חמש שנים אחרי: זוכה השוטר שירה למוות בסלומון טקה

קרוב לחמש שנים אחרי שסלומון טקה ז"ל נורה למוות, בית משפט השלום בחיפה זיכה היום (ג') את קצין המשטרה שהועמד לדין מעבירה של גרימת מוות ברשלנות. השופט זאיד פאלח נתן אמון בגרסת השוטר כי חש סכנה לחייו ולחיי משפחתו.

ביוני 2019 טקה וחבריו השליכו אבנים לעבר הקצין, שהיה בלבוש אזרחי. לדברי הקצין, הוא חש מאוים וירה קליע אחד לקרקע בקרבת טקה. הקליע ניתז לגופו של טקה וגרם למותו. האירוע הוביל להפגנות סוערות נגד המשטרה. 

● יובל דיסקין במשפט נתניהו: "לא מכיר מעורבות אישית שלו לטובת סייען כלשהו של מערכת הביטחון"
● העליון הכריע: מזרחי טפחות לא יעביר את התרומה של רומן אברמוביץ' לזק"א

על-פי כתב האישום, שהוגש לפני כארבע שנים, ב-30 ליוני 2019 השוטר ירה בטקה בזמן שהיה בשעות הערב בפארק ציבורי עם אשתו ושלושת ילדיהם. אשתו של השוטר חשדה כי נערים סוחטים נער, והפנתה את תשומת-לבו לכך. כתב האישום מתאר כי השוטר פנה לנערים והציג תעודת שוטר, אך טקה טען כי התעודה מזויפת, והחל להקניט אותו יחד עם חבריו. השוטר התרחק מהנערים לכיוון משפחתו, אך טקה והנערים לא הרפו ממנו, הלכו אחריו, הקניטו, איימו, קיללו אותו והשליכו לעברו אבנים, מהן נפצע בחלקי גוף שונים. השוטר שלף את האקדח וצעק להם להתרחק, ומשלא נענו לבקשתו, כשהמנוח מחזיק אבן ומתקדם לעברו ולעבר משפחתו, ירה השוטר לקרקע את הכדור שהביא כאמור למותו של טקה. 

השופט פאלח הגיע למסקנה כי השוטר פעל מתוך הגנה עצמית, בכך שבשעת הירי חש סכנה מוחשית ומיידית לחייו ולחיי בני משפחתו, והדרך היחידה לנטרל סכנה זו הייתה באמצעות ביצוע הירי.

עוד קבע השופט כי נוהל המשטרה לפתיחה באש בעת קיומה של סכנה מוחשית ומיידית לחיי אדם, הקובע כי שוטר רשאי במקרה זה לבצע ירי לגוף האדם המסכן אותו - לוקה בחסר, ועל המליץ לתקן את הנוהל המשטרתי, בכך שבמקרה של סכנת חיים לשוטר, תתווסף גם הסמכות לירות לצידו של האדם המסכן את חייו, בנוסף לסמכות לירות לגופו, וזאת במטרה למזער את הנזק הצפוי להיגרם לאותו אדם. עוד המליץ השופט כי תוקם ועדה מקצועית לקביעת נהלים ברורים בנוגע לאופן ביצוע ירי לצידו של אדם. 

"איום מיידי ומוחשי" 

השופט קבע: "מצאתי שכל התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקת בית המשפט העליון לבחינת קיום הסייג של הגנה עצמית, התקיימו בעניינו של הנאשם. בסמוך לפני הירי הותקף הנאשם באבנים על-ידי המנוח וחבריו, והאבנים כוונו לגופו של הנאשם, חלקם פגע בו, ואחת האבנים פגעה בעורפו, סמוך לראשו. גם לאחר פציעת הנאשם, לא חדלו המנוח וחבריו מתקיפתו, וברגע הירי המשיך המנוח להחזיק באבן ולא שעה לדרישת הנאשם כי הוא וחבריו יתרחקו ממנו. מצב זה יצר איום מיידי ומוחשי, לגופו ו/או לחייו של הנאשם ולגופם ו/או חייהם של בני משפחתו שהיו בקרבת מקום, ותגובתו של הנאשם, עת ביצע את הירי, הייתה מיידית, מידתית וסבירה, וכל מטרתה הייתה לנטרל את הסכנה, להרחיק את תוקפיו ולמנוע מהם מלממש את הסיכון לחייו, לגופו ולחירותו, שלו ושל בני משפחתו.

"הנאשם תיאר את הסכנה בה היה נתון, כבר בחקירתו הראשונה, עת אמר לחוקריו 'חשתי סכנה לחיים שלי חד-משמעית. וחלילה אם קורה לי משהו, הבא בתור זה אשתי והילדים, ואם קורה לי משהו, אני חמוש באקדח, והם יכולים להשתמש בו'".

"הנאשם המשיך ותיאר את המצב בו היה נתון, באומרו ש'אם עכשיו אני נופל כי שלושתם עליי עם האבנים שהם זרקו עליי, ואם קורה לי משהו, ואני מאבד הכרה, אני לא יודע אם יש לו סכין אין לו סכין, ייקח את האקדח, והמשפחה שלי הייתה 10 מטר ממני'. הנאשם סיכם את המצב בו היה נתון באומרו: 'אני החומה האחרונה, מה שנקרא, בינם לבין משפחתי'.

"הצדק לא פועל רק לצד אחד. כשם שהצדק יכול להוביל להרשעת הנאשם - אותו צדק יכול להוביל לזיכויו. אני שב ומביע את תנחומיי העמוקים וקובע שמותו לא נגרם בעבירה". 

עו"ד רונן יצחק, המשנה למנהלת מח"ש, מסר: "בית המשפט קבע היום כי הגשת כתב האישום על-ידי מח"ש היתה מוצדקת, וכי מח"ש פעלה כראוי ובאופן מקצועי, הן בניהול החקירה והן בעת ההחלטה על הגשת כתב האישום וניהול התיק. עם זאת, בית המשפט מצא שיש מקום לזכות את הנאשם ממספר נימוקים. אנו נלמד את הכרעת הדין ונשקול את צעדינו".