"המדינה מתעמרת בחקלאים": הכירו את מזכ"ל התנועה הקיבוצית החדש

עדכון: הראיון עם ליאור שמחה פורסם בתחילת החודש. אתמול (ד') התקיימו הבחירות לתפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ושמחה, שכיהן כה עד כמנכ"ל התאחדות יצרני החלב, זכה בתפקיד לאחר שקיבל 54% מהקולות. מולו התמודדה הדס דניאלי ילין שקיבלה כ-46% מהקולות. על כן החלטנו להקפיץ את הראיון מחדש.

בבוקר ה־7 באוקטובר, אחרי שהתעורר כמו ישראלים רבים מהאזעקות, החלו להגיע שיחות הטלפון הקשות אל ליאור שמחה, מנכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל. הראשונה הייתה מרפת חולית. "אמרו שהיה פיגוע ברפת באמצע החליבה, רצחו את התאילנדים וחטפו את הבדואים", הוא נזכר. "מה שעלה לי בראש זה פיגוע בודד, וחשבתי שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.

● "פיגוע כלכלי": למה חברות התעופה הזרות לא שבות לטוס?
● ניתוח | לידיעת אברכהן: זו התוכנית של האחים אמיר לשופרסל  

"אבל אז הגיעו עוד ועוד טלפונים, וכל אחד מהם זה עוד בום - בום נחל עוז, בום בארי, בום כפר עזה. הטלפון שמודיע על הירצחו של אופיר ליבשטיין, השיחה עם המילים 'הבן שלי נרצח, תזרימו כוחות לבארי'. הודעות בנוסח 'ליאור, תגיד לכל מי שיכול שיביא כוחות, אנחנו לבד, שישלחו צבא'. ככל שהשבת מתקדמת אתה מבין את הממדים.

"בשבת בערב כולם פונו. את הפרות השאירו במכוני החליבה. הייתה שאלה גדולה אם אנחנו ממשיכים להפעיל את הרפתות תחת איומי הפצמ"רים והמחבלים או שמפנים את הפרות. ההחלטה הייתה שלא מוותרים. זו אותה שאלה כמו אם אנחנו צריכים להמשיך לגור בעוטף, או ביישובים סמוכי הגדר בצפון. החקלאות היא ערך, ההתיישבות היא ערך, וצריך להמשיך להחזיק אותן".

בימים אלה מתמודד שמחה על הובלת התנועה הקיבוצית. מאז 2015 עומד בראשה ניר מאיר, שמולו התמודד שמחה ב־2019, והפסיד עם 46% מהקולות לעומת כ־53% למאיר. בראיון עמו הוא אינו חושף את כל הקלפים לגבי התוכניות שלו לתנועה, אך ניכר כי הן אינן מאפילות על הקשר שלו לענף החלב.

יש לו בטן מלאה על המדינה שמעניקה הקלות על היבוא ומזניחה, לדבריו, את החקלאות והתעשייה הישראלית. שוב ושוב הוא מדגיש כי ללא החקלאים והרפתנים שחיים באזורים המופגזים, השוק היה במצב קשה עוד יותר.

"אומרים שאיפה שתעבור המחרשה, שם יעבור הגבול. האם זה נכון? במציאות, התשובה היא חד משמעית כן, ואנחנו נבחנים על המשפט הזה. אני לא חושב שישראל יכולה להרשות לעצמה לחזור לאחור. אנחנו צריכים להחזיק את הגבולות".

העגבניה מהעוטף

אם בחודשים הראשונים למלחמה הייתה תחושת התגייסות לאומית, הרי שבהמשך נבנתה מעין "שגרת מלחמה", שבעיצומה הודיעו עוד ועוד יצרניות ויבואניות על עליות מחירים בעקבות התייקרות חומרי הגלם - והפנו אצבע מאשימה כלפי המדינה. כמי שבא מענף החלב, שמורגל בהתייקרויות ומשברים, שמחה מציג את הפרספקטיבה שלו לדברים.

האיזון היחסי בין הייצור המקומי ליבוא הופר במלחמה.
"כשמחלישים את החקלאות המחיר עולה, ואז עוד יותר שווה לייבא. כך עוד יותר מחלישים, ואז המחיר עולה עוד יותר, ושוב שווה לייצר. הדרך היחידה לחזק את החקלאות הישראלית היא בעזרת מחקר ופיתוח, הורדת אגרות, לייצר תחרות גם לחקלאים קטנים, לייצר תחרות ברשתות המזון.

"ככל שהתחרות תגדל ותתפתח המחירים ירדו, וגם היבוא יקטן. אבל כשהרשת היא גם היבואן, ברור שהשוק הופך ליותר ויותר ריכוזי, ובטווח הרחוק המחירים יעלו. יבוא צריך להיות משלים לחוסר, אבל תוך כדי חיזוק החקלאות הישראלית.

"בטח בימים כאלו, העגבניה מהחממות בעוטף צריכה להיות בעדיפות גבוהה מהעגבניה שמיובאת מטורקיה. לא יכול להיות שהמדינה תסיר אחריות ותגיד שזה לא מעניין אותה, ותוריד מכסים לעגבניה מטורקיה. התחרות צריכה להיות בין יתד לחצבה ובקעת הירדן".

