המומחים מאשרים: משק החשמל בישראל לא מוכן למלחמה ממושכת

"אחרי 72 שעות בלי חשמל בישראל, אי-אפשר יהיה לגור כאן. אנחנו במצב לא טוב ולא מוכנים למלחמה אמיתית", אמר מנכ"ל נגה - ניהול מערכת החשמל, שאול גולדשטיין, והצית סערה רבתי במשק האנרגיה בישראל. על אף שמדובר בתרחיש קיצון שסבירותו נמוכה, האמירה הציפה את חששותיהם של בכירים רבים בענף בישראל, הן מתחום הייצור מדלקים פוסיליים והן מאנרגיות מתחדשות, וכן גורמים ציבוריים ופרטיים שעוסקים במקטעי הייצור והחלוקה.

● "לא מוכנים למלחמה. אחרי 72 שעות בלי חשמל, אי-אפשר יהיה לגור כאן"
● אם לא תהיה עוד מלחמה: התחזית האופטימית לכלכלת ישראל
● שני אלופים במיל' יהיו אחראים על השיקום האזרחי של הדרום והצפון

סוגיה בפני עצמה היא תרחיש הייחוס שלפיו גזרו משמעויות למשק האנרגיה. אותו תרחיש שונה משמעותית לאחר מתקפת 7 באוקטובר, כשבין השאר הוכפלו ימי המלחמה החזויים. לכך קדמו שנים של הזנחת משק האנרגיה הישראלי, וכעת לא ברור במה מתעסקים קודם: בהרחבת יכולות הייצור, הרחבת כושר ההולכה או בכלל בהיערכות לחירום? התשובה היא, במידה כזו או אחרת, בהכול.

 שאול גולדשטיין מנכ''ל חברת נגה / צילום: ענבל מרמרי

רשות החשמל פרסמה לאחרונה את תוכנית פיתוח החלוקה לשנים 2030-2024 בסך 22 מיליארד שקל. התוכנית מיועדת לסייע לשיפור אמינות האספקה, לקליטת ייצור מבוזר ברשת החלוקה ואגירה פרטית, וכן מתן מענה לצרכנים כבדים כמו חוות שרתים. אם זו תאושר, אזי תקציב פרויקט הענק ימומן מתעריף החשמל. במסגרת התוכנית מעוגנים 500 מיליון שקל לטובת התאמת רשת החלוקה לאיומים הביטחוניים, בהתאם להיקף האיום על הקו הספציפי, היקף הנזק הפוטנציאלי, והיכולת לתקן תקלות בזמן אמת.

עיכובים בהקמת תחנות

מערכת החשמל מורכבת מארבעה מקטעים: ייצור, הולכה (מאתרי הייצור לתחנות המשנה), חלוקה (מתחנות המשנה לצרכנים) ואספקה (מכירת חשמל ללקוחות קצה). כושר הייצור של מדינת ישראל עומד על כ־17.7 גיגה־וואט מדלקים פוסיליים וכ־5.3 גיגה־וואט אנרגיות מתחדשות.

כשבונים תוכנית אנרגיה שואפים לבזר ככל הניתן, למשל בריבוי אתרי ייצור ובכושר ייצור מדלקים שונים. זו הסיבה שהחוק מחייב תחנת כוח שמוקמת על בסיס גז טבעי, להיות מחוברת לקו סולר. ישנה הבנה שכפי שההפקה ממאגר תמר הופסקה לחודש לאחר מתקפת 7 באוקטובר, מלחמה עלולה להביא להפסקת הפקה רחבה יותר.

בשנה האחרונה חל עיכוב בהקמת תחנות כוח חדשות, למשל תחנת קסם שליד ראש העין, וכן באסדרת הרחבת תחנות הכוח דליה ודוראד. העיכובים השונים, מעריכים בקיאים בנושא, מקרבים את ישראל לתרחיש של מחסור כרוני בחשמל החל מ־2029-2028.

