ארמנים וישראלים לוחמים את מלחמת האבות

ערב ראש השנה של תשנ"ג (1992) התקבל בלשכתו של שר החוץ שמעון פרס מכתב מיוחד במינו. חתם עליו שר החוץ הראשון של ארמניה העצמאית, רפי הובניסיאן. נאמר עליו כי היה זה המכתב הראשון בעברית, שהתקבל אי פעם מממשלה זרה.

"החודש אנחנו מציינים בארמניה את יום השנה הראשון לחידוש עצמאותנו", כתב הובניסיאן, ארמני־אמריקאי, בנו של היסטוריון בולט מקליפורניה. "כמו בישראל לפני 44 שנה, גם אנחנו מתנסים בסימפטומים של 'אחרי אלפיים שנה'. הצלחתו של העם היהודי היא מקור השראה ותקווה לכולנו".

● פרשנות | שחקני הפוקר שהוליכו שולל רק את עצמם 
● פרשנות | מאה שנה של התיישנות 

בכירי משרד החוץ התקשו להאמין למראה עיניהם. פרס השיב, "עצם היותם של דבריך כתובים בשפה העברית נגע ללבי וריגשני". והוא הזמין מייד את הובניסיאן לביקור בישראל.

ירח הדבש היה קצרצר. ישראל דחתה את ידה המושטת של ארמניה. היא העדיפה את אזרבייג'ן. בחודש שעבר, ארמניה הכירה ב'מדינת פלסטין'. השגריר הארמני בישראל הוזמן לשיחת נזיפה ואיום. אני מסופק אם במשרד החוץ ידעו כי השגריר הזה, ארמאן אקופיאן, תלמיד חכם, מומחה בעל שם עולמי ללשונות שמיות עתיקות, מייסד התוכנית ללימודי עברית באוניברסיטת ירוואן, היה מקור ההשראה של המכתב לשמעון פרס.

ישראל גמרה אומר להעניש את ארמניה על חוצפתה. לא ברור איך. אולי עוד כטב"מים לאזרבייג'ן? אולי עוד התפרעויות של פרחחים חרדים ברובע הארמני בירושלים? מי יודע. שמה של ישראל אינו נהגה בחיבה בארמניה בימים האלה. בעזרת ישראל, אזרבייג'ן גירשה 100,000 ארמנים ממובלעת הררית, שהייתה ידועה לפנים בשם נגורנו קרבך.

התחילו כמו פלמ"חניקים

כל העניין הזה צובט את הלב. הארמנים הם הקרובים ביותר להיות תאומינו ההיסטוריים: קורבנות מובהקים של אי־צדק בנתיבי ההיסטוריה, שידעו ג'נוסייד 25 שנה לפנינו; שלחמו על ריבונותם ועל דתם עוד לפני 2,000 שנה; שניסו לקום לתחייה מאז סוף המאה ה־19, בהקבלה מדהימה של לוח זמנים; שניסו להיחלץ מאחיזתן של אימפריות, ולהיעזר באימפריות יריבות; שנקלעו לבסוף לאחד מאזורי המגורים האיומים ביותר במרחב; שחיים עכשיו בצל טראומה קיומית - מפלתם במלחמה עם אזרבייג'ן, שלושה שבועות ופחות לפני השבת הישראלית השחורה.

בדרכם אל עצמאות צנועה ב־1991, לאחר שאיבדו את רוב מניינם ואת רוב שטחיהם בטורקיה 75 שנה קודם, הארמנים לא תמיד הקדישו די מחשבה לתוצאות מעשיהם. העזה, תושייה וחולשה איומה של שכניהם הנחילו להם שליטה מלאה על נגורנו קרבך וסביבותיה לפני 30 שנה בדיוק. אני שוטטתי אז בהרי הקווקז, וחזרתי וביקרתי בשדות הקרב שלהם בין 1991 ל־1996. ראיתי אותם מתחילים שם כמו פלמ"חניקים ומסיימים כמו צבא כיבוש.

מה מעניין שניצחונם היה הרבה יותר מהשג טריטוריאלי טקטי. הם לחמו שם את מלחמת אבותיהם. הם מחקו את החולשה ואת ההשפלה, אשר דנו אותם להיות נתיניהם של שליטים זרים במשך מאות שנים. הניצחון בקרבך היה תשובתם המאוחרת לג'נוסייד של 1915. לאחר שאיבדו שורה של מצדות, הם גמרו אומר לחזור ולכבוש את ההר, לשלוט, לספח, לגרש, להתנחל, להתרברב ולשקוע אל דרגה קיצונית של התעלמות מן המציאות.

ארמניה העלובה. היא התעוררה מתרדמתה ב־2020, כאשר הכטב"מים הישראליים והטורקיים של אזרבייג'ן עשו שמות בצבאה. בספטמבר שעבר גורש אחרון הארמנים מקרבך, שהארמנים קוראים 'אַרְצַך'. הארמנים שרויים בהלם, ומפגינים ברחובותיהם נגד הפוליטיקאים שהוליכו אותם שולל. יש להם ראש ממשלה נועז, החוזר ומפציר בהם להסכין למציאות, כדי שהמציאות לא תגבה מהם עוד מחירים כבדים, כולל איום על עצם קיומם.

ארמניה נבגדה. מיטיבתה הגדולה רוסיה, החתומה על ברית צבאית איתה, החליטה שאזרבייג'ן עדיפה. ברית אופורטוניסטית עם איראן הועילה קצת לארמנים עד שחדלה להועיל, ועכשיו גם איראן מעדיפה לעשות עסקים עם אזרבייג'ן (ואולי להציץ קצת בטילי אלביט בשביל איזו הנדסה הפוכה). בהיעדר פוליסת הביטוח הרוסית, מי יגן על ארמניה מפני הגאוגרפיה? אין לה אפילו מוצא לים.

מתנחלים שזה מקרוב באו

מלומדים אזריים מפיצים זה שנים את התאוריה, שהארמנים הם מתנחלים שזה מקרוב באו; שהם נשתלו שם בידי האימפריה הרוסית לפני 200 שנה, כאשר הובאו בהמוניהם מפרס; שהארמנים של קרבך הם לאמתו של דבר בכלל לא ארמנים, אלא בני עם נוצרי עתיק, האלבאנים, שהרוסים מיזגו בכוח עם הארמנים; ש'ארמניה' בתור שכזאת מעולם לא הייתה קיימת. והג'נוסייד בידי העות'מאנים? מצוץ מן האצבע.

הנה כי כן, זה סיפורן של שתי אומות קטנות ומיוסרות, שההתמודדות עם כאביהן ועם מצוקתן הניבה סיפורי גבורה אבל גם שורה של טעויות טראגיות. שתיהן עומדות עכשיו על עברי פי פחת, אם כי, מה טוב, לישראל יש עדיין מוצא לים, וצבא חזק, ובעלת ברית מהימנה. אבל יש לה גם שפע של אויבים, המגלים יום אחר יום מה רבות חולשותיה.

אולי אפשר להציע לאחד ממכוני המחקר האסטרטגיים בארץ ליזום ועידה ישראלית־ארמנית, כדי להחליף רשמים והזהרות. זה יכול להיות יום עיון מאלף. אגב, המדינה היהודית החזקה ביותר עד זמננו הייתה שכנתה הדרומית של המדינה הארמנית החזקה ביותר עד זמננו, לפני 2,000 שנה ויותר. נפגשנו אז על גדות הליטני, אלכסנדר ינאי וטיגראנס הגדול.