מאז הקמתה לפני 76 שנים, ישראל ידעה שמונה מלחמות עקובות מדם, לצד תקופות מתוחות מבחינה ביטחונית. למרות כל אלה, מערכת הבריאות הישראלית נותרה כ"חוף מבטחים של דו־קיום בתוך ים סוער", כפי שהגדירה מנכ"לית ההסתדרות הרפואית, עו"ד לאה ופנר. "גם בשבת השחורה עצמה, עם פרוץ המלחמה, בבתי החולים התפקוד היה מעולה", היא אומרת בראיון לפודקאסט "הצוללת של גלובס". "טיפלו בכולם בשוויוניות, בדיוק כשם שבין הנרצחים היו גם יהודים וגם ערבים. אבל אחרי שה־7 באוקטובר שכך, והגיעו ה־8, ה־9 וה־10, החלו להתעורר רגשות מאוד עזים של פחד. זה התפתח לכדי חשדנות מאוד גדולה".
● הצוללת | "חתרתי בים בזמן שהבנים שלי בחזית. לא צריך להתבייש במקומות שטוב לנו"
● הצוללת | החוקרת הישראלית שמפרקת את המיתוסים על אבי הקפיטליזם
● הצוללת | שוקלים לרכוש מכונית חשמלית? את האזהרה הזו אתם חייבים לשמוע
בואי נחזור לרגע אל הימים הטובים. תארי את "חוף המבטחים".
"במערכת הבריאות, כולם ידעו וזכרו שהם שותפי גורל. זו הייתה שמורת טבע של דו־קיום. היה ברור שעובדים שכם אל שכם ובשערי בית חולים, או כל מוסד רפואי אחר, משאירים את כל חילוקי דעות בצד. היה לכולם ברור: או שמצליחים יחד, או שנופלים ביחד. זה היה נכון בין הצוותים וכמובן כלפי המטופלים. זה לא משנה אם מדובר ביהודים, ערבים, דרוזים או צ'רקסים, אם הם עשירים או עניים. מטפלים בכולם".
לוופנר חשוב מאוד להציף את הנושא, במידה רבה כי מערכת הבריאות הציבורית - שהייתה ועודנה מקור להתפעלות בעולם כולו - תלויה באופן קריטי בדו הקיום־הזה. כיום, לפי הערכות, קרוב למחצית מהעובדים במערכת הם ערבים־ישראלים, מכל קשת המקצועות. לפי נתונים של משרד הבריאות ל־2022, קרוב למחצית מהרישיונות החדשים לרופאים ניתנו לערבים ולדרוזים.
"זו בעיני התגלמות החברה הישראלית האידיאלית, בה אדם יכול להתקדם ולהתפתח רק על בסיס כישוריו", אומרת ופנר. "הוא יכול והיא יכולה להגיע לכל אחד מהתפקידים, עד למנהל או מנהלת בית חולים, ובוודאי למנהל.ת מחלקה. יש רבים כאלה מהחברה הערבית. לא היינו מייצרים מערכת בריאות ברמה כזו, לולא הגיוון שקיים בתוכה.
"בכלל", היא ממשיכה, "כל מי שחושב שנכון להישמר לך בתוך השבט, מספיק שניתן את הדוגמה של הגנטיקה - הרי, אוכלוסיות בריאות הן אלה שיש בהן ריבוי גנטי".
על־פי ופנר, סדקים ראשונים בחומת הדו־קיום נבקעו אחרי מבצע "שומר החומות", שהתרחש במאי 2021. "זיהינו את השברים ולא טיפלנו בהם, חזרנו לשגרה", אומרת ופנר. אך אחרי ה־7 באוקטובר, הסדקים האלה הפכו ל"מפץ".
איך המפץ בא לידי ביטוי?
"היהודים התחילו לחשוד בחבריהם הערבים. הם הסתכלו על עובדים ערבים מכל קשת המקצועות והחלו לבקש מהם לגנות, או אמרו 'רגע שיתפת את הפוסט הזה? עשית לייק לפוסט ההוא? אתה מזדהה עם הירוק של חמאס?'. כתוצאה מזה, אנשי המגזר נכנסו למגננה איומה, ובשורה התחתונה כל 'שבט' הסתגר בתוך עצמו. זה גרם לנתק ולהתרחקות עצומים.
"לעובדות ערביות שלובשות לבוש מסורתי היה קשה במיוחד, כי הם מזוהות בלבושן. הן חששו לבוא לעבודה. לכן, בחלק מהמקרים, בתי חולים הוציאו הסעות לכפרים כדי לאסוף עובדים.
"הצד האופטימי בסיפור", מחדדת ופנר, "הוא שלא שמעתי ולו על מקרה אחד שבו החיכוכים השפיעו על הטיפול. הייתה תקופה קצרה בלבד, בתחילת המלחמה, בה אנשים ביקשו לא לעבוד יחד במשמרות. המערכת ידעה להכיל את זה".
אם כך, הסערה שככה?
"ממש לא. אנחנו לא בפיק, אולי בהפוגה. אני לא יודעת מה יילד יום, אני רק יודעת שיש המון דלק באוויר, וכל דבר קטן יכול להצית אש. יש גם דלק בתוך מערכת הבריאות ובתוך היחסים בין ערבים ליהודים".
על אילו דילמות שמעת מרופאים שפנו אלייך?
"אלה לא בהכרח דילמות, אלא קשיים. למשל כאשר יש מטופל שאומר: 'אני לא רוצה להיות מטופל על־ידי הרופא הזה'. בין אם זה יהודי שלא רוצה להיות מטופל בידי ערבי, ובין אם זה ערבי שרואה בעיה בכך שיטפל בו אדם שהוא מזהה, נניח, כמתנחל".
מה הפתרון?
"אחד הפתרונות הוא ליצור מרחב בטוח בעבור העובדים לדבר ולהתבטא, גם כאשר אלה רגשות שלא נעים לשמוע אותם, כמו כעס, שנאה ואפילו נקמה. הכי גרוע זה לטאטא את זה מתחת לשטיח. הכי נכון ואפקטיבי הוא שמקום העבודה עצמו יטפל בנושאים האלה. מנהל.ת מחלקה בעלי השפעה יכולים להיות מאוד לעזר".
תוכלי לחדד מדוע זה כל כך קריטי בעינייך לאחות את השברים?
"כי אם יישארו בין יהודים לערבים רגשות שליליים - זה ניצחון לחמאס. אם הם ישנו את פניה של ישראל, זה כאילו הם כבשו אותה. אסור לכבוש את מערכת הבריאות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.