למה עגבניה שמגיעה מטורקיה זולה יותר מעגבניה שגדלה בישראל?
"המדינה לא יכולה להמשיך להתעמר בחקלאות. לקחת אגרות על עובדים זרים, אגרות על המים, על הטרקטורים ועל המיכון החקלאי, ואחרי זה להגיד 'איזה קטע, העגבניה יקרה'. אין חקלאי בעולם שמשלם אגרות כמו החקלאי הישראלי. אין בעולם מדינה שלא מסבסדת או תומכת בחקלאים. מדינת ישראל לא רק שאינה תומכת בחקלאים, היא גם מקשה עליהם. זה בלתי נתפס.

"השינוי לשיטתי צריך להיות במדיניות הממשלה. אי אפשר להפיל את השינוי על הצרכן. צריך להתחיל בהורדת המכסים, אבל במקום זה מקצצים בתקציב משרד החקלאות. מתי בפעם האחרונה דיברו על תעשייה ישראלית? על אמצעי ייצור? הרי אנחנו מפריטים את עצמנו לדעת.

"היבואנים ורשתות השיווק עשו בוננזות על הדבר הזה שנקרא יבוא. יש מותג של גבינה צהובה שקוראים לה חרמון, והיא מיוצרת בחו"ל. לקרוא למותג מיובא על שם חבל ארץ ישראלי? אין גבול לציניות של היבואנים. הצרכן לא עד כדי כך מטומטם, והוא יעניש את היבואנים שחושבים שהוא כן".

"תנועה סגורה"

בשבוע הבא (13.2) ייערכו כאמור הבחירות למזכ"ל התנועה הקיבוצית, הגוף המייצג את הקיבוצים מול הרשויות. "אחרי 7 באוקטובר למדנו שיעור חשוב על התפקיד של הקיבוצים, וסביב זה אני בא לבחירות", אומר שמחה.

"קיבוץ זה לא רק דשא, גינה וחדר אוכל. זה גם שותפות, ערבות הדדית, דמוקרטיה השתתפותית, סולידריות קהילתית מאוד חזקה. אני חי בצורת חיים שיתופית. אין לי בית שרשום על שמי או נכסים, ההכנסות שלי שייכות לקבוץ. מצד אחד יש ויתורים, מצד שני אנחנו מרוויחים יום יום מחדש. ודווקא המלחמה לימדה אותנו שבין הקולקטיב לאינדיבידואל, לקולקטיב יש כוח חזק".

מה עוד למדת?
"התנועה הקיבוצית הייתה יותר מדי זמן תנועה סגורה. אני חושב שכעת יותר מתמיד חברי הקיבוצים רוצים הנהגה חדשה. המאבק הוא לא על אינטרסים, אלא על ערכים. התנועה צריכה לעבוד בשלוש רגליים עיקריות. הראשונה היא שיקום העוטף וחיזוק יישובי הצפון. השנייה היא ייצוג הקיבוצים והשקפות העולם שלהם, והשלישית היא ארגז כלים למנהלים. בהתאם לזה צריך לשנות את המבנה הארגוני".

מה התוכנית שלך למפונים?
"טיפול נמרץ ל-45 אלף המפונים, תושבי 60 קיבוצים ויישובים. החזרה מהמלחמה היא אירוע דרמטי. זה לא רק חזרה לקיבוץ, זו החזרה של החיילים הביתה, חזרה של המשק לפעילות. ואת כל זה צריך לנהל, ולרתום את כל המדינה".

יש לך את הרזומה והמעמד בהתאחדות יצרני החלב. למה לעזוב את זה וללכת לדרך חדשה?
"החלב הרבה יותר מעניין את הציבור מאשר התנועה הקיבוצית, ובכל זאת, אי אפשר לשבת בצד ולא לקחת אחריות".

שמחה לא מרחיב, וחוזר מייד לקרקע המוכרת. "המאבק על מכסות החלב זה מאבק על ערך. אם לא ניאבק על זה, שוב הכסף יישאר בין סביון להרצליה פיתוח, אצל כמה רשתות ויבואנים.

"אנחנו מייצרים 7.4 מיליון ליטר בשבוע, והיבוא אפילו לא סגר את המחסור. הוא גם לא כלכלי וגם לא הכרחי, ואני חושב שהשריר שעשו מול המחלבות לא היה במקום. התפקיד שלנו זה לראות איפה כשלי השוק ולתקן. למשל, במקטע שבין המחלבה לבין הרשת. לא יכול להיות שעל המוצרים המפוקחים יהיו הנחות כה גדולות. הדרך לפתור את זה היא לחזק את התעשייה ברמת הגולן ובנתיבות. כך מורידים מחירים, ולא דרך זה שהרשת היא גם היבואן".

בין היתר, שמחה מתכוון לכך שבעקבות מהלך של המדינה, רמי לוי ייבא מפולין עשרות אלפי ליטרים של חלב בשנה האחרונה, כדי לענות על מחסור שנרשם בענף. "זה שרמי לוי יביא חלב לא יגביר תחרות, אלא ההפך.

"בחלב הצלחנו לשמור על השוק כמתוכנן, וכיום כל הרפתות עובדות - בגבול הצפון, במנרה, בראש הנקרה. היחידה שלא עובדת היא רפת כיסופים. וזה ניצחון גדול".