אורן הלמן, לשעבר סמנכ"ל שירות, שיווק ורגולציה של חברת החשמל, התמודד במשך שנים עם האתגרים המוכרים של הענף. לדבריו, אחד הפתרונות הוא תחנות כוח קטנות, כולל כאלו שסמוכות לשכונות עם 5 מגה־וואט. "במצב שיש בעיה בגין השלת עומסים, מחסור בגז או בפחם - ניתן להפוך את האזורים הללו לעצמאיים אנרגטית", הוא אומר לגלובס. על בסיס זאת, הוא מציין, ניתן לעשות "פיק שיפטינג": לקחת את שיא צריכת החשמל ולהעביר לשפל.

הפתיחה הקרובה של התחרות בשוק החשמל לצרכן הביתי עשויה להועיל להעתקת מועדי הביקוש לחשמל. החברות שנכנסו לתחום מציעות הנחות על שימוש בשעות השפל (למשל בלילות) בתקווה לשנות את הרגלי הצריכה.

תלויים באנרגיה סולארית

תחום האנרגיות המתחדשות לא מבוזר, שכן 96% מהמתקנים הם סולאריים. המחשה לבעייתיות של התלות בסולאר התקבלה ביוני אשתקד, עת כ־300 אלף בתים נותקו מחשמל אף שהצריכה הגיעה בשעת שיא ל־12.5 גיגה־וואט - ביקוש נמוך משמעותית מכושר הייצור הכולל של ישראל. אחד מהגורמים לאותו אירוע קיצון היה אובך כבד, שהפחית משמעותית את היעילות.

את האנרגיות המתחדשות פשוט יותר לבזר מתחנות כוח כי ניתן, למשל, לחלק שדות סולאריים להרבה חלקים ואף לפזר בבניינים. באורח פלא או שלא, ישראל יכולה ללמוד על חשיבות האנרגיות המתחדשות מרצועת עזה. עד מלחמת חרבות ברזל, עזה קיבלה אנרגיה מקווי מתח גבוה מישראל ומתחנת כוח בעיר. כל אלו כבר לא פעילים או הרוסים, אבל יש ברצועה חשמל על בסיס אנרגיה סולארית.

במסגרת השיגורים מעזה לעבר העוטף נפגעו מתקנים סולאריים, אבל דווקא ניתן ללמוד מכך על היעילות הביטחונית. גלעד פלד, מנכ"ל אנלייט MENA ולשעבר מפקד יחידת השליטה והמבצעים במטה חיל האוויר, סיפר לגלובס שמבין מתקני החברה שנפגעו בזמן מלחמה - הפגיעה הגדולה ביותר הייתה בכ־2% ממתקן. כלומר, פגיעה זניחה למדי. "תיקון המתקנים מהיר וזול. זה שונה מתחנות גדולות פוסיליות שרגישות מאוד", הוסיף.

פלד מוצא הבדלים מהותיים בין מניעי הטעמת האנרגיות המתחדשות של ישראל ושל העולם. "אנרגיה מתחדשת מתפתחת בעולם ממניעים של אקלים ואיכות הסביבה, אבל במדינת ישראל התפתח צורך אחר, הרבה יותר דחוף ואף קיומי, סביב הצורך לבזר את מקורות ייצור האנרגיה". הוא מוסיף כי "הרוסים השמידו 50% מייצור החשמל של אוקראינה. תחנות הכוח בישראל גלויות, ומולנו נמצאים אלפי טילים וכטב"מים, על אף שיש מערכות הגנה. מול תרחיש של איום מדויק, הפתרון טמון בהפחתת רגישות מערכת החשמל כתוצאה מכך שהייצור בה ריכוזי".

חברה שנמצאת בתנופה של חניכת מיזמי אנרגיות מתחדשות היא דוראל, שהקימה בשנה האחרונה בישראל מתקנים סולארים בהיקף כ־300 מגה־וואט, ומיזמים בהיקף של כ־400 מגה־וואט נמצאים בשלבי הקמה. "משק החשמל מתאפיין בהתבססות על מיעוט מקורות ייצור, ובתלות מסוכנת באמצעי ייצור מרוכזים כגון תחנות כוח קונבנציונליות", אומר לגלובס יוני חנציס, משנה למנכ"ל דוראל. "תרחישי הייחוס הקיימים מעמידים בסכנת שיתוק נכסים מרוכזים כגון תחנות ייצור או אסדות גז, וכפועל יוצא, מגבירים את הסיכוי להפסקות חשמל משמעותיות בעת מלחמה".

