הוא כתב רב־מכר על ישראל, היום הוא מפחד להסתובב בארה"ב

כל חייו דן סינור, ממחברי רב־המכר "סטארט־אפ ניישן" ויועץ בכיר לפוליטיקאים מרכזיים בארה"ב, היה מודע היטב לאנטישמיות. כבן לניצולי שואה הנושא היה נוכח מאוד בביתו, חלק משמעותי מחייו הוא העביר בישראל, וגם בארה"ב שבה גדל, וגר כיום, הוא ראה את האלימות כלפי יהודים מתגברת בשנים האחרונות. אך בשום שלב, לדבריו, הוא לא יצא מהדלת הקדמית של ביתו והרגיש פגיע. עד שהגיע 7 באוקטובר.

● הצוללת | "אנחנו אשמים, כל העם הפלסטיני, במה שקרה ב-7 באוקטובר" 
● תרומה לא מוכרת: חיילים קונים ציוד, המדינה מערימה קשיים ומסים 
● המרגלים הרוסים מהבית ממול 
● פרשנות | שחקני הפוקר שהוליכו שולל רק את עצמם 

 כריכת הספר ''סטארט-אפ ניישן''. הגיע לראש רשימת רבי-המכר של הוול סטריט ג'ורנל / צילום: כריכת הספר

"זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי מה זה אומר לחיות עם אנטישמיות שורשית ומערכתית אמיתית, כזו שמאיימת עליי ועל חיי הילדים. וזה ממש מפחיד", הוא מספר כעת במהלך ביקורו בישראל.

אי אפשר היה לראות את זה מגיע? אני מכיר הרבה מאוד אנשים שאמרו שזה כנראה היה שם כל הזמן, פשוט לא הבנו את זה.
"אני בהחלט חושב שזה היה בכל הזמן הזה מתחת לפני השטח. עשיתי פרק שלם על זה בפודקאסט שלי (Call Me Back, שפופולרי מאוד בארה"ב - א"ו) וקראנו לו - סוף תור הזהב היהודי בארה"ב. ניתחנו את כל הסימנים שהיו שם, שהיינו צריכים לראות ב־20 השנים האחרונות. אבל עדיין, היה צריך אירוע מזרז כדי להציף הכול מעל פני השטח.

"אפשר לטעון שהיינו צריכים להגיד לעצמנו בכל רגע שזה יכול להיות ממש גרוע ומוטב שנהיה זהירים. אבל אני חושב שהטבע האנושי שלנו הוא אחר - אתה מגיב למה שעומד מולך, לא לסכנות אמורפיות. מדי פעם אנשים היו אומרים שמתחילים לראות דברים מדאיגים - היו אנשים בברוקלין שהותקפו וקיבלו אגרוף לפנים, הייתה עלייה באנטישמיות ברשתות החברתיות, ראינו את תנועת ה־BDS מתארגנת ומתחזקת. היו סימנים, ברור שהייתה אנטישמיות מוגברת בתנועה הפרוגרסיבית שהתחלנו לראות, אבל אף פעם לא חשבנו שהם יהפכו למיינסטרים. היה קשה לדמיין שזה יגיע למקום חמור כל כך".

אך מעבר לאנטישמיות שצפה, סינור גם מביע כאב על הנסיבות. "עד אותו היום האמנתי בכנות שאם יטבחו ביהודים הזעם של העולם יופנה כלפי הטובחים. לא ציפיתי שהזעם יופנה כלפי יהודים כי הם מתנגדים להירצח. וזה לצערי בדיוק מה שקרה.

"כל מה שצריך הוא להסתכל על התגובה הבינלאומית בימים שאחרי 7 באוקטובר. אפילו לפני שישראל הגיבה, איכשהו היא הייתה אחראית למה שקרה. בדיעבד, אם מסתכלים על ההיסטוריה של האנטישמיות לאורך מאות שנים - השמצה של יהודים תמיד עולה בעקבות מתקפה גדולה על יהודים. במילים אחרות, היהודים מותקפים ואז איכשהו מאשימים אותם כדי להצדיק עוד התקפות עליהם".

"בעיות שרק החדשנות הישראלית יכולה לפתור"

סינור הוא אחד המאמינים הגדולים במדינת ישראל. בשנת 2009 הוא ושאול זינגר פרסמו את ספרם "סטארט־אפ ניישן", שגם תורגם לעברית (בהוצאת מטר), שבו הם בחנו כיצד ישראל, אז מדינה בת 60 שנים עם 7.1 מיליון איש, הצליחה להגיע לשגשוג כלכלי כה רב. בן לילה הפך הספר לפריט חובה אצל כל פוליטיקאי ומסבירן ישראלי. המיתוג של מדינת ישראל הפך להיות כשמו של הספר, ובשנת 2010 הוא הגיע למקום החמישי ברשימת רבי־המכר של הניו יורק טיימס ולראש רשימת רבי־המכר של הוול סטריט ג'ורנל.

בנובמבר 2023 פרסמו סינור וזינגר את ספרם השני The Genius of Israel, שבו הם מנסים לפצח את ייחודיותה של מדינת ישראל ואת הגאונות שהם מצאו בה ובאזרחיה. הספר זכה לתשבחות רבות מאוד, כולל מעיתונים מובילים כמו הניו יורק טיימס, ומיד הפך לרב־מכר בארה"ב. הוא אף עתיד לראות אור בעברית בספטמבר השנה (בהוצאת ידיעות ספרים).

דן, ישראל היא עדיין אומת הסטארט־אפ?
"אם מסתכלים על נתוני הליבה, שנתנו לישראל את התואר הזה - הם עדיין קיימים. ראשית, הצפיפות והריכוז של הסטארט־אפים בה הם מהגבוהים בעולם, יותר סטארט־אפים לנפש מכל מדינה אחרת. שנית, ישראל מושכת יותר קרנות הון סיכון פר נפש מכל מדינה בעולם. נוסף על כך, היא נמצאת במקום הראשון בעולם במחקר ופיתוח כאחוז מהתמ"ג ובמקום הרביעי בעולם מבחינת חברות ציבוריות ישראליות הנסחרות בנאסד"ק. לפניה יש רק מדינות גדולות כמו ארה"ב וסין.

"לישראל יש מאות חברות הון סיכון, 120 מאיצים, 35 חממות, כ־7,000 סטארט־אפים, יותר מ־400 חברות רב־לאומיות הקימו מרכזים בה. המספרים האלה, שנכונים גם כעת, לאחר המאבק סביב הרפורמה המשפטית וגם לאחר שמונת חודשי מלחמה, הם פנומנליים. כל זה מוכיח שהיא עדיין אומת הסטארט־אפ".

ואלה לא רק הנתונים. סינור מכיר היטב את החברות הישראליות. הוא בכיר בחברת ההשקעות הפרטית המתמחה בטכנולוגיה ובחדשנות אליוט, מעורב ביוזמות עסקיות רבות הקשורות לטכנולוגיה ולהשקעות בישראל, ומקדם שיתופי פעולה בין סטארט־אפים ישראליים ומשקיעים בינלאומיים. "צריך להגיד - זו כבר לא רק אומת סטארט־אפ. עכשיו הישראלים מתחילים לבנות חברות עצמאיות גדולות שנשארות בישראל ומבצעות את כל הפונקציות העסקיות שאתה מצפה מחברה עצמאית גדולה. זה לא רק טכנולוגיה ומו"פ, זה פיתוח עסקי, שיווק, מכירות.

"פעם ישראל הייתה ידועה בעולם בזכות הנטייה ליצור סטארט־אפים קטנים וחדורי מטרה שפותרים בעיות טכנולוגיות שונות, ואז הם נמכרו לחברות ציבוריות גדולות ברחבי העולם. בשנת 2013, לפני קצת יותר מעשור, הייתה כאן רק חברה אחת שהפיקה יותר ממיליארד דולר בהכנסות שנתיות, וזו הייתה צ'ק פוינט. כיום יש כמעט תריסר חברות ישראליות שמייצרות הכנסות של יותר ממיליארד דולר, כמו מובילאיי".

 הנפקת מובילאיי ב-2014. ''כבר לא רק אומת סטארט-אפ'' / צילום: Reuters

כדי להמחיש כמה ישראל חזקה סינור מציין שבעת כתיבת הספר שלו, ב־2009, היו כ־150 חברות רב־לאומיות עם פעילויות בישראל, ו"היום יש יותר מ־400. זו צמיחה של יותר מפי שניים וחצי בתוך עשור וחצי. בספר החדש שלנו 'הגאונות הישראלית' יש פרק שמעדכן היכן נמצאת כלכלת הסטארט־אפ ניישן אם מסתכלים על חברות שהקימו מרכזים בישראל. כיום כמעט לכל חברת טכנולוגיה גלובלית גדולה יש פעילות בישראל.

