ן, ארמניה. אדרבה, בערוצי טלגרם שמזוהים עם משמרות המהפכה איימו לאחרונה כי מלחמה של אזרבייג'ן נגד ארמניה תוביל לתקיפה איראנית נגד באקו. בינתיים, זה לא מנע מישראל להגביר לאחרונה את משלוחי הנשק לאזרבייג'ן, ומבאקו לפתוח ביום שלישי במבצע נגד ארמניה שנמשך כ־24 שעות, ומסתמן כמוצלח במיוחד.

5. יחסי המסחר בין המדינות

ישראל היא שותפת סחר משמעותית של טורקיה, ומדורגת במקום ה־13 בהיקף היצוא ממנה. לפי נתוני משרד המסחר הטורקי, היצוא הטורקי לישראל התגבר בשנה שעברה בכ־10% לכ־7 מיליארד דולר, והיווה 2.8% מכלל היצוא של אנקרה.

נשיא טורקיה ציין בפני נתניהו את שאיפתו להרחיב את היחסים בין המדינות לתחום האנרגיה, אך עסק גם בזירות הטכנולוגיה, החדשנות, הבינה המלאכותית ואבטחת סייבר. ישראל אינה נמנית על מקורות היבוא הגדולים של טורקיה, וייתכן כי תחומים אלו ייאפשרו לה להיכנס לרשימת מובילות היבוא שאותה מוליכות סין, רוסיה וגרמניה.