הסיכון הזה מתווסף לסיכון הקבוע והמוכר של הפסקות חשמל כתוצאה מהפערים בין עקומת הייצור לבין הביקוש לחשמל. "הפתרון המרכזי והמידי הוא ביזור מקורות הייצור במשק, והוא נמצא ממש מתחת לאף שלנו. שילוב מסיבי של אמצעי ייצור מתחדשים, בפרט מתקנים סולאריים, מקושר לרוב לצורך הברור של הפחתת פליטות. עם השנים ועם התקדמות הטכנולוגיה, פרויקטים סולאריים הפכו גם לחלופה היעילה והזולה ביותר לייצור חשמל. כיום, ברור כי שילוב זה הכרחי גם לטובת ייצוב הביטחון האנרגטי במשק. עמידותם של מתקנים סולאריים גבוהה לאין שיעור במצבי פגיעה, מאלו של תחנות כוח".

הפיתרון: אגירת חשמל

פתרונות האגירה מהווים מענה משלים קריטי לישראל. אלו מאפשרים לקחת את עודפי הייצור משעות האור שאינן שעות שיא צריכה, ולשמור אותם לשעות 21:00-17:00, שבהן חלק משמעותי מהאזרחים בבתים והתצרוכת עולה. כך, היקף הייצור הנדרש מתחנות כוח פוסיליות פוחת. מעבר לכך, ברגע שמטמיעים פתרונות אגירה בהתאם לתחנת המשנה שקרובה למוקדי הביקוש, הפגיעה הפוטנציאלית מהפסקות חשמל או מפגיעה במתקני ייצור פוחתת.

על בסיס פתרונות אגירה אפשר ליצור אינספור מיקרוגרידים - רשתות חשמל זעירות, שעל בסיסן יכול להפוך כל בניין לאי אנרגטי. לייצר על בסיס לוחות סולאריים, ולשמור בעזרת פתרונות האגירה. הלמן מסביר שזהו כורח המציאות, בין השאר בשל כניסת כלי הרכב החשמליים שתגרום לעלייה בביקושים, "שהרי רכב חשמלי שווה לצריכה של חצי דירה עד דירה. כלומר, הצריכה תוכפל".

תרחיש שבו יתחילו לפתוח כבישים בלב גוש דן עבור הרחבת רשת החשמל המוטמנת לא סביר. אי לכך, נדרשת פנייה לפתרונות אגירה. "אגירה אחת היא מתח עליון, שדרכה ניתן לאגור מאות מגה־וואט. השנייה היא אזורית - הקמת תאגידי חשמל עירוניים. השלישית היא המיקרוגריד בבניינים. זהו צורך שקיים גם בלי קשר לחיזבאללה", מציין הלמן. הוא מדגיש כי למיקרוגרידים בבניינים יש תועלת כלכלית, כמו עידוד של המדינה על בסיס מענקים שנובעים מהפחתת הזיהום, או קבלת תשלום על בסיס זמינות אנרגיה לרשת.

"שילוב מתקני אגירת אנרגיה במתקנים סולאריים מאפשר אספקת חשמל רציפה יותר בשעות החושך", מציין חנציס מדוראל. "להבדיל מתחנות כוח קונבנציונליות, המתקנים מתופעלים במאיות השנייה, ולא דורשים התנעה ארוכה של ימים - מה שעלול להביא להפסקות חשמל. כעת זהו צו השעה להפחית חסמים, ולהאיץ עוד יותר את קצבי הפיתוח של הפרויקטים הללו. זהו צורך ביטחוני עמוק, ולא מותרות".

פלד מאנלייט מסכם כי "הפתרון הוא אנרגיה מתחדשת משולבת באגירה בייצור מבוזר. ייצור של מאות תחנות חסין מול כל סוג של איום. קשה מאוד לפגוע במאות, וגם אם יש כזו, במתקן סולארי הפגיעה נמוכה. יש צורך לאומי לבזר את הייצור, ויש פתרון כלכלי".