"דבר נוסף שמעניין לציין הוא שגם חברות ענק לא טכנולוגיות הקימו פעילות מו"פ בישראל. קוקה־קולה, וולמארט, מרצדס בנץ, פרוקטר אנד גמבל. אפשר להבין מה עושות כאן חברות טכנולוגיה, אבל חברות לואו־טק? ובכן, לכולן יש בעיות טכנולוגיות שהן צריכות לפתור. ניקח לדוגמה את קוקה־קולה - אחד הנושאים הקריטיים הוא טכנולוגיית המים. גם בעולם הרכב - בכיר בחברה אמריקאית מובילה סיפר לי שהעיר היחידה שהוא מבלה בה יותר זמן מחוץ לדטרויט היא תל אביב".

זאת אומרת, גם חברות לא טכנולוגיות מגיעות לכאן בגלל הטכנולוגיה?
"תחשוב על זה ככה, יש כמה סיבות אפשריות שחברה רב־לאומית תרצה להקים מרכז במדינה מסוימת. הסיבה הראשונה היא שהיא רוצה לפרוץ לקהל צרכנים חדש, מה שבישראל לא רלוונטי - אין לכם מספיק אנשים כדי שזה יעניין את החברות האלה. האפשרות השנייה היא לפתוח גישה לאזורים נרחבים ולהפוך את המקום למעין בסיס לוגיסטי - גם זה לא רלוונטי כי עד לא מזמן העולם הערבי כמעט כולו החרים אתכם.

"לכן הסיבה היא שלחברות האלה יש בעיות ממש מסובכות שהן יכולות לפתור רק באמצעות החדשנות והכישרון הישראליים הייחודיים. הן מצאו את זה בישראל כשכתבנו את "סטארט־אפ ניישן", והן מוצאות את זה יותר ויותר היום. המספר רק גדל".

"הישראלים לא מאכזבים אותנו"

סינור מלא באופטימיות בנוגע לישראל, אך אנחנו בכל זאת מנסים להבין איתו איך תשפיע המלחמה על אומת הסטארט־אפ. הוא מצדו מסרב להתרגש. "גם בזמן מלחמה אתה לא תסגור ברגע מרכז שפתחת בישראל. אולי תקטין קצת, אבל לא סביר שתמצא חברה בקנה מידה עולמי שפתאום נסוגה. במהלך הרפורמה המשפטית וההפגנות הייתה דאגה רבה שחברות ירצו לעזוב את ישראל, אבל הן לא נעלמו בכלל. עד כה לא ראינו תזוזה שלילית מדי".

כן, אבל אם חושבים על אפשרות למלחמה בצפון, זה צפוי לקחת הרבה זמן. אולי עכשיו חברות מבינות כמה זה ארוך וירצו לעזוב?
"זו שאלה היפותטית. אין לי כדור בדולח, אבל תן לי לנסות לענות על השאלה בדרך הזאת: ישראל נלחמת כעת במלחמה הארוכה ביותר בתולדותיה, ולמרות זאת, קהילת ההשקעות הבינלאומית והקהילה הרב־לאומית עדיין שם.

"אני מסתובב במסדרונות החברות בישראל, ובשיא תקופות הלחימה 15%-10% מהעובדים נעדרו בגלל מילואים. אין ספק שזה מאוד מפריע ואני רואה את זה ממקור ראשון. ובכל זאת, החברות האלה הצליחו לקיים כאן מערכת משגשגת והן נשארות. ב־2023 היו יותר משבעה מיליארד דולר של אקזיטים לחברות ישראליות. זה היה שיא כל הזמנים עבור ישראל. אז האם המגמה הזאת תאט אם היא תהיה במלחמת בשתי חזיתות? אני לא יודע, אבל זה לא ממש האט עד עכשיו".

וזה לא רק שהוא חושב שההייטק הישראלי לא ייפגע, הוא אפילו רואה אפשרות שנצא מזה חזקים יותר. "אני יודע שהתקופה הזאת אכזרית וטראומטית מאוד, אבל בתוך כל הטירוף הזה אתה מעמיד את הכישרון הישראלי במבחן שאין בשום מקום בעולם. אם תחזרו אחורה תראו איך הטכנולוגיה הישראלית הצליחה אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, ב־1991 - אינטל ישראל עבדה אז על מרכיב חשוב מאוד באינטל ולא החמיצה משמרת. זה הרבה ממה שדיברנו עליו בספר. זו הייתה קריאה השכמה שבעצם אמרה - כן, יש סיכון גיאו־פוליטי בהשקעה ובהקמה של מרכז בישראל, אבל הישראלים לא מאכזבים אותנו. הם גם יוצאים חזקים יותר מכל הלחץ והסביבה. הם הופכים לבעלי ערך רב יותר".

עדות להנחה שהכישרון הישראלי, שנאלץ לעבוד בתנאי לחץ בלתי סבירים, הוא נכס עבור חברות ברחבי העולם מביא סינור משיחה שהייתה לו בעת כתיבה הספר. "דיברנו אז עם אריק שמידט, שהיה מנכ"ל גוגל. הוא אמר לי - אם תיקח את העובד הישראלי הממוצע של גוגל ותעמיד אותו מול בני גילו מכל מדינה בעולם, גוגל תבחר להעסיק את הישראלי.

 משרדי גוגל בתל אביב. ''כמעט לכל חברת טכנולוגיה גלובלית גדולה יש פעילות בישראל'' / צילום: Shutterstock

"אין בגיל הזה אנשים שיש להם את הכישרון הטכנולוגי שיש לישראלים. אין בגיל הזה מישהו שיש לו את כישרון המנהיגות והניהול שיש לצעירים הישראלים ואת רמת הנוחות והכישורים הבין־תחומיים שמגיעים מעבודה במצבי קיצון, סביבה מלחיצ ה, מתוחה וקשה. בגלל זה הישראלים כל כך אטרקטיביים. אז הייתי טוען בצורה טראגית כי שמונת החודשים האחרונים היו גיהינום - אבל אני חושב שאם יצאתם מזה, אפשר להמר שישראל תהיה אטרקטיבית עוד יותר עבור קהילת ההשקעות והמיזמים העולמית אחרי כל זה, אפילו יותר ממה שהייתה קודם לכן".

"החברה הישראלית מגובשת יותר ממה שניתן היה לדמיין"

נוסף לכל עיסוקיו סינור מוצא זמן להחזיק פודקאסט מצליח העונה לשם Call Me Back, עם ממוצע הורדות של כמיליון לחודש ומקום קבוע בין 30 ההסכתים הנשמעים ביותר בתחום האקטואליה בארה"ב. הוא דן בו בכל הנושאים החמים, גם במה שקורה כאן בישראל.

בפודקאסט שלך אתה משוחח עם כל חלקי החברה הישראלית. נדמה שכבר תקופה ארוכה מאוד אנחנו מתפוררים כחברה. אפילו שלאחר מתקפת חמאס הייתה כאן אחדות לזמן מה, נראה שחזרנו למריבות הישנות שלנו.
"בספר 'הגאונות הישראלית' כתבנו איך כל עשור או עשור וחצי בהיסטוריה עברה מדינת ישראל משבר פנימי גדול שגרם לחוסר לכידות, על סטרואידים. אפשר לחזור ולראות את זה כבר בהקמת המדינה והמחלוקות בתוך דור המייסדים. אפשר להסתכל על שנות החמישים והוויכוח שהיה בתוך ישראל לגבי הסכם השילומים שנחתם בין ישראל לגרמניה. אפשר גם להסתכל על הפילוגים בישראל סביב מלחמת לבנון הראשונה, על הוויכוחים סביב ההתנתקות מעזה, על רצח רבין, שם נראה היה שחצי מהמדינה, פשוטו כמשמעו, האשימה את החצי השני.

"כשחושבים על זה, כל הזמן היו את הרגעים האלה שאנשים תהו - האם אי פעם נוכל לצאת מזה? ובכל זאת, לישראל ולישראלים יש חוסן. יש אמנם תחושה של אתגרים ומשברים גדולים שנראים כבלתי פתירים, אבל בסוף הישראלים הראו לאורך ההיסטוריה שהם הצליחו להתאחד ולפעול בצורה שפויה. אני לא יכול להבטיח שזה יקרה הפעם, אבל זה בהחלט קרה ממש כל פעם אחרת".

