הטיסה בוטלה, ומשפחה נתקעה בדובאי. זה הפיצוי שקבע ביהמ"ש

פרטי המקרה: בני זוג ושלושת ילדיהם רכשו כרטיסי טיסה מישראל לבנגקוק עם עצירת ביניים בדובאי בחברת התעופה הלאומית של איחוד האמירויות, אמירטס. הם הגיעו לדובאי ב-18.4.24, אך טיסת ההמשך בוטלה, והם נותרו בדובאי במשך חמישה ימים עד שתצא. החברה לא דאגה לצורכיהם בתקופה כנדרש בחוק. ההורים הגישו נגדה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

חוק שירותי תעופה קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה זכאי לתשלום בית מלון, מזון, משקאות, שירותי תקשורת ותחבורה לשדה התעופה. בנוסף זכאי הנוסע לכרטיס טיסה חלופי או השבת התמורה וכן לפיצוי בסכום שנקבע בחוק בהתאם למרחק הטיסה, במקרה זה - 3,460 שקל לנוסע.

חברת התעופה לא הכחישה את זכאות המשפחה להחזר הוצאות בהתאם להצגת קבלות שעמד על 7,832 שקל, אך טענה כי הם אינם זכאים לפיצויים שנקבעו בחוק, כיוון שהטיסה בוטלה בשל תנאי מזג האוויר - נסיבה שלא הייתה תלויה בה. החברה צירפה כתבות ודוח מטרולוגי, אך לא צירפה אישור כי שדה התעופה נסגר ולאיזה פרק זמן. בני הזוג צירפו טבלה המלמדת על קיומן טיסות לבנגקוק גם ביום שנסגר שדה התעופה.

השופטת מיטל צפרוני קיבלה לאחרונה את התביעה. היא קבעה כי הנטל להוכיח שמדובר היה במזג אוויר קיצוני וחריג חל על חברת התעופה, ולא צורף מסמך רשמי המעיד על סגירת שדה התעופה. גם אם כן נסגר, היה על החברה לנסות לבחון חלופות.

לכן קבעה השופטת כי המשפחה זכאית לפיצוי הקבוע בחוק של 17,300 שקל מעבר להוצאות שהוכחו בקבלות, וכן לתשלום "פיצויים לדוגמה" שבחוק. מדובר בפיצוי שאינו תלוי בנזק בסכום שלא יעלה על 11,120 שקל לאדם, אם החברה לא נתנה ביודעין את ההטבות לנוסע לאחר שטיסתו בוטלה.

"מדובר במקרה בעל נסיבות חריגות, בהן התובעים נותרו ללא טיסה למשך 5 ימים בעיר יקרה שאינה היעד הסופי שלהם. למרות זאת הנתבעת לא סיפקה להם כל סיוע והותירה אותם להתמודד לבדם", קבעה השופטת ופסקה 12,600 שקל להורים יחד.

בסך-הכול חויבה חברת התעופה לשלם 37,700 שקל. השופטת ציינה כי "תביעות ראויות מסוג זה מועילות לציבור, ויש לעודד את הגשתן".

מאמירטס נמסר כי "שירות הלקוחות שלנו יצר קשר עם הלקוח, והמקרה נסגר באופן רשמי".

משמעות הפסיקה: חברת תעופה מחויבת לשלם עבור ההוצאות שנגרמו בשל דחיית טיסה. אם הדחייה לא מוצדקת בהתאם לחוק, היא תישא בפיצוי נוסף.

מספר תיק: 29985-07-24

פרטי המקרה: אדם ביטח יונדאי איוניק היברידי בביטוח מקיף בחברת "ביטוח חקלאי", ותבע את החברה לאחר שסירבה להכיר בחדירת נמלים כארוע המכוסה בפוליסה. על-פי חוות-דעת שמאי, לוח המחוונים התריע על תקלה בסוללת מתח גבוה, ובבדיקה אותרו נמלים במחשב הסוללה. אלה גרמו לקצר ולנזק בלתי הפיך למחשב הבקרה (BMS) ולסוללת מתח גבוה.

על-פי הפוליסה, מקרה ביטוח מוגדר כ"התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא". המבוטח טען כי מדובר בתאונה "מכל סוג שהוא". לפני הגשת התביעה החברה שילמה לו 6,747 שקל על החלפת מערכת סוללה, ולכן המבוטח טען כי החברה הכירה במקרה הביטוחי אך סירבה לשלם את מלוא הנזק, שעמד על 31 אלף שקל.

חברת הביטוח טענה כי המקרה לא מכוסה בתנאי הפוליסה, והציגