האב גילה שהילדה איננה בתו וביקש לבטל את העברת הדירה לאשתו: מה קבע בית המשפט?

הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה

בית המשפט המחוזי הורה על ביטול העברת בעלות בדירת מגורים שהייתה שייכת לגבר ואשר ניתנה לאישה במסגרת הסכם פירוד תמורת תשלום סמלי, לאחר שנקבע כי ההסדר התקבל לצורך הבטחת מגוריה של בתם הקטינה - שלימים התברר כי אביה איננו אותו הגבר, אלא גבר אחר שעמו ניהלה האישה רומן בעת שהייתה בפריז.

● נתן לבתו דירה במתנה ודרש אותה בחזרה לאחר גירושיו. מה קבע בית המשפט?
● סיכון מול סיכוי: מה צריך לדעת לפני שחותמים על עסקת דמי מפתח

עובדות המקרה: בני זוג חתמו על הסכם פירוד בזמן שהאישה הייתה בהריון, לפיו דירת מגורים השייכת לאיש תשמש למגורי האישה והילדה עד שימלאו לה 18. נקבע כי האיש הוא זה שישלם את החזרי המשכנתה ואת הוצאות הדירה.

למרות הסכם הפירוד, הצדדים התגוררו יחד באותה הדירה, וכשנה לאחר הולדת הבת נחתם ביניהם הסכם פירוד נוסף, לפיו מלוא זכויות הגבר בדירה יועברו לאישה בתמורה ל־450 אלף שקל. אלא שכשלושה חודשים לאחר מכן התגלה לאיש כי הילדה איננה בתו, כפי שאכן אומת בבדיקה גנטית.

בנסיבות אלה פנה האיש לבית המשפט וביקש לבטל את הסכם הפירוד. לטענתו, ההסכם הראשון נחתם רק בעקבות איומי האישה להפיל את העובר שברחמה, וההסכם השני נחתם רק כדי לספק קורת־גג לבתו. מעת שהתגלה לו כי אבי הקטינה הוא בכלל אדם אחר שעמו ניהלה האם רומן בעת שהייתה בפריז, והאם הבטיחה כי תחזיר את הדירה אם תקבל בחזרה את הסכום ששילמה לו עבור הדירה שהייתה שייכת לו עוד לפני הנישואים. 

חובת תום־הלב

החוק: חוק החוזים מחיל חובת תום־לב ברורה משלבי המשא־ומתן ועד לקיומו של כל חוזה. בנוסף, החוק מאפשר לבטל חוזים שנחתמו בגין טעות, הטעיה, עושק או כפייה.

ביחס לטעות קובע החוק כי אם הצד השני ידע או היה עליו לדעת, המוטעה רשאי לבטל את בחוזה; ואולם אם הצד השני לא יודע או שלא היה עליו לדעת, אזי ביטול החוזה הוא בסמכות בית המשפט, אם מצא כי יש לעשות מן הצדק (כלשון החוק).

ההחלטה: בית המשפט לענייני משפחה קבע כי כל ההסכמים מבוססים על טעות: אם האיש היה מודע לכך שהילדה איננה בתו, הוא לא היה מסכים או חותם מלכתחילה על מנגנון שמבטיח את מגוריה של מי שחשב אז שהיא בתו. לפיכך ביטל בית המשפט את הוראות ההסכם הראשון והשני בעניין הדירה, וקבע כי הדירה תישאר של האיש, והוא לא יהא מחויב לאפשר לאישה או לבתה להתגורר בה.

האישה לא הייתה מרוצה מפסק הדין וערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, בראשות סגנית הנשיא ורדה פלאוט והשופטים צבי ויצמן ויעל מושקוביץ, לא חסך ביקורת מן האישה והבהיר כי ייתכן שמלכתחילה היה ראוי לקבוע כי בשל ניהול הרומן היה מקום לראות את האישה כמי שידעה על הטעות שבגינה חותם האיש על ההסכמים - מה שהיה מקל את ביטול ההסכם עוד יותר, ובוודאי ביחס לדירת מגורים שלגביה הוסכם בפירוש (בהסכם הראשון) כי היא שייכת לאיש.

המשמעות: תחת המטרייה המשפטית של חוק החוזים, בית המשפט מגן על זכויות הקניין בדירת מגורים שנרכשה על־ידי אדם ללא שיתוף עם אחרים בכלל או עם בת זוגו בפרט. דירת מגורים היא נכס פרטי, ומי שרוצה לטעון לשיתוף בזכויות הבעלות, צריך לחצות משוכה גבוהה ולשכנע את בית המשפט בקיומן של נסיבות ברורות.

כאשר קיימת תחילה הצהרה על היעדר שיתוף, ולאחריה הסכם שמעניק שיתוף על בסיס טעות מוכחת - משמעות הדבר היא ביטול ההסכמה המאוחרת בלבד, תוך שמירת זכות הבעלות. זהו בסיסו של החוק, וכאשר מצטרפות נסיבות של חוסר תום־לב, בית המשפט לא יחסוך דברי ביקורת ראויים.

25541-10-23