ובכל זאת, אתה חושב שזה יקרה גם הפעם?
"אני חושב שהסימן החשוב ביותר הוא שמספר האנשים שהתגייסו למילואים במלחמה הזאת הוא כזה שאי אפשר היה לדמיין אותו ב־6 באוקטובר. אם היית אומר לי שישראל עומדת להיות מותקפת ותושביה הולכים להתנהג כאילו מעולם לא היה דיון על הרפורמה המשפטית, לא הייתי מאמין. החברה הישראלית מגובשת היום הרבה יותר ממה שניתן היה לדמיין. עדיין יש מחלוקות פוליטיות, אבל אני לא חושב שהן מאתגרות יותר מאלה שניצבו בפני ישראל בעשורים הקודמים ובדורות הקודמים.

"אנחנו קוראים לזה בספר - החוסן המפתיע של אומה מפוצלת בעולם סוער. יש קיטוב בכל העולם, ישראל אינה יוצאת דופן. אבל מה שיש לישראל זה את מעקות הבטיחות האלה, שאין למדינות אחרות. יש בולמי זעזועים חברתיים. הישראלי הממוצע עדיין מאמין שהמדינה גדולה ממנו, שהמרכז חייב להחזיק. יש מוסדות בחברה הישראלית שלדעתי מחזיקים את החברה יחד - גם עכשיו כשהדברים מרגישים ממש מתוחים ועל סף נקודת שבירה. עכשיו, אגב, אני חושב שהדברים אפילו לא כל כך גרועים או קרובים לנקודת שבירה כפי שנראו באביב ובקיץ של 2023".

"ביידן מסתכן בהברחת הבוחרים שהוא חייב כדי לנצח"

כאמור, סינור גם מחזיק ברזומה מרשים בפוליטיקה האמריקאית. הוא החל את דרכו המקצועית כיועץ בכיר במגוון קמפיינים פוליטיים בממשל האמריקאי ושימש כיועץ בכיר לכמה פוליטיקאים מרכזיים בארה"ב, כולל המועמד לנשיאות מיט רומני בקמפיין שלו בשנת 2012. תפקיד זה חשף אותו לקשרים בינלאומיים ולידע מעמיק במדיניות חוץ וביטחון לאומי. כל זה מסב לו פרספקטיבה ייחודית על הקשרים הבין־מדינתיים בין ישראל לארה"ב.

 ג'ו ביידן ובנימין נתניהו. ''ההתנהלות של ביידן טיפשית. הוא טועה'' / צילום: Associated Press, Evan Vucci

ראש הממשלה הוציא סרטון שתוקף את ממשל ביידן על עיכוב במשלוחי הנשק. אנחנו שומעים שמאחורי הקלעים אנשים סביב נתניהו אומרים שהממשל מפנה עורף בעקבות לחצים פנימיים בתוך מפלגתו של הנשיא. זה נכון?
"כן, אני בהחלט סבור כך. אני חושב שהנשיא ביידן מרגיש לחץ עצום מהאגף המאוד פרוגרסיבי. הוא רוצה לעשות כל מה שהוא יכול לקראת הבחירות כדי לא להיות בצד הרע. הוא מודאג מההפרעות בוועידה הדמוקרטית ויועציו מודאגים מכל ההתנגדות הזאת בקרב הבסיס שלו. הם מודאגים מהיחלשות ההתלהבות של תומכיו לקראת הבחירות, והוא רוצה לעשות כל מה שהוא יכול כדי להיפטר מהסיפור הזה.

"הם מאמינים שהורדת החדשות על ישראל ועזה מהעמודים הראשונים זה מה שיעזור. אני חושב שזה טיפשי ושהם טועים. ואני לא סתם אומר את זה. אני לא מעורב בפוליטיקה הדמוקרטית, אבל אני מדבר עם הרבה אנשים שנמצאים שם, ויש תחושה שהם מגיבים יתר על המידה לנושא הזה.

"למעשה, זה נראה כאילו הם מאפשרים ומגוננים על הפעילים הפרוגרסיביים האלה שכל כך מדאיגים אותם. אמנם הפעילים האלה מאוד רועשים, אבל המציאות היא שרמת הווליום שלהם היא לא פרופורציונלית לגודלם באוכלוסיית ציבור הבוחרים הכללי. בהתנהלות הזאת הנשיא ביידן מסתכן בהברחת בוחרים שהוא חייב כדי לנצח, בוחרים עצמאיים שלא משויכים לשום מפלגה והוא זקוק להם כדי לזכות".