סוגרת פערים: ההכנסה מעבודה בחברה הערבית מזנקת יותר מכל מגזר אחר

ההכנסה מעבודה בחברה הערבית זינקה ב-4% בשנה בממוצע בין 2012 ל-2022 - כך על פי מחקר של מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן. מדובר בעלייה הניכרת ביותר בהשוואה לכל מגזר אחר בישראל: ההכנסה מעבודה של יהודים לא-חרדים עלתה ב-2.9% בשנה באותה התקופה, ושל חרדים - ב-2.2% בלבד. 

● בלעדי | התוכניות לשילוב אוכלוסיות מוחלשות בהייטק מקוצצות בחדות למרות הצלחתן
● התעשייה האווירית דיווחה על עסקת ענק. מה הקשר לביקור של היו"ר במרוקו?

מדובר על סכום ההכנסה מעבודה של כל בני ה-25-64, כך ששיעור זה כולל גם שינויים בהעסקה. כלומר, הצטרפות לשוק העבודה, גם בשכר נמוך - תעלה את השיעור הזה ולא תוריד אותו, ולהיפך - אבטלה של בעלי שכר נמוך תוריד את הנתון ולא תעלה אותו, דבר שעלול לשבש סטטיסטיקות רגילות של שכר ממוצע. כך שלמעשה, ניתן לומר בבירור שמבחינת הכנסה מעבודה - החברה הערבית מצמצמת פערים במהירות.

המחקר בוצע ע"י ד"ר מריאן תחאוכו, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן, בשיתוף עם ד"ר טלי לרום וד"ר עמית לוונטל. לדבריה, "רצינו לברר כמה החברה הערבית תורמת לתוצר בישראל? זו לא שאלה טריוויאלית,שכן נהוג למדוד תוצר לפי ענפים כלכליים ולא לפי אוכלוסיות. אבל אם ניקח את ההכנסות מעבודה, ברוטו, של אותה אוכלוסייה מסך כל ההכנסות מעבודה במשק - ניתן להעריך את התרומה הכלכלית שלהם". 

ומה התוצאה? "מ-2004 עד 2012, חלק החברה הערבית בהכנסות מעבודה נע סביב ה-8%", אומרת תחאוכו. לשם השוואה, ערבים מרכיבים 21% מהאוכלוסייה הישראלית. ואכן נראה שלמעט עליות וירידות נקודתיות, הפערים נותרו בעיניהם "אבל מ-2012 עד 2022, ולמרות הקורונה שפגעה קשה בחברה הערבית, היה זינוק ל-10.5%". כלומר, החלק של החברה הערבית מההכנסה מעבודה עדיין נמוך משיעורם באוכלוסייה, אך בשנים האחרונות הפערים הולכים ומצטמצמים. ד"ר תחאוכו תציג את ממצאי המחקר מחר (ד') בכנס השנתי של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן.

שיעור הנשים הערביות העובדות הכפיל את עצמו

לפחות חלק מהאפקט נובע מהצטרפות לשוק העבודה, בייחוד של נשים ערביות: אם ב-2004 שיעור התעסוקה של נשים ערביות בין גיל 25 ל-64 עמד על 22.7% בלבד, ב-2022 הוא כבר עומד על 45.1%. כלומר - שיעור הנשים הערביות העובדות יותר מהכפיל את עצמו בזמן הזה. על פי תחאוכו, "אצל נשים, יש כאן גם עלייה בשיעורי התעסוקה, וגם עלייה בשכר. גברים ערבים כבר נמצאים בשוק העבודה, אבל גם אצלם - השכר עלה משמעותית".

תחאוכו מספרת עוד כי "יש עלייה ברמת החיים בחברה הערבית, וירידה בשיעורי העוני היחסי ביחס לשאר האוכלוסייה. זה מתבטא גם בעלייה בדירוג החברתי-כלכלי של ערים ערביות. מה זה אומר מבחינת הכלכלה הישראלית? מעבר לתרומה הכלכלית הישירה, ככל שיש יותר עובדים והשכר עולה, יש יותר תשלומי מסים, והתלות של החברה הערבית בסבסוד הממשלתי יורדת".

כפי שפרסמנו ב"גלובס", מחקר אחר מראה שמשק הבית הערבי הממוצע מקבל יותר שירותי ממשלה מאשר משלם במסים, אך בצורה הרבה פחות קיצונית מאשר משק הבית החרדי הממוצע. בנוסף, מחקר זה נעשה על נתוני 2018, כך שייתכן והמצב היום טוב אפילו יותר.

ממה זה נובע? על פי תחאוכו "כבר מ-2003, בעקבות הקיצוץ בקצבאות, התחילה כניסה של אוכלסויות חלשות לשוק העבודה. מ-2007 התחילה לגבור המודעות לפוטנציאל של החברה הערבית, בעקבות דוחות OECD ומסקנות ועדת אור. התחילו תוכניות קידום לחברה הערבית, כמו החלטות ממשלה 929 ו-550 (תקאדום) ועוד תוכניות חומש ששאפו להגדיל את הפריון בעזרת השקעה בתשתיות פיזיות וחברתיות - וזה פשוט עובד. המדיניות הזאת אכן הגדילה את פריון העבודה, וזה בא לידי ביטוי בשטח".

"ככל שיש יותר מה לקחת, יש יותר את מי לסחוט"

אך לא הכל מגיע מבחוץ: "החברה הערבית עצמה עוברת שינויים תרבותיים. בעיני, אם ישכילו לנצל אותם דרך מדיניות נכונה, אפשר להוציא מזה אפילו יותר. יש רצון הולך וגובר של נשים לקבל עצמאות כלכלית ולצאת ללמוד, למשל". אך לדברי תחאוכו, דווקא לשיפור במצבה הכלכלי של החברה הערבית יש השלכות שליליות על הפשיעה, שניתן לראות בגל הרציחות בשנים האחרונות "ככל שיש יותר מה לקחת, יש יותר את מי לסחוט. המדיניות לא יכולה להתייחס רק לשוק העבודה, אלא צריך להסתכל גם על ההיבטים הביטחוניים והחברתיים הרחבים, ולתת מענה כולל. אם נושא הפשיעה היה מטופל, היה זינוק גדול אפילו יותר. במקום שנראה עלייה בפשיעה, זה יכול להפוך לעלייה בעבודה ובשכר".

"יש פוטנציאל גדול, של אוכלוסייה שבעשור האחרון הוכיחה שהיא המניה הכי לוהטת בשוק. אבל בפועל אנחנו רואים שעלולה להיות ירידה בתקציבים שמופנים לחברה הערבית. אם אנחנו רוצים להשקיע את המשאבים המוגבלים שלנו, אנחנו מחפשים מנועי צמיחה. החברה הערבית היום היא אחד ממנועי הצמיחה הכי חזקים שיכולים להיות".