החקירה במשרד התחבורה: המחוזי דחה ערר שהגישה מירי רגב על תפיסת המסמכים

בית המשפט המחוזי מרכז דחה על הסף ערר שהגישה שרת התחבורה מירי רגב על החלטת בית משפט השלום להתיר למשטרה להשתמש במסמכים שנתפסו במשרד התחבורה, במסגרת חקירה פלילית שנפתחה נגדה בעקבות התחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" ברשת 13.

החלטת בית המשפט דנה הן בשאלה העקרונית האם ניתן בכלל להשיג על צו חיפוש כמו זה שניתן בעניינה של רגב במועד שבו ביקשה, והאם בעניין הקונקרטי נפגעה חסינותה. 

● החקירה תקועה: המחוזי דן בערר השרה רגב לחיסיון המסמכים שנתפסו בלשכתה
● שאלות ותשובות | פתיחת החקירה בעקבות התחקיר על מירי רגב: מהו החשד ומה יקרה עכשיו?

השופט עמית מיכלס קבע כי לרגב כלל לא הייתה זכות להגיש ערר על החלטת בית משפט השלום, וכי אופן המימוש של הצו שנקבע בהחלטת השלום נעשה כדין, תוך מודעות לחסינות ושמירה עליה. 

הערר של רגב נוגע לצווים שנחתמו ב-9 ביוני השנה בבית משפט השלום, אשר התירו למשטרה לערוך חיפוש במשרד התחבורה לצורך איסוף ראיות בקשר לחקירה פלילית שנפתחה בין היתר נגד רגב. בשל הוראות חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, בית המשפט קבע במעמד החתימה על הצווים כי כל החומר שייתפס יוכנס למעטפות סגורות ויועבר לעיון בית המשפט לפני שהמשטרה תוכל לעיין בו.

המסמכים נתפסו, ולמחרת הגישה רגב בקשה לקיים דיון דחוף בצו. נשיא בית המשפט השלום, השופט מנחם מזרחי, קיים דיון בצו ומצא בסופו כי את מרבית המסמכים שנתפסו ניתן להעביר למשטרה. בכל הנוגע למסמכים שחלה בעניינם חסינות, הוחלט להכניסם לקלסר נפרד שיישאר בלשכתו של מזרחי עד שתינתן החלטה אחרת בעניינם. באותה החלטה קבע הנשיא מזרחי כי לרגב לא קיימת זכות להשיג על הוצאת צווי החיפוש, וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון שנקבעה בדיון נוסף בפרשת אוריך.

רגב עררה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה, והערר שהגישה נדחה. בתום דיון ממושך יחסית בהשלכותיו של הדיון הנוסף בפרשת אוריך, קבע המחוזי כי ניתן להשיג על צו כמו זה שניתן רק לאחר שיתאפשר ליחידה החוקרת - להב במקרה הזה - לעיין במוצג שנתפס ולחוות את דעתה אם הוא נחוץ כראיה בתיק החקירה או לא. במקרה הזה, הערר הוגש קודם לכן. 

"אין להעלות על הדעת שמשרד ממשלתי יהווה עיר מקלט"

אשר לצו עצמו, בית המשפט המחוזי אשרר את החלטת השלום. "לא מצאתי כי נפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, ומקובלים עליי אף חלק מהנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו", כתב השופט מיכלס. "בית משפט קמא היה ער לחוק החסינות במועד הוצאת הצו; קבע את אופן מימושו של הצו תוך יצירת מנגנון בקרה שלא יפגע בחסינות ככל שייתפסו בכל זאת מסמכים שלא היו אמורים להיתפס; בדק בעצמו את המסמכים שבמחלוקת, ופסל את חלקם לאחר שמצא כי הם חוסים תחת חוק החסינות, או שקיים ספק לתחולת החוק לגביהם".

בהמשך צוין כי "בהחלטתו התייחס בית משפט קמא להיקפו הנרחב של חוק החסינות ולמגמה המצמצמת המתבקשת כפועל יוצא מכך בפרשנות החוק; התייחס למבחני העזר בקביעת תחולת החסינות, שאינם בהכרח מבחנים 'גאוגרפיים' הנוגעים למיקום תפיסת החפצים, אלא מבחנים המתייחסים לאופיים האישי והפרטי. קביעות אלה יושמו על-ידי בית משפט קמא ביחס ל'ניירות' ולמסמכים השונים שנתפסו, לרבות טיוטות, כאשר לגבי מרביתם נמצא כי הם נעדרי אותו 'אופי אישי וקרוב' הדרוש לצורך הכרזתם כחסינים מפני חיפוש ותפיסה. אף ביחס ליומנים מצא בית משפט קמא כי מדובר ביומני המשרד, ולא ביומנים בעלי אופי אישי-אינטימי בהם חושף חבר הכנסת את צפונות לבו ואת הגיגיו".

בהמשך הדגיש בית המשפט המחוזי כי הצו לא הוצא נגד רגב עצמה, וכי לא התבקש חיפוש בביתה, על גופה או בחפציה האישיים, אלא הצו התמקד בחומרים המצויים במשרד התחבורה, "שבוודאי אינו חסין מפני חיפוש". נכתב כי "אין להעלות על הדעת מצב דברים בו משרד ממשלתי יהיה חסין מחיפוש ויהווה 'עיר מקלט' לביצוע עבירות לכאורה, אך בשל העובדה שנוכח בו חבר כנסת או שר שחוק החסינות חל עליו כאדם פרטי".

בשים לב למסקנה שאליה הגיע בית המשפט, כי לרגב כלל לא קמה זכות להגיש ערר במקרה הזה, השופט מיכלס לא בחן את המסמכים שנתפסו בשנית, לאחר שהשלום כבר עשה כן.

יש לצפות כי רגב תגיש בקשה רשות ערר על החלטת המחוזי לבית המשפט העליון בימים הקרובים.