הציפור הפולשת שעלתה על כולן: כך הפכה הדררה לנפוצה בנוף

אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים

אם תפתחו רגע גוגל ותקלידו את המילים ג'ימי הנדריקס ותוכים באנגלית, תוכלו לקרוא על אחת האגדות הנפוצות והצבעוניות בעולם המינים הפולשים. מהמיתוס הזה עולה כי הזמר הפנומנלי הוא האחראי לפלישת תוכי הדררה לממלכה הבריטית כולה.

● ידידו הטוב של האדם יודע לזהות שהוא בסטרס
● איך אפשר להתמודד עם בעיית חזירי הבר בחיפה? זה מה שגילו בהונג קונג
● קטנה, רועשת ותוקפנית מאוד: כך אפשר להתמודד עם האיום של המיינה 

האגדה מספרת שג'ימי אהב מאוד תוכים, במיוחד דררות. באחד מטיוליו בעולם הוא רכש זוג דררות, הבריח אותם לבריטניה, קרא להם אדם וחווה וגידל אותם בביתו שבלונדון. בשנת 1968, בעודו תחת השפעת סמים, שחרר אותם מחלון ביתו ברחוב קרנבי על מנת להביא שלום עולמי.

הסיפור הציורי, שמקורו אינו ידוע, עשה כנפיים, והנדריקס הפך למי שנתפס כאשם העיקרי בהבאת הפולש הירקרק לאי הבריטי.

אלא שהזמר והגיטריסט הפרוע זכאי לחלוטין. לראיה, תצפית הדררה הראשונה באי הבריטי תועדה בשנת 1855, לא פחות מ-110 שנים לפני שהנדריקס שיחרר את זוג הדררות שלו לחופשי, לכאורה.

עם עזרתו של הנדריקס או בלעדיו, הדררה היא סיפור הצלחה בינלאומי שלא נראה כמותו - הציפור הפולשת שעלתה על כולן.

מסבה נזק אדיר למטעי הפירות והדגנים

איך הדררה עשתה זאת וכיצד היא מצליחה לשגשג באזורים עם תנאי מזג אוויר שונים להפליא, חמים וקרים גם יחד? התשובה פשוטה: לא מדובר על אותה הציפור. הדררה הנפוצה במקומות החמים, הלוא היא הדררה ירוקת הצוואר (הנפוצה בישראל למשל), מקורה בדרום אמריקה ואפריקה. בעוד שהדררה הנזירית, שפלשה לאזורים קרים יותר כמו האי הבריטי או הולנד, מקורה בעיקר בהרי ההימלאיה ובאזורים קרים יותר.

לאירופה הדררות הגיעו במאה הקודמת כציפורי נוי, וברחו או שוחררו. לישראל הדררות הגיעו מאיראן בשנות ה-60 כציפורי נוי, גם הן שוחררו או ברחו ואז התרבו בקצב מסחרר.

בדומה למיינה הידועה לשמצה ואף יותר ממנה, הדררות מסבות נזק אדיר למטעי הפירות והדגנים באירופה ובישראל. ובניגוד למיינה, הדררות לא מתחרות עם הציפורים המקומיות על אזורי קינון, כי הן מקננות מוקדם יותר מהן בעונה. הן גם לא בונות קינים, או משתלטות עליהם, אלה מקננות בתוך חורים ופתחים בגזעי העצים, בעיקר באזור הצמרות.

מהבחינה הזאת, מחקרים מהעת האחרונה מראים שהציפורים המקומיות, באזורים בהם משגשגת הדררה, אינן נעלמות מהסביבה ומצליחות לשמור על אוכלוסיה בריאה בשכנות לפולשת הירוקה.

מאז שהגיעו הדררות לאירופה לראשונה, הן כבשו כמעט כל מדינה ביבשת. מחקר מדהים של החוקר סטפן טינדל (Stephen Tyndel) מאוניברסיטת לייפציג מצא כי בכל מדינה באירופה שבה הן נמצאות, יש לדררות דיאלקט שונה. הן אף מתבססות על סוגי מזון שונים הנפוצים בכל מדינה, מה שמצביע על יכולת התאקלמות פנומנלית.

עוד עלה מהמחקרים שבשנים האחרונות הדררות מעדיפות יותר ויותר את אזורי הפארקים המיוערים בתוך הערים ובפריפריה שלהן, וכמעט ולא יוצאות יותר אל השדות החקלאיים. לפיכך מצטמצמים אט אט הנזקים הרבים שהביאו עמן הדררות בשנים עברו.

נוכח ההשוואה הטבעית למיינה, קשה שלא לשאול גם לגבי הדררות - האם יש כאן מקום לדילול? והאם גם במקרה של הדררה זו אופציה?

הראשונה לנסות מהלך כזה הייתה עיריית מדריד. אוכלוסיית הדררה הנזירית קפצה בה ב-33% משנת 2016 ועד שנת 2019, אז החליטה לעשות מעשה. העירייה פנתה לאפשרות הדילול והמיתה 12,000 דררות.

האוכלוסייה אכן הצטמצמה מאוד, אבל אז הגיעה בנדידה אוכלוסייה חדשה מערים אחרות. חיש קל היא נכנסה לריק שהותירו התוכים שהומתו, וחזרה לשגשג.

הדררות מעדיפות פתאום את מרכזי הערים

בספרד, בדומה למקבילותיה באירופה, הדררות מעדיפות את הפארקים המיוערים במרכזי הערים, ולא יוצאות כמעט לאזורים החקלאיים.

המשמעות היא שהן מסבות עם הזמן הרבה פחות נזק חקלאי, ובעצם הופכות לגרסה יפה יותר של היונים, שאיתן כבר התרגלנו לחיות בערים.

למה הדררות מעדיפות פתאום את מרכזי הערים? אפשרות אחת היא הירידה בזיהום האוויר. עם השנים, נאסרת כניסת רכבים למרכזי ערים רבות, והמעבר לרכבים חשמליים מאפשר בהן אוויר נקי יותר, שחיוני לבריאות כל הציפורים וכמובן שגם לדררות.

אפשרות נוספת היא זמינות המזון בערים בקרבת בני האדם, בדיוק הסיבה שגרמה ליונים לשגשג ולקבוע את ביתן דווקא במרכזי הערים.

כך או כך, הדררות כאן כדי להישאר. בעתיד הקרוב מאוד הן יהיו חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, וילדינו ונכדינו פשוט יראו בהם ציפורים עירוניות רגילות. ממש כפי שאנחנו מסתכלים על יונים היום.