שר הכלכלה: "תעשייה שלמה דואגת לאינטרסים של המונופולים"

ההישג העיקרי של שר הכלכלה ניר ברקת הוא כנראה חלקו בהעברת רפורמות "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". הן יתאימו את הרגולציה הישראלית לאירופית, וכך יאפשרו יבוא חופשי וקל יותר של מוצרי מזון, היגיינה, חשמל ובית, מה שבתקווה יוריד משמעותית את יוקר המחיה. בנוסף, ברקת ניסה ליזום "שיימינג רגולטורי" לעסקים שהעלו מחירים, שננטש כשהתברר שהוא לא עוצר אותם בשום צורה.

● מה שטוב לאירופה טוב לישראל? כך תשפיע הרפורמה החדשה
● למרות הבטחת ברקת: חלק מרפורמת היבוא לא עבר במושב הקיץ של הכנסת
● אדום עולה: הסחרור שהקפיץ את מחירי העגבניות - והלקח

האם הרפורמה תעבוד בפועל, או תסתיים במפח-נפש ובגילוי חסמי סחר נוספים כמו ניסיונות בעבר? בראיון לגלובס, ברקת מפרט למה רפורמת היבוא תשנה את הכללים, למה הוא מתעקש שהשיימינג עבד למרות עליית המחירים, ומה הוא היה עושה אחרת בניהול תקציב המדינה.

ראינו כבר רפורמות בעבר שלא הצליחו לפתוח את ישראל ליבוא תחרותי. במה זה יהיה שונה הפעם?
"אין דמיון בין הרפורמות הקודמות למה שקורה עכשיו. הפעם זה כולל את כל התקנים בישראל. הכול", מצהיר ברקת. "הפער המרכזי במחיר נובע מרגולציה ישראלית לא תקנית, שהיא חסם ל'גיור' הרבה מוצרים. כשקהל היעד הוא מיליארדי אנשים, לא מתעסקים בשוק של 10 מיליון. בגלל החסם הזה, נוצר מושג בשם יבואן בלעדי. הם מקבלים רישיון בלעדי מיצרנים באירופה או בעולם, קונים ביוקר ומוכרים עוד יותר ביוקר, כי אין חלופות. כך נוצרו מפלצות של מונופולים וקרטלים שנהנו מהחסמים האלה ויכלו למכור ביוקר".

למה דווקא הפעם יהיה אחרת

אז מה יהיה שונה? ברקת אומר בפשטות: "כל מה שמשווק באירופה, עם הצהרת יבואן, יהיה רשאי להיכנס לישראל. זו דרמה בכל מובן שהוא. השינוי יתרחש בשני שלבים מרכזיים: 92% מנפח היבוא יאושר בכנסת, ואנחנו עובדים על להכניס גם את כל השאר".

החלק השני, הכולל מגוון של מוצרי בינוי ותעשייה, דורש תיקוני חקיקה מורכבים הרבה יותר: ההפניה לתקינה הישראלית הייחודית שחוסמת את היבוא לא מופיעה בחוק התקנים, אלא במגוון חוקים, תקנות והנחיות של 11 משרדי ממשלה שונים.

כדי לפתור את זה, אומר ברקת, "יש מכרז ליועץ בינלאומי למיפוי התקנים הנוספים במטרה לסדר את ההתנגשות בין החוקים". זה ייקח בין חצי שנה ל-3 שנים, "תלוי במשרד", לדבריו.

ברקת מדגיש כי "זו לא החרגה, זה זמן להסדרה. וגם אלה לא מוצרי צריכה, אלה תשומות לבנייה ותעשייה, כמו תקן לברזל ולמלט. גם זה כמובן משפיע על יוקר המחיה, אבל בצורה עקיפה".

כשמשרד הכלכלה יסיים את המיפוי ויעביר אותו למשרדי הממשלה, משרד הכלכלה מתכנן לפרסם את זה לציבור. "כשהציבור יישב להם על הראש, זה יקרה מאוד מהר", אומר ברקת.

 שוק בישראל. ''הפער המרכזי במחיר נובע מרגולציה ישראלית לא תקנית'' / צילום: Shutterstock

בשלב הבא, מסביר ברקת, "יש להם שתי חלופות: לבקש החרגה או לאשר. במקרה של החרגה, ועדה של ראש הממשלה, האוצר והכלכלה. והם יצטרכו להסביר למה מה שטוב לאירופה לא טוב לישראל. אני מעריך שהחריגים יהיו מועטים, כי ניהול הסיכונים באירופה טוב. אם לא מסיימים הסדרה, שר הכלכלה יכול לעשות את זה במקומו. זה תהליך סופי של הסדרת כל החקיקה בישראל".

כך שלטענתו, כמעט ואין בחוק החרגות ואין יוצאי דופן. בעיניו, הוא סגר את העסק: "לא יהיה עוד מה לעשות בקשר ליבוא מוצרים בארץ. אין חריגים. נגמר, סופית, אין עוד משהו שאני יודע שצריך לעשות ולא עשינו".

כמה זה יועיל לצרכנים? כמה משפחה ממוצעת תחסוך מזה?
"יש דוח של KPMG שביקשנו, שמראה את הפערים בין קטגוריות מוצרים שונות, ובעזרת זה מאפשר לחשב את החיסכון הפוטנציאלי. כל קמעונאי ישראלי יוכל פשוט לקנות קונטיינר מחו"ל, בלי לעבוד עם היבואנים הקיימים. הם יוכלו ויצטרכו לקנות סחורה בזול, ולמכור בהתאם. מה שהכי יוזל זה מוצרי מזון, חשמל, תינוקות, תמרוקים וריהוט. ב-KPMG אמרו לנו שהחיסכון יכול להגיע ל-25%-20% במוצרים שייפתחו ליבוא. זה יוביל לחיסכון של כ-500 שקל בחודש לסל המשפחתי הממוצע, 6,000 בשנה. זה יהיה הדרגתי במהלך השנים, אבל בהחלט נראה ירידה כזאת. הקמעונאים שיעשו יבוא ישיר עובדים מאוד מהר. תראה מה קרה בקרפור - בכל מקרה שהם הצליחו להביא קטגוריה של מוצרים לארץ, כולם נאלצו להוריד מחירים יחד איתם".

הלחצים וההתנגדויות בדרך לחקיקה

לדברי ברקת, "אנחנו מחסלים את מושג היבואן הבלעדי. העברנו חוק שקונס את מי שימנע יבוא מקביל, והוצאנו גם אזהרות לחו"ל שלא יעברו על החוק הישראלי, עם קנס של עד 100 מיליון. בינתיים אף אחד לא נקנס, כי זה חוק חדש יחסית, ונקווה שההרתעה תישמר".

חווית התנגדויות לחקיקה? לחצים מצד אותם מונופולים וקרטלים?
"כשהתחלתי לעבוד על הרפורמה, הבנתי למה היה קשה להעביר אותה עד כה. קודם כל, יש התנגדות מבפנים - כל אחד מהרגולטורים בארץ יושב על הטריטוריה שלו ולא רוצה שיזיזו לו את הגבינה. גופים גדולים לא אוהבים שינויים. גם פרשת רמדיה ישבה כמשקולת על כל משרדי הממשלה".

פרשת רמדיה מ-2003, במסגרתה מתו תינוקות ועוד רבים חלו כתוצאה מחוסר בוויטמין הכרחי בתרכובת מזון לתינוקות, הביאה לתביעות והטלת אחריות נרחבת מאוד על הרגולטורים, ולצורך משפטי שלהם להגן על עצמם מכל סיכון שהוא. זה, בתורו, הוביל לשנים ארוכות של מדיניות אפס-סיכון במקום ניהול סיכונים, מה שהביא את משרד הבריאות לחסום רפורמות יבוא שהיו יכולות להוריד את המחיר לצרכן.

"שאלנו 'איך מנהלים סיכונים באירופה?'", אומר ברקת, "והתשובה היא שהאחריות נופלת על היבואן והיצרן. השינוי הוא להעביר גם אחריות פלילית מהרגולטור לשחקנים בשוק. זה לא שאין סיכונים באירופה, אבל הסיכון מועבר ליבואן וליצרן, הם אחראים על המוצרים של עצמם".

"דבר שני, יש חברות בארץ שמאוד חוששות בפגיעה במעמד שלהן. הן שולחות שליחים עם איומים שאני אפגע בפריימריז, עסקנות מכל כיוון. יש תעשייה שלמה שדואגת לאינטרסים הכלכליים של המונופולים והקרטלים. גם היו הכפשות מכאן עד הודעה חדשה, כל מה שאני עושה זה שחור. הייתה הירתמות אדירה דרך התקשורת לעשות קמפיין נגדי", הוא מספר.

"אני קורא תיגר על תקציב הביטחון"

הריצו אותך בעבר לתפקיד שר האוצר. יש לפחות 30 מיליארד שקל שצריך לקצץ או להעלות מסים. איך היית עושה את זה?
"אני רוצה תוך 15 שנה להגיע לטריליון דולר יצוא בשנה. זה היעד האסטרטגי. אני מאמין שאני יודע איך להגיע לשם. צריך לכוון את ישראל ל-WIZים ולפתח את השווקים הבינלאומיים. יש לנו נציגים שיקדמו את היצוא הישראלי".

אך למרות בקשות חוזרות ונשנות, ברקת מסרב להסביר מה הוא ישנה בסדר העדיפויות התקציבי, באילו הוצאות הוא יקצץ ואילו מסים הוא יעלה, ומסכים לדבר רק על צעדים להגברת הצמיחה. בקשר לתקציב הביטחון הוא מוכן להגיד ש"אני קורא תיגר על התמהיל של תקציב הביטחון, כי צה"ל לא היה ערוך נכון. ברור לי שצריך להגדיל את תקציב הביטחון, לרבות יכולת לתקיפת איראן. טילים שאנחנו חוטפים מלבנון, צריכים להיענות בטיל לטהרן - וזה צריך להיות מרכיב משמעותי בתוכנית. כל מערך הכטב"מים והטילים צריך להיות בליבה של ההתארגנות".

לגבי המיסוי, ברקת מסכים לומר ש"צריך להיות תחרותיים מול האקו-סיסטם בעולם, לראות לאיפה זולג. בשום פנים ואופן לא להעלות", אך מסרב להגיד אם הוא תומך בהורדה רוחבית של המס.

לגבי חוק הגיוס, שעומד כרגע בלב המחלוקת הקואליציונית ותוקע את העברת התקציב, ברקת תומך בצד ששואף לגיוס חרדי נרחב בהרבה: "צריך גם עוד חיילים, שיגיעו מהחברה החרדית. חשבנו שלא צריך הרבה לוחמים, וזו הייתה טעות. עוד לוחמים אומר גם עוד ביטחון פנים, כי הם ייצאו עם נשק הביתה. כדי להשיג את זה, צריך יחידות שמותאמות לאורח החיים החרדי, ולתת תמריצים ולהטיל סנקציות פרטניות. לא על הישיבה, על האינדיבידואל.

"ברמת התמריצים, צריך לתת הרבה יותר לכל המשרתים, ובפרט ללוחמים. מבחינת הסנקציות, מי שלא יתגייס, לא יוכל להוציא דרכון, לא יוכל להוציא רישיון נהיגה, ולא יהיו לו הטבות למעונות יום. זה לא בכפייה, אבל אם אתה לא מתגייס - אל תבקש עזרה מהמדינה. אין בעיה ש-25% ילמדו תורה מהבוקר עד הלילה, אבל השאר צריכים להתגייס. אם זה לא יקרה, לא אצביע בעד".

האם שותפיו הקואליציוניים יסכימו לקבל את זה? בעיני ברקת, "השותפים החרדים מבינים את גודל השעה".

