הערכות חדשות: ישראל בדרך למלחמה בצפון בתוך שישה עד שמונה חודשים

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים. 

● הגנרל הבכיר שמעריך: "לישראל יש בעיה קשה מאוד בעזה"
● שאלות ותשובות | החות'ים גובים מחיר חדש, וחשש מאסון סביבתי בים האדום עולה  

1הסיכוי למלחמה עם לבנון הולך וגדל

"סביר להניח שתתחולל מלחמה בין חיזבאללה לישראל במהלך שישה עד שמונה החודשים הקרובים", כתב בטור הדעה שלו בפורן פוליסי סטיבן א. קוק, עמית בכיר בקתדרה של אייני אנריקו מאטיי ללימודי מזרח תיכון ואפריקה במועצה ליחסי חוץ. "חשוב להיות כמה שיותר ברורים לגבי זה כי כמעט כל מאמר שנכתב על הנושא עד היום מצהיר שחיזבאללה וישראל לא רוצות מלחמה", כתב, והוסיף כי "יהיה זה חכם עבור אנליסטים וגורמי ממשל לבחון מחדש את ההנחות שלהם ואת הציפיות שלהם".

עוד כתב כי "נכון שעד היום ישראל וארגון הטרור בלבנון שמרו את הסכסוך שלהם מתחת לסף המלחמה הכוללת, והעדיפו תגובות ישירות לפרובוקציות שונות. אבל האיפוק לכאורה הזה לא אומר שחיזבאללה וישראל לא רוצות מלחמה". קוק ציין כי "אף אחד לא צריך לסמוך על גורמים כמו החישובים האסטרטגיים של מנהיגי איראן, נחישותו של ממשל ביידן להימנע מעימות אזורי, תוצאות המלחמה בעזה, נטיות חמאס, והפוליטיקה של ארה"ב - שיגבילו את המלחמה לעוד הרבה זמן. ואכן, האילוצים הללו כבר מתפרקים".

מתוך פורן פוליסי, מאת סטיבן א. קוק. לקריאת הכתבה המלאה.

2התוכנית של ישראל לתפיסת האחראים לטבח

"המכה הראשונה במערכה של ישראל לתפוס את האחראים לפיגועי ה-7 באוקטובר כנראה כבר התרחשה", נכתב הבוקר במגזין פוליטיקו, בכתבה שהשוותה בין הניסיון הישראלי לתפוס את המחבלים כעת לזה שהיה אחרי הטבח במינכן ב-72'. אותה מכה ראשונה התייחסה לאירוע בינואר בו נהרג סאלח אל-ערורי בביירות. נכתב כי בדומה לפיגועי 7 באוקטובר, הטבח במינכן גרם לטראומה קשה לישראל. "לקח לנו יותר מ-10 שנים להיפטר מכל אלה שתכננו את הטבח במינכן, אבל השגנו אותם, ואנחנו חייבים לעשות את אותו הדבר עם העומדים מאחורי 7 באוקטובר", אמר לפוליטיקו יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר.

צוין כי "מיד אחרי הטבח במינכן, רה"מ דאז גולדה מאיר נרתעה משימוש בטרור כדי להילחם בטרור, מפגיעה והרג של חמושים פלסטינים מעבר לים, במיוחד באירופה. אבל ראש המוסד דאז צבי זמיר התגבר על ההסתייגויות של מאיר וטען שזו תהיה יותר פעולת הרתעה מאשר נקמה", וכך הוסכם לצאת למסע חשאי למציאת והרג החשודים בתכנון ובביצוע הפיגוע במינכן. סוכנים גויסו מהכוחות המיוחדים של צה"ל ומסוכנויות המודיעין של המוסד והשב"כ. עוד נכתב כי "מה שקרה לאחר התקיפה במינכן מציע רמזים למה שעשוי לקרות בעקבות ה-7 באוקטובר, גם לאחר שהנשקים ישתקו בעזה". צוין כי "מתקפת המל"ט שהרגה את סאלח ערורי עוררה יציאה של בכירי חמאס מביירות, כך דיווחו כלי תקשורת מקומיים בלבנון. רובם פנו לקטר. ייתכן שהם בטוחים שם לעת עתה - לפחות בזמן שקטר ממלאת את התפקיד החשוב של מתווך למשא ומתן על בני ערובה ולסוכנים ישראלים קשה יותר לפעול באמירות מאשר, למשל, טורקיה. אבל לכמה זמן?".

מתוך פוליטיקו, מאת ג'יימי דטמר. לקריאת הכתבה המלאה. 

3הכאוס בצפון הרצועה

"חוסר הרצון של ישראל למלא את הוואקום ההנהגתי הנוכחי בצפון עזה היווה את הרקע לכאוס שהוביל למותם ביום חמישי של עשרות פלסטינים בחוף העזתי, אמרו אנליסטים ועובדי סיוע", נכתב אמש בניו יורק טיימס. "בעוד שדרום עזה הוא עדיין אזור סכסוך פעיל, הלחימה שככה בעיקרה בצפון המובלעת. הצבא הישראלי הביס את עיקר הכוחות של חמאס שם בתחילת ינואר, מה שהוביל את החיילים הישראלים לסגת מחלקים מהצפון", נכתב. "כעת, לאותם אזורים חסר גוף ריכוזי שירכז את מתן השירותים, אכיפת החוק והסדר והגנה על משאיות סיוע. כדי למנוע מחמאס לבנות את עצמו מחדש, ישראל מנעה משוטרים מהממשלה שלפני המלחמה בראשות חמאס ללוות את המשאיות. אבל ישראל גם עיכבה את יצירתה של כל אכיפת חוק פלסטינית חלופית".

עוד צוין כי "לקבוצות סיוע יש נוכחות מוגבלת בלבד, כאשר האו"ם עדיין בוחן כיצד להגביר את פעילותו שם. וישראל אמרה שהיא תשמור על שליטה צבאית ללא הגבלת זמן על השטח, מבלי לציין בדיוק מה המשמעות של זה ביום-יום".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת פטריק קינגסלי. לקריאת הכתבה המלאה.

4אהוד ברק בטור: שני הפנים של ישראל

"לאחר חמישה חודשי מלחמה בעזה, הופיעו שתי תמונות שונות בתכלית אך מדויקות באותה מידה של ישראל", כתב רה"מ לשעבר אהוד ברק בפורן אפיירז. "מצד אחד, המלחמה הציגה את היכולות הטקטיות של צה"ל, עוררה רמה גבוהה של אחדות בין חייליו, וקידמה תחושת סולידריות בקרב אזרחי ישראל. מצד שני, המלחמה גם חשפה את אוזלת היד האסטרטגית המדהימה של ממשלת ישראל ואת הריק המנהיגותי המדהים שבצמרת. חברי הקואליציה השלטת גררו רגליים על החלטות קריטיות, לא הצליחו לשתף פעולה זה עם זה בניווט המלחמה, תקפו את הדרג הבכיר של צה"ל, ונראו אדישים וחסרי מיקוד בצורה מביכה בכל הנוגע לניהול היחסים עם בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל, ארה"ב".

נכתב כי "זו לא דרך למשול בתקופה המסוכנת ביותר בתולדות המדינה מאז מלחמת העצמאות ב-1948. מה שישראל צריכה היא קבלת ההחלטות המפוכחת, הנחושה והצופה קדימה של דוד בן-גוריון. מה שיש לה, במקום זאת, היא הגישה הנרקיסיסטית, המניפולטיבית, קצרת הרואי של בנימין נתניהו".

מתוך פורן אפיירז, מאת רה"מ לשעבר אהוד ברק. לקריאת הכתבה המלאה.