האם ועדת וינוגרד קבעה שיש יתרונות לשר ביטחון ללא עבר צבאי?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: גדעון סער
מפלגה: המחנה הממלכתי
פלטפורמה: פייסבוק
תאריך: 21.9.24
ציטוט: "במסקנות ועדת וינוגרד... נקבע, כי יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון"
ציון: נכון

כחלק מפרסום נימוקיו של גדעון סער לוויתורו על תפקיד שר הביטחון, הוא ביקש להבהיר שהדבר לא נעשה בגלל שחוסר ניסיונו הצבאי הופך אותו ללא מתאים לתפקיד: "לדעתי אסור שמי שיכהן בתפקיד יהיה איש המימסד הביטחוני, הנגוע בקונספציות שקרסו, בתפיסות מערכתיות שכשלו ובמחויבויות ובחשבונות מערכתיים. שר ביטחון אינו רמטכ"ל-על! במסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השניה נקבע, כי יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הבטחון. בלשון הוועדה: 'הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת ולהדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא'. שר הבטחון אינו צריך להיות יוצא צבא או יוצא מערכת הבטחון. הוא צריך להיות בעל ידע עמוק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות ובעל נסיון כחבר ממשלה. כפי שעמדה על כך הועדה סוגיית הסתמכות היתר על המלצות הצבא היתה (ועודנה) בעיה מוכרת בישראל משך שנים ארוכות". עוד הוא הוסיף: "נסיון כזה יש לי". בדקנו מה אמרה ועדת וינוגרד על שר ביטחון ללא רקע צבאי.

ועדת וינוגרד הוקמה על ידי ממשלת אולמרט ב-2006 "כוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006", קרי מלחמת לבנון השנייה. סער ציטט את סעיף 163 לפרק המסקנות (פרק 7) בדוח הביניים של הוועדה, שהתפרסם באפריל 2007: "על רקע הדברים שאמרנו, יש אכן יתרונות ממשיים בכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון. מצב כזה אמנם עלול להחליש את הסמכות הטבעית שיש לשר במערכת הביטחון עצמה, אולם הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת, להדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא, להבטיח כי יינתן מקום רחב לשיקולים מדיניים כאשר נשקלת הפעלת כוח צבאי, ולחזק את הקשר בין הפעלת הכוח הצבאי ושיקולים פוליטיים ואזרחיים הקשורים ללגיטימיות ולתחושת צדקת הדרך של החברה כולה. שר ביטחון אזרחי וודאי שאינו צריך להיפסל" (ההדגשה במקור).

סעיפים 164 ו-165 סייגו את הדברים בהקשרו של שר הביטחון בזמן מלחמת לבנון השנייה, עמיר פרץ: "אלא שיש הבדל עמוק בין שר ביטחון שאינו איש צבא או יוצא מערכת הביטחון, לבין שר ביטחון שאין לו ידע עמוק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות, וגם לא ניסיון כחבר ממשלה. אף אם המערכת הפוליטית ודפוסי המשטר שלנו עלולים לייצר מצבים בהם ימלא את התפקיד אזרח שאין לו ידע כדרוש, כפי שקרה כאן - ראוי לראות בכך, בתנאיה של מדינת ישראל, תוצאה בלתי רצויה בעליל, אף אם אין לפסול אותה. ההכרה בכך שזה אינו מצב טוב, מחייבת את המערכת כולה, ואת השר עצמו, לעשות מאמצים גדולים במיוחד להשלים ככל האפשר את הדרוש השלמה, ולהבנות מערכת שלמה של היוועצות, האמורה להשלים את החסרים האלה, בעיקר כאשר השר נקלע למצב משברי, הדורש החלטות מהירות.

"כאשר שר שאין לו הידע הנדרש מתנהל בצורה המשדרת כי שכל ישר ונכונות להשקיע הם כל הנדרש למילוי התפקיד - דבר זה עצמו בלתי רצוי. טוב ששר שקיבל על עצמו את התפקיד, אחרי ששקל את מכלול השיקולים, ישדר ביטחון בבחירתו וביכולתו למלא את התפקיד. אבל חלק מביטחון זה צריך להיות מבוסס על הידיעה הברורה כי העדר הידע והניסיון של השר הם מאפיין הדורש תשומת לב והשקעה מיוחדים, וכי השר מודע לכך ויפעל בהתאם. חוסר התמצאות בנושאי משרדו אינו דבר שצריך למנוע מאדם כניסה לתפקיד, אבל לבטח אין הוא דבר שצריך להתגאות בו ולהעלות אותו על נס. בכל אלה מצאנו כשלים וליקויים של ממש בהתנהלותו של שר הביטחון" (ההדגשה במקור).

בדוח הסופי, שיצא בינואר 2008, התייחסות לשאלת הניסיון של שר הביטחון לא הופיעה, אך ניתנה המלצה מס' 2 בזו הלשון: "למסד מוסד דמוי 'קבינט מלחמה', שיופעל בשעת משברים ביטחוניים חמורים, שייפגש בתכיפות, וידון במתווה המהלכים הכולל כמו גם בסוגיות ספציפיות מרכזיות. בפורום זה צריכים, בין השאר, להיות חברים שרי ממשלה בעלי ניסיון מדיני וביטחוני, ללא קשר לצרכים קואליציוניים. במצבי משבר כאלה, ראוי גם לתת לצה"ל שיקול דעת מבצעי פרטני רחב יותר מאשר בשגרה" (ההדגשה של המשרוקית).

כלומר, ועדת וינוגרד הגיעה למסקנה שגם אם אין מניעה ששר ביטחון יהיה ללא ניסיון צבאי, כן רצוי שיהיה לו לכל הפחות ניסיון ביטחוני הנובע מתפקידים אחרים, בדגש על ניסיון ממשלתי. סער אכן יכול לטעון לניסיון כזה: בממשלה ה-32, אז כיהן כשר החינוך, החלטת ממשלה מס' 9 הפכה אותו לאחד מחברי הקבינט המדיני-ביטחוני. בממשלה ה-36 הוא קיבל את תפקיד שר המשפטים, שלפי סעיף 6(א) לחוק הממשלה מקבל באופן אוטומטי חברות בקבינט. בשני תפקידים אלו הוא היה חבר בקבינט בעת מבצע צבאי ברצועת עזה: מבצע עמוד ענן (2012) ומבצע עלות השחר (2022) בהתאמה. בנוסף, החלטת ממשלה 951 מ-2023 הפכה את גדעון סער לחלק מהקבינט של הממשלה הנוכחית, לאחר הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלה בעקבות אירועי 7 באוקטובר. חברות זו תמה עם יציאת סער מהממשלה במרץ 2024, והוא לא היה חבר בקבינט המלחמה המצומצם, אך כן ניתן להחשיב זאת כחלק מניסיונו. פרץ, לעומת זאת, כיהן לפני מלחמת לבנון השנייה רק כשנה וחצי ב-1989-90 בוועדת חוץ וביטחון ותפקיד שר הביטחון היה תפקידו המיניסטריאלי הראשון.

שוחחנו עם ד"ר פנינה שוקר, חברת פורום דבורה, מרצה במרכז האקדמי שלם וחוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS), שחקרה את מלחמת לבנון השנייה והשלכותיה, כדי להבין את משמעויות ההמלצות הללו: "ועדת וינוגרד הסיקה מסקנות אישיות לגבי תפקודו של עמיר פרץ כשר ביטחון במהלך מלחמת לבנון השנייה (כמו גם לגבי תפקודם של אהוד אולמרט ודן חלוץ, ראש הממשלה והרמטכ"ל בזמן המלחמה). הוועדה קבעה שחור על גבי לבן שחוסר ניסיונו הביא לכך שהוא נכשל במילוי תפקידו. יתרה מכך, הוועדה קבעה כי תפקודו הלקוי החליש את יכולת הממשלה להתמודד עם אתגריה. לא זו בלבד שפרץ היה חסר ניסיון או ידע, הוא לא חתר לפצות על כך באמצעות למידה מואצת או הסתייעות ביועצים בעלי ניסיון רלוונטי, לא בדק את תוכניות הצבא ולא וידא מוכנותו לאיומי הייחוס. להגנתו ייאמר שהמלחמה פרצה חודשיים בלבד לאחר כניסתו ללשכת שר הביטחון, ואף צריך לזכור שפרץ היה בשעתו בדעת מיעוט כשתמך בפיתוח כיפת ברזל. הוועדה אמנם הגיעה למסקנה שלא הכרחי ששר ביטחון יחזיק בניסיון צבאי, אולם מיותר לנופף בכך כיתרון, ושיש לפצות על כך באמצעות אנשים עם הבנה וניסיון קודם בתפקיד עם אוריינטציה ביטחונית. במקרה של החלפת גלנט בסער, איני סבורה שמקור ההתנגדות הציבורית היה חוסר ניסיונו הצבאי (מה גם שצריך לזכור שסער שימש בעבר חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, מזכיר הממשלה וחבר בוועדת חוץ וביטחון), אלא גורמים אחרים: העיתוי הבעייתי - זמן מלחמה; העובדה שגלנט נתפס לפי סקרי דעת קהל כמתאים לתפקיד שר הביטחון; ההכרה בכך שגלנט מקובל על האמריקאים ונתפס כגורם מאזן בממשלת נתניהו; ומעל לכל - המהלך נתפס כנגוע בשיקולים פוליטיים".

בשל העובדה שניתן ציון נכון לא התבקשה מסער תגובה לדברים.

לסיכום, דוח הביניים של ועדת וינוגרד אכן מצא שאין פסול בשר ביטחון ללא רקע צבאי, ושיכולים להיות לאחד כזה גם יתרונות, אך רצוי שהוא יחזיק בידע וניסיון ביטחוניים ממקור אחר. כמו כן, הוועדה המליצה שב"מוסד דמוי 'קבינט מלחמה'" ישבו שרים בעלי ניסיון ביטחוני. לכן דבריו של סער נכונים.