האם מפלגות הימין הקיצוני באירופה נוטשות את ישראל?

במפגש הפסגה של מפלגות הימין האירופי שהתקיים בסוף השבוע בפירנצה נרשמו הרבה מאוד חיוכים מרוצים.

מתיאו סלביני, ראש "הלגה" האיטלקית, אירח נציגים של מפלגות המייצגות את הימין המתנגד להגירה באירופה, הימין הפופוליסטי והימין הקיצוני מרחבי היבשת, לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בעוד כחצי שנה. 

● אירופה ניצבת מול איום טרור חדש, שהדלק שלו הוא מלחמת ישראל נגד חמאס
● המדינה הגרמנית שמחייבת: אזרחות רק למי שמכיר בקיום של ישראל
● כותרות העיתונים בעולם | הצעד הדרמטי של מזכ"ל האו"ם ואוסטריה תעביר כספים לפלסטינים

יותר מ־2,000 הנציגים חגגו את תוצאת הבחירות בהולנד, שבה "אחד משלהם" - חירט וילדרס העומד בראש "המפלגה למען החירות" בהולנד - היכה את הסקרים ועשוי להפוך לראש הממשלה. זה היה מפגן של אחדות בעד זהות נוצרית ונגד הגירה לא-חוקית, בעד ערכים לאומיים ונגד בריסל.

אך למרבה ההפתעה, במהלך המפגש, הארלד וילמסקי, העומד בראש רשימת מפלגת החירות האוסטרית בבחירות לפרלמנט האירופי, דווקא ביקר בחריפות את מה שהיה אמור להיות קו מאחד של המפלגות - התמיכה בישראל בעת הנוכחית.

וילמסקי גינה את התמיכה של האיחוד האירופי בישראל עד כה, בעקבות מתקפת הטרור של חמאס ב־7 באוקטובר, ואת הסולידריות שמפגינים ראשיו עם ישראל והמלחמה שנכפתה עליה. "אני רוצה לפנות מכאן לבריסל - ולומר בבירור כי התמיכה האירופית שלנו באוקראינה ובישראל היא שגויה", אמר.

ההפתעה נרשמה משום שמדובר בשינוי כיוון משמעותי מצד בכיר במפלגה שנשבעה עד כה בקשרים הטובים שלה עם ישראל, שראשיה ביקרו בהתנחלויות, הבטיחו להעביר את השגרירות הישראלית לירושלים ושהפגינו גישה פרו־ישראלית חמה בשנים האחרונות. בתמורה, קיבלה מפלגת החירות ביקורים ביד ושם ו"הלבנה" של ההיסטוריה הנאצית והניאו־נאצית של המפלגה (מנהיגיה תועדו מצדיעים במועל־יד), על ידי נציגים ישראלים בכירים.

"רטוריקת מלחמה קיצונית לא עוזרת כרגע"

מסתבר שמפלגת החירות האוסטרית אינה לבד. כך, למשל, מתנהלים בשבועות האחרונים חילוקי־דעות קשים בתוך מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה".

המפלגה, שחלק מחבריה והתומכים בה מגיעים מהסצנה הניאו-נאצית, פופולרית מתמיד בגרמניה בימים אלה (כ־22% תמיכה), בשל עמדותיה נגד הגירה לא־חוקית ונגד האיסלאם. אבל דווקא אחרי שפרצה המלחמה בישראל, היא מגמגמת בנוגע לתמיכתה במדינה.

ראש המפלגה טינו כרופאלה, למשל, פירסם כמה ימים לאחר המתקפה ציוץ חלבי ומנוסח בקפידה, שבו נכתב: "ההתקפה של חמאס על ישראל ראויה לגינוי. אני מתאבל על מותם של כל ההרוגים במלחמה. כעת על המדינות באזור למלא תפקיד בדה־אסקלציה הדרושה כדי למנוע החמרה של המצב. דיפלומטיה היא צו השעה".

זו עמדה שונה מהותית מהתמיכה הברורה של הקנצלר שולץ, מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית ב"זכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה כעת", כפי שחזר והבהיר באותו הזמן.

ההודעה של ראש המפלגה עוררה תגובות מעורבות במפלגה. "איזה ציוץ מטומטם", כתב בתגובה ראש המפלגה לשעבר בברלין, גיאורג פז'דרסקי. אבל הנציג שלה לבחירות לפרלמנט האירופי דווקא הביע תמיכה בקו המתון של ראש המפלגה: "לכל אותם צווחנים שקוראים להפעיל כוח מלא בעזה, אני קורא להיות בשקט", אמר.

אליס ויידל, השותפה לכרופאלה בתפקיד ראש המפלגה, הסתפקה בקריאה לא לנהל דיון פנימי על נושא כזה. "לא תיאוריות קונספירציה ולא רטוריקת מלחמה קיצונית עוזרות כרגע".

קשרים חמים והדוקים עם רוסיה

את ההסבר להיפוך העמדות המסתמן בשתי המפלגות הללו אפשר לחפש במוסקבה. העמדה של "אלטרנטיבה לגרמניה" נגד תמיכה במלחמה ישראלית מתיישבת עם עמדתה נגד התמיכה של האיחוד במלחמה האוקראינית. כך גם לגבי "מפלגת החירות" האוסטרית. לשתי המפלגות קשרים חמים והדוקים עם רוסיה תחת פוטין (ראו ידיעה בעמוד).

עם זאת, ישנן מפלגות ימין אחרות - בין היתר זו של וילדרס ו"החזית הלאומית" של לה־פן שמביעות עד כה תמיכה גלויה וברורה במלחמה הישראלית.

ב"אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגה שחלקים ממנה נמצאים בהשגחה ומעקב של המשרד להגנה על החוקה (השב"כ הגרמני) גם לא חסרים גורמים המאמינים בתיאוריות קונספירציה. אחד מראשי המפלגה בסקסוניה כתב השבוע: "כמובן שלא ניתן להוכיח שום דבר, אבל אני מניח שארה"ב היא זו שיזמה את המתקפה, דרך הקשרים שלה בחמאס".

סוגיית הקשר בין ישראל למפלגות הימין הקיצוני והמתנגד להגירה באירופה שנויה במחלוקת בשנים האחרונות. תנועת "הליכוד" במיוחד, ביחד עם מפלגות וארגוני מתנחלים, יצרו קשרים חמים עמן, בשם התמיכה שלהן בסוגיות ישראליות. מי שהובילה את המגמה היתה מפלגת החירות האוסטרית. הליכוד אירח את מנהיג המפלגה לשעבר היינץ כריסיטאן שטראכה בביקורו הראשון ביד ושם.

חברי כנסת ושרים של הליכוד נפגשו אתו ועם נציגי המפלגה. לעומתם, משרד החוץ הישראלי עד לשנה האחרונה נשאר סקפטי לגבי חותמת הכשרות שהמפלגות הללו מבקשות, והגדיר את התמיכה בישראל כמהלך אופורטוניסטי.

לעמדה זו הצטרפו הקהילות היהודיות במערב אירופה, שסירבו לחיבוק הדוב שהוצע מטעם המפלגות וטענו כי מדובר במפלגות שונאות־זרים שלא יהססו לפנות נגד מיעוטים אחרים, כולל יהודים, אם יעלו או יהיו חלק בשלטון.