לא מתחרט על השיימינג שלא עזר

בחזרה ליוקר המחיה: ברקה ניסה לעשות "שיימינג" באמצעות מדבקות שחורות לחברות שהעלו מחירים, אבל בסוף נטש את זה כשהחברות העלו מחירים בכל מקרה.

חשבת שזה יעבוד?
"בתקופת המלחמה ראינו ניצול לרעה של הסיטואציה, היו מכולות שהכפילו מחירים. ראינו שגם אל על ניצלו לרעה את המצב והעלו מחירים. אני רוצה כלים משפטיים כדי למנוע התייקרויות בזמן מלחמה, והאוצר התנגד. במלחמה יש פגיעה בעסקים, שהם ירוויחו פחות".

ברקת מתעקש על כך אפילו אם התשומות של העסקים עולות, אך כשאנו מציגים בפניו את האפשרות שזה יביא להיעלמות מוצרים מהמדפים בזמן מלחמה, הוא נאלץ לסגת ולומר: "אם יש עלייה בתשומות, שיבואו ויראו לנו. תשמע, אני בא ליצרנים הגדולים, ורובם מסכימים איתי".

חקיקה בסגנון הזה נבלמה על-ידי האוצר, אז ברקת חיפש עוד כלים: "הלכתי לקונספט של ריסון מחירים באמצעות ביוש רגולטורי. זה קיים גם במדינות אחרות, וזה מסייע לציבור לרכוש חכם".

ברקת פרסם "רשימה שחורה" ו"רשימה ירוקה" של חברות שהעלו מחירים בזמן המלחמה, והזיז חברות ביניהן לפי המהלכים. בפועל כמובן לא הייתה שום סנקציה על הופעה ב"רשימה השחורה", אלא היא הייתה רשימה על רקע שחור בלבד. בסופו של דבר כמעט כל החברות בשתי הרשימות העלו מחירים, וללא הצהרה לציבור - הפרסומים הפסיקו. ובכל זאת, ברקת מתעקש: "אני עומד מאחורי כל הצעדים שעשינו. גם אם העלו מחירים - זה נחרט לציבור בזיכרון בזכות העניין הזה. זה נותן יותר כלים לרכוש חכם".

ניסית גם להדיח את הממונה על התחרות, מיכל כהן, אבל זה בינתיים לא קורה. האשמת את היועמ"שית. זה נכון?
"יצאתי נגד הנציבות והיועמ"שית. יש לי 13 כפיפים, ואני דורש להחליף איפה שהכי חשוב שלממשלת ישראל יהיו שיניים. זה כשל מקצועי, הגישה שלה לא טובה. רשות התחרות צריכה להיות מפחידה".

ברקת מתאר בציוריות איך אחד מעלה מחירים, ובזכות שידור המחירים הפומבי גם האחרים מעלים בעקבותיו. בתגובה לשאלה האם זה אומר שצריך לבטל את שידור המחירים הפומבי, ברקת מוכן להגיד רק "תציגו לי חלופות. ואם אין - אז לבטל. אני מוכן לעשות ניסויים כדי למנוע תיאומי מחירים".

 הממונה על התחרות, עו''ד מיכל כהן / צילום: אביגיל פפרינו-באר

בכל מקרה, ברקת פנה לנציבות שירות המדינה כדי להדיח את הממונה על התחרות, ולדבריו, "כרגע בנציבות לא מכנסים את הוועדה, כי הם בודקים אם זה הגיוני או לא מול היועמ"שית. אני אומר - תבואי ותגידי את עמדתך בישיבה. ועל זה אנחנו עותרים. תהיה תשובה בבג"ץ עד 15 באוגוסט".

נראה שניסית לעקוף את רשות התחרות דרך הרשות להגנת הצרכן. יש שינויים שאתה עושה שם?
"היום הרשות להגנת הצרכן מטפלים באחוז קטן של פניות הציבור. זה לא שיטתי ולא מודרני, וצריך לשדרג את כל היכולת. הגישה צריכה להיות לא רק ענישה, אלא גם הדרכה של עסקים, עם הרבה יותר מענים. יש לי ציפיות גדולות מהם".