גם לאחר התפוצצות האושנגייט, האולטרה-עשירים עדיין אינם יכולים לעמוד בפני מעמקי הים

בקרקעית האוקיינוס מול חופי סבסטיאן, פלורידה, טמון אוצר. את מטבעות הזהב והכסף של צי האוצר הספרדי שירד למצולות הים הפך שוב ושוב במשך 300 שנה בינות לגדילי אצות הנעים בזרם ותחת צבתות הסרטנים המתרוצצים. במרחק של כ־30 ק"מ מהחוף, במגרש תעשייתי צנוע באזור ביצות, שוכנים כלי שיט שמסוגלים להשיב את השלל הטבוע. חברת צוללות טריטון (Triton Submarines), שהוקמה ב־2008, היא אחת היצרניות המובילות של צוללות אישיות. לקהל לקוחותיה יש כיסים עמוקים ושאיפות לחקור את הממלכה התת־ימית. 

● החוקר השמרן שבטוח: "דונלד טראמפ הוא תגובת נגד חיובית לליברליזם"
● הוא התחיל את דרכו כחקלאי. היום הוא מגדל עשרות סטארט-אפים בעוטף עזה
● המחירים של המילואים שלא מדברים עליהם 

פטריק לאהיי, מנכ"ל ומייסד החברה, הוא אחד ממפעילי הצוללות המנוסים בעולם. הוא ניווט צוללת לנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס, כמעט 11 אלף מטר מתחת לפני הים במערב האוקיינוס ​​השקט. הוא מדבר על המקצוע שלו בלהט, ומדי פעם מתבל את דבריו בניבולי פה. לפני כשנה נראה היה שעבודתו עלולה להיעצר בבת אחת.

 לאהיי וקונור / צילום: ויקיפדיה - GemCityFlyer

ב־18 ביוני 2023 קרסה הטיטאן, צוללת שבנתה חברת אושנגייט (OceanGate) מסיאטל, במהלך מסע אל הטיטניק, וכל חמשת נוסעיה נהרגו. הטרגדיה הפכה את עולם הצוללות האישיות מנישה יוקרתית לאובססיה לאומית. עבור האנשים בתעשייה הקטנה והמלוכדת הזאת האובדן היה אישי. לאהיי חיבב במיוחד את פול־אנרי נרז'ולה, חוקר מעמקי הים ונוסע בטיטאן. הוא הכיר אותו בכינוי פי.אייץ' וראה בו חבר קרוב.

נוסף לצער המשתק התעשייה מצאה את עצמה במשבר עמוק. אנשים שמעולם לא היו בתוך צוללת נשבעו, באופן מובן, להימנע מהן לעד. בתרבות שמושכת אנשים שמותחים את גבולות ההרפתקנות עד לקצה, הקריסה גרמה גם לחובבי צוללות לעצור ולחשוב.

"מיד לאחר ששמעתי על אושנגייט, שלחתי הודעה למשפחה שלי ואמרתי, 'כנראה לא תוכלו להשיג אותי בשבועות הקרובים'", אומר קרייג בארנט, מנהל המכירות של חברת טריטון.

 הצוללת טיטאן. נבנתה מחומרים ניסיוניים / צילום: Reuters, ABACA

אושנגייט הייתה שנויה במחלוקת בתעשיית הצוללות במשך שנים. אנשים כמו לאהיי, נרז'ולה ורוב מקאלום, מייסד חברת המסעות והמשלחות האולטרה־יוקרתית Eyos, הפצירו במנכ"ל אושנגייט סטוקטון ראש, שהיה חלק מהמסע לטיטאניק, להיזהר עם הטיטאן. ב־2018, כתב מקאלום לראש במייל, עליו דווח ב־BBC: "אתם רוצים להשתמש באבטיפוס של טכנולוגיה שלא עברה סיווג ואישור במקום מסוכן מאוד. עד כמה שאני מעריך יזמות וחדשנות אתה עלול לסכן תעשייה שלמה".

מאמץ הסברתי בתעשייה

לאחר הקריסה מייסד־שותף אושנגייט גיירמו סוהנליין אמר לוול סטריט ג'ורנל שהמטרה של ראש הייתה לבנות צוללת בטוחה תוך "שבירת הכללים" הוותיקים בתעשייה. "בתוך החברה תמיד כינינו את עצמנו 'SpaceX של האוקיינוסים'", אמר סוהנליין.

בעקבות האסון כמה רשויות פתחו בקיץ שעבר בחקירות. בהן משמר החופים והמועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה של ארה"ב ומועצת הבטיחות בתחבורה של קנדה. החקירות נועדו לקבוע מה השתבש ולמנוע מאירוע כזה לקרות שוב. הבדיקות שלהם טרם הושלמו. ביולי הודיעה אושנגייט באתר האינטרנט שלה כי השהתה את פעילותה. נציג החברה סירב להגיב.

טריטון והמתחרה העיקרית שלה, U-Boat Worx ההולנדית, נאלצו לפתע לבדל את הצוללות שלהן מכלי השיט של אושנגייט. אחרת הצלילה הקטלנית הייתה עלולה להביא להאטה עד כדי קיפאון בכל תעשיית הצוללות האישיות.

החברות אומרות שהיה עליהן להבהיר את ההבדלים העיקריים בין צוללות "מסווגות", שאושרו כבטוחות ועומדות בדרישות, לבין צוללות "לא מסווגות". הן טריטון והן U-Boat Worx משתמשות בחברות צד ג' לסיווג ימי כדי להבטיח שהכלים שלהן מסווגים, ו־Eyos משתמשת רק בצוללות מסווגות כשהיא חוכרת כלים להפלגות שלה. הטיטאן, לעומת זאת, לא סווגה ונבנתה תוך שימוש בעיצובים ובחומרים ניסיוניים, כמו סיבי פחמן שהיו מועדים להיסדק לאחר צלילות חוזרות ונשנות.

לאחר שהוכרז על מותם של נוסעי הטיטאן הפך לאהיי לסוג של דובר עבור התעשייה. הוא עדיין היה שבור לב כשהתראיין לטיימס הלונדוני, ובסופו של דבר נשמע נסער מדי. בראיון הוא תיאר את ראש כ"טורף". זמן קצר לאחר מכן המליצה חברת יחסי הציבור של טריטון בניו יורק, שאמין עבאס, שלאהיי יישאר מאחורי הקלעים.

"לפעמים אני תוהה אם הייתי צריך להיות גלוי לב יותר בקשר למצבי, כי כבר הייתי חסר סבלנות", אומר לאהיי. "אבל אני עדיין מתקשה להאמין שפי.אייץ' היה בצוללת הזאת".

כפי שלאהיי ועמיתיו רואים זאת, הבעיות של חברת אושנגייט היו ייחודיות לה. לדבריהם, צוללות מסווגות נחשבות לצורת תחבורה בטוחה במיוחד הודות לבדיקות קפדניות של תוכניות וחומרים. "במובן הזה אושנגייט לא גרמה לתעשייה להיראות רע", אומר מקאלום. "היא גרמה לנו להיראות טוב".

ריי דאליו לא חושש

לאהיי זוכר שצחקו עליו כשהחל למכור צוללות אישיות בירידי ספינות בתחילת שנות האלפיים. בזמנו כמעט לאף אחד לא הייתה צוללת משלו ואיש גם לא חשק בהן. כיום, צוללות הן אביזרים נלווים נפוצים ליאכטות שאורכן עולה על 45 מטר. על הרצפה במטה של טריטון ניצבת Pagoo, צוללת בשווי 50 מיליון דולר, שהייתה בעבר בבעלותו של מייסד־שותף מיקרוסופט פול אלן. היא יחידה במינה, ומצוידת בכיור של הפסל דייל צ'יהולי ששוויו 40 אלף דולר.

ריי דאליו, המשקיע המולטי־מיליארדר ומייסד ענקית קרנות הגידור ברידג'ווטר, נדבק קשות בחיידק הצוללות לפני כ־12 שנים. הוא מעריץ מושבע של ז'אק קוסטו, והוא מחזיק בספינת מחקר באורך 87 מטר בשם OceanXplorer המאכלסת שתי צוללות. הוא רואה בה גרסה מודרנית של קליפסו, ספינת המחקר האגדית של קוסטו. "אני לא איש של יאכטות", הוא אומר. "זו ספינה מתקדמת". רשימת ההישגים המדעיים שהתאפשרו בזכות הספינה של דאליו והצוללות שלה ארוכה, וכוללת את צילום הסרטון הראשון של דיונון ענק במעמקים, שנעשה מתוך צוללת מאוישת.

 המיליארדר ריי דאליו. צולל עם ילדיו ועם נכדיו / צילום: Reuters, Andrew Kelly

דאליו רוחש הערכה עמוקה למדיטציה, והוא מרבה לדבר באופן רגוע, במצב של כמעט זֶן. הוא מאבד את השלווה הזאת כשהוא דן בחיים שמתחת לגלים. "עבורי זה מאוד מרגש", הוא אומר. "אפשר לראות את כל המינים, האלמוגים, הקרקע, אבל זה יותר מזה. זה עולם אחר. לאוקיינוס יש השפעה עצומה על האקלים, השפעה עצומה על חיינו בכל כך הרבה מובנים: מסחר, מזון, וכל כך הרבה ממנו אינו נחקר".

זו הסיבה שב־2022 דאליו שיתף פעולה עם חסיד צוללות אחר, הקולנוען ג'יימס קמרון, לרכישת נתח בחברת Triton, שהיקפו לא נחשף. דאליו, שאומר שהוא צולל עם ילדיו ועם נכדיו, נראה מופתע כשנשאל על החשש החדש של הציבור מפני צוללות. הוא אומר שהיה נכנס לצוללת "חמש דקות" אחרי ששמע על הקריסה.

 הצוללת OceanXplorer, שדאליו מחזיק בה. משמשת למחקר / צילום: Associated Press, Tatan Syuflana

"זה היה מצב ניסיוני, לא היה להם אישור, והם לא ייצגו את הצוללות בכללותן", אומר דאליו. "כל מי שיש לו ידע בתחום לא יסתייג".

האטה בעקבות הטרגדיה

ובכל זאת, השוק נחלש במידה ניכרת בעקבות אושנגייט. "היו לנו חוזים שלא הרגשנו בנוח לדרוש לממש אותם, בהתחשב במה שקרה", אומר בארנט.

בהולנד התחזיות נראו קודרות עוד יותר. בשנת 2022 השיקה U-Boat Worx את דגם הנמו שלה, כלי שיט קטן עם תג מחיר של כ־650 אלף דולר. זה מחיר שנחשב צנוע בתעשייה שבה לרוב בעלי הצוללות היה שווי נקי בן תשע ספרות - מספיק כסף לשלם עבור המגה־יאכטה הנדרשת כדי לשלוח את הצוללות הללו למים. את נמו, לעומת זאת, ניתן היה לשלח מהחוף באמצעות רכב זחלי בעלות של 60 אלף דולר. התוכנית הייתה להכניס את הדגם לייצור ולבסס שוק רחב יותר לצוללות אישיות. הבעלים החדשים האלה אמורים להיות צוללים חובבים שמעוניינים לטייל בשוניות רדודות, ולא אנשים אולטרה־עשירים ומשוגעים לדבר, שמוציאים עשרות מיליוני דולרים כדי להגיע לקרקעית שקע מריאנה (המקום העמוק ביותר בכדור הארץ, באוקיינוס השקט).

המנהל המסחרי של U-Boat Worx, אריק האסלמן, אומר שאמנם לא בוטלו הזמנות, אך החברה החלה להבחין במהירות כי הביקוש מתקרר. "יש דברים רבים שיכולים להשפיע על ירידה במחזור, במיוחד בשוק קטן כל כך, אבל הייתי מייחס את זה ישירות לטיטאן", הוא אומר. האסלמן אומר שהחברה פיטרה 40 מתוך 85 עובדיה מאז הקריסה.

"לטרגדיה הזאת הייתה השפעה מצמררת על העניין של אנשים בכלים האלה", אומר לאהיי מטריטון. "היא הציתה מחדש מיתוסים ישנים שלפיהם רק משוגע יצלול באחד מהדברים האלה".

בארנט אומר שטריטון סיפקה 18 צוללות ב־15 השנים האחרונות וחמש צוללות בשלוש השנים האחרונות. הוא גם אמר שרגע לפני אושנגייט היה להם צבר הזמנות של 15 פרויקטים שונים בעבודה, ולכל אחד מהם נדרשו כשנה־שנתיים עד להשלמתו. אחד מהם נעלם כמעט מיד. "הייתה לנו צוללת של 4 מיליון דולר שבנינו ליאכטה של ​​משפחה", הוא אומר, "והאישה עצרה את זה".

אבל רק כמה ימים לאחר הקריסה צלצל הטלפון של לאהיי.

הולכים אל הלא נודע

"היה לנו לקוח, אדם נפלא", אומר לאהיי. "הוא התקשר אליי ואמר: אתה יודע, מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות צוללת שיכולה לצלול (לעומקים ברמת הטיטאניק) שוב ושוב ובבטחה, ולהוכיח לעולם שאתם יכולים לעשות את זה, ושמקרה הטיטאן היה יוצא דופן".

האיש הזה הוא לארי קונור, משקיע נדל"ן מאוהיו, שירד עד למעמקי שקע מריאנה והרקיע שחקים כל הדרך עד לתחנת החלל הבינלאומית. "אני רוצה להראות לאנשים ברחבי העולם שאמנם האוקיינוס ​​הוא חזק ביותר, אבל הוא יכול להיות נפלא ומהנה ובאמת די משנה חיים אם תנהגו בו בדרך הנכונה", אומר קונור בשיחת טלפון.

הוא ולאהיי מתכננים לעשות את מסע הטיטאניק יחדיו בכלי דו־מושבי. "פטריק חושב על זה ומתכנן את זה כבר יותר מעשור. אבל לא היו לנו החומרים והטכנולוגיה", אומר קונור. "לא יכולת לבנות את הצוללת הזאת לפני חמש שנים". הצוללת, המכונה Triton 4000/2 Abyssal Explorer, מופיעה באתר החברה במחיר של 20 מיליון דולר. ה־4000 מייצג את העומק שאליו היא יכולה לצלול במטרים. הטיטאניק, יש לציין, נמצאת בעומק של 3,800 מטר.

קונור מעיד שאינו מפחד מן המעמקים, אבל סיפר שרק בלילה שלפני השיחה שלנו הוא נבהל בזמן שנסע הביתה לחווה שלו: "כמעט פגעתי בצבי. נסעתי כנראה במהירות של 100 קמ"ש. זה היה מפחיד".

במובנים רבים מעמקי הים נותרו מרחבים לא נודעים בדומה לחלל החיצון. הם מכילים שפע עצום שטרם התגלה - אוצרות, מינרלים, צורות חיים שלא נחקרו. הלא נודע הוא הדבר שמושך את רוב האנשים לעולם הצוללות. כמעט כל מי שהתראיין לכתבה הזאת הביע סקרנות שאינה יודעת שובע בנוגע לעולם הטבע.

ובכל זאת, אפשר להבין את ההסתייגות מכניסה לתוך צוללת, אפילו אם היא מסווגת. יש שלוש פוביות הקשורות למכונות הללו. ראשית, קלסטרופוביה - המרחב האישי בתוך צוללת דומה למושב במחלקה זולה בטיסת פנים, והנוסעים סגורים בתוך בועה אטומה. שנית, תלסופוביה - פחד עז מגופי מים גדולים ועמוקים ומהאימים שהם עלולים לטמון בחובם. והאחרון הוא אגורפוביה - כאשר כלי שקוע במעמקים, האור נשבר בצורה כל כך מושלמת דרך בועת האקריליק של הצוללת, עד שנראה כאילו היא נעלמת, ויש נוסעים שעשויים לחוש חשופים, כאילו הם עלולים באמת להיסחף מתוכה. נוסף על כך, צוללות שיורדות עמוק מספיק עושות זאת בהיעדר מוחלט של אור שמש.

לצרפתים יש מונח, l'appel du vide, שפירושו "קריאת הרִיק". זו ההרגשה כשאתם מחכים לרכבת וקופצת לכם לראש המחשבה: מה אם הייתי קופץ על הפסים? יש ריגוש בוויתור על הביטחון האישי למען הסקרנות.

"מאמין אדוק בטכנולוגיה"

ויקטור וסקובו הוא בין אלה שהתמכרו קשות למעמקים. "כשהוא החל את המסע שלו, זה היה כזה: אוקיי, אני הולך לתקוע את הדגל ולהיות הראשון בכל חמשת המעמקים", אומר מקאלום, ומתכוון לנקודות הנמוכות ביותר של האוקיינוסים. "אבל הוא התלהב כל כך מהפרויקט, עד שבילה שלוש שנים מחייו בהשלמתו".

 וסקובו והגיאוגרפית דון רייט בצלילה לתהום צ'לנג'ר / צילום: ויקיפדיה - Vlvescovo

וסקובו, טקסני בעל חזות מרשימה עם קוקו כסוף ועיניים כחולות חודרות, הוא אחד ממפעילי הצוללות הידועים ביותר בעולם. הוא בעל תארים מסטנפורד, הרווארד ו־MIT, ושירת בחיל המילואים של הצי האמריקאי במשך 20 שנה כקצין מודיעין. הוא העפיל להר הגבוה ביותר בכל יבשת, עשה סקי גם לקוטב הצפוני וגם לקוטב הדרומי והיה בחלל. הוא גם ירד בצוללת לנקודות העמוקות ביותר של כל חמשת האוקיינוסים, והגיע לתהום צ'לנג'ר - הנקודה העמוקה ביותר על פני כדור הארץ, שנמצאת בתוך שקע מריאנה - במספר שיא של ​​15 פעמים.

"אני לא עושה את הדברים האלה בשביל הזכות להתרברב", הוא אומר. "לו הייתי רוצה פשוט לשבור שיאים, יש הרבה שיאים שהרבה יותר קל לשבור". עבורו המרדף אחר הלא נודע המופלא של האוקיינוס ​​הוא מטרה נאצלת בהרבה - כזו שמבוססת על אהבה למדע ועל סקרנות בלתי מתפשרת לגבי העולם שהוא שוכן בו.

"אני מאמין באדיקות בטכנולוגיה", הוא אומר. "רוב האתגרים הגדולים של העולם שלנו - ייצור מזון, רפואה, תקשורת - הם התקדמו בזכות טכנולוגיה, ולא פוליטיקה או דת. אז אם אני יכול לקדם אותנו בדרך הקטנה שלי, אני מאמין שזה ניצול נהדר של הזמן הקצר שלי כאן על הפלנטה".

וסקובו ממקד בימים אלה את האנרגיות הרבות שלו בפרויקט שכולל ניסיון להשיב לחיים את הממותה הצמרית. לדבריו, ברגע שזה יושלם, הוא עשוי לחזור למעמקים. הוא חולם לבנות צוללת "שיכולה לעשות אפילו יותר", אם כי לא ברור מהי המשמעות של "יותר" עבור אדם שכבר עשה כל כך הרבה. הוא עשה את הונו בקרן השקעות פרטית, והוציא כ־50 מיליון דולר במסע הצלילה האחרון שלו - חלק ניכר מהונו האישי. האם זה היה שווה את המחיר?

"אה, כן, כל סנט", הוא אומר. "זה היה כסף שנוצל היטב".