כשפתחה את רוכסן הז'קט שלה, סידרה את רצועת הברך והחלה להתמתח לקראת משחק טניס השולחן הראשון שלה באולימפיאדה הנוכחית, התעוררה בני שי ליאן, אלופת עולם לשעבר שראתה כבר הכול, תחושה מוזרה - היא הרגישה את מלוא כובד המשקל של התחרות על כתפיה.
● השקעה של מאות אלפי שקלים: כמה עולה לגדל מדליסט אולימפי?
● אזור הגולגולות: המקום המפחיד ביותר בהיסטוריה האולימפית
לליאן, בת 61, יש יותר ניסיון מאשר לכל אחד אחר בענף. אמנם במשחקי האולימפיאדה יש עוד מתחרים בשנות ה־60 לחייהם, אך הם מתחרים ברכיבה על סוסים. למעשה, בהופעת הבכורה הבין־לאומית שלה בשנת 1979, עדיין לא נולד כמעט אף מתחרה שמתמודד השנה. היא זכתה באליפות העולם הראשונה שלה ב־1983, ויריבתה בסיבוב הראשון כאן נולדה ב־1993. "אני סבתא של טניס שולחן", אומרת ליאן, שהתחרתה באולימפיאדה שש פעמים. "אבל אני לא סבתא - עדיין. אני מחכה".
המתחרים האולימפיים בני מחצית מגילה אומרים שהם לא ממש מאמינים שליאן עדיין משחקת. "זה לגמרי בלתי נתפס", אומרת כוכבת טניס השולחן האמריקאית לילי ג'אנג. אבל עבור ליאן, זה הגיוני לחלוטין. "הגיל שלי כפול", היא אומרת, "וגם הניסיון שלי כפול".
"זו לא הייתה התוכנית שלי"
ליאן נולדה בארבעה ביולי 1963, והחלה לשחק טניס שולחן בסין כשהייתה בת 7 בלבד. כנערה, היא הייתה חלק מהנבחרת הסינית. לו היה טניס שולחן ספורט אולימפי ב־1984, כמעט בטוח שליאן הייתה זוכה במדליה. אלא שעד הופעת הבכורה של טניס השולחן באולימפיאדה ב־1988, היא כבר הייתה כבר בשיאה.
ליאן חשבה שהשיגה את כל מה שקיוותה להשיג, והייתה מוכנה להמשיך הלאה בחייה. היא רצתה לחדש את לימודיה ולבסוף לעסוק ברפואה. "לא רציתי לבזבז זמן על טניס שולחן", היא סיפרה. בהמשך חייה, היא עברה לגרמניה ולאחר מכן ללוקסמבורג, מתוך מחשבה שתישאר שם שנה אחת. "אבל שנה אחת הופכת לשנתיים, שנתיים הופכות לשלוש, ועכשיו היא כבר 35 שנה כאן", סיפר טומי דניאלסון, שהפך למאמן שלה ולאחר מכן לבעלה. "זו לא הייתה התוכנית שלי", אמרה ליאן, "אבל לוקסמבורג נחמדה מדי".
ליאן היא אחת הספורטאיות האהובות ביותר בלוקסמבורג. היא זכתה בכל פרס כמעט שהמדינה הקטנטנה יכלה להציע לה: החל מאשת השנה בספורט (פעמיים, בהפרש של יותר מ־20 שנה) ועד נשאה את הדגל בטקס הפתיחה בשבוע שעבר, כאשר היא הובילה את המשלחת של המדינה במורד נהר הסן. היא הייתה הבחירה הטבעית לתפקיד. "כולם מכירים אותה", אמר נשיא הוועד האולימפי של לוקסמבורג, אנדרה הופמן.
קצת מכל דבר: סוד התזונה של ליאן
כשעברה לאירופה, כל מה שהיא ידעה על האומה הקטנטנה הזו, הדחוסה בין גרמניה, בלגיה וצרפת, היה שום דבר. "אם אתה מגיע מסין, אתה לא יודע כלום על לוקסמבורג", אמר דניאלסון. "האם זו מדינה? האם זה סוג של אוכל?". למעשה, התזונה שלה משחקת תפקיד מרכזי באריכות ימיה. ליאן מקפידה באדיקות על אכילה מתונה: "קצת בשר, קצת דגים, קצת ירקות, קצת אגוזים. לשתות רק מים. זהו אורח החיים הבריא ביותר. הוא מלווה אותי כבר הרבה מאוד שנים".
היא מודה שהיא מתאמנת פחות משחקנים צעירים יותר, אבל במקביל אוהבת לומר שהיא "צעירה יותר היום ממה שתהיה מחר". ייתכן שלאור גישה זו, ליאן הייתה בת 54 כשהיא ניצחה במשחק הארוך ביותר בטניס שולחן בהיסטוריה המודרנית.
המקצועיות שלה נותרה מעוררת השראה עבור שתי חברותיה לקבוצת הטניס שולחן בפריז. זאת, גם כאשר סגנון המשחק שלה הוא מעידן אחר ומחלק אחר של העולם. ליאן משתמשת באחיזה מהאסכולה הישנה, ששחקנים סינים רבים מעדיפים אותה. "היא המציאה את המשחק שלה מחדש - פעמיים", אומרת שרה דה נוט, השחקנית בת 31 ובת זוגה של ני במשחקי זוגות. "הסגנון שלה פחות פיזי, אף שהיא עדיין יכולה ממש לנוע מאחורי השולחן, והיא מסוגלת להאט את המשחקים".
לאחר שורת התארים שזכתה בהם בתחרויות היחידים והזוגות באירופה, נולדה הבת הראשונה שלה, והיא דילגה על האולימפיאדה של 2004. היא פרשה מפעילות בין־לאומית עד 2007, אבל כאשר התבקשה להצטרף שוב לנבחרת של לוקסמבורג, היא הסכימה לשרת את המדינה שלה. היא העפילה לאולימפיאדת 2008 שהתקיימה בסין, ומאז השתתפה בכל תחרויות הקיץ. "היא שרדה ארבעה או חמישה דורות של שחקניות טניס שולחן", אמר דניאלסון.
הניסיון של ליאן לשרוד דור נוסף החל כאן במוצאי שבת, כשהמעריצים שלה לבשו חולצות עם הכיתוב "לוקסמבורג - בואו נעשה את זה" והניפו את דגל המדינה ותמונות שלה. היא הייתה "הפייבוריטית" מול שחקנית מטורקיה בת 31 ועשתה את מה שצריך. ברגע שניצחה, ליאן הניפה את שני האגרופים והפריחה נשיקות למעריצים. שעת חצות ושעת השינה שלה התקרבו, אך היא נרדפה על ידי התקשורת של לוקסמבורג ועיתונאים מכל העולם המסקרים טניס שולחן.
לאחר הניצחון, היא תתמודד מול השחקנית המובילה בעולם, סאן יינגשה הסינית, מסוג השחקניות שיכולות לגרום לליאן להיראות בגילה. "לו הייתה זו מישהי חזקה פחות, אולי הייתה לי הזדמנות לשחק שוב", היא אמרה. "אבל נגדה, אין סיכוי".
תתחרה גם במשחקי אולימפיאדת 2028?
באשר לעתידה אחרי פריז, ליאן הטילה ספק בכך שתשוב בעוד ארבע שנים: "אני לא חושבת שזה יקרה". אבל המאמן שלה ובעלה אינו פוסל נסיעה ללוס אנג'לס ב־2028, כשהיא תהיה בת 65: "ליאן די בכושר לגילה, אני חייב לומר". ויש סיבה נוספת שבגללה היא עשויה שלא לתלות את המחבט בקרוב. "לוקסמבורג היא מדינה קטנה. אין להם הרבה ספורטאים, והם תמיד רוצים לנצח יותר", אמרה ליאן. "אז אני התקווה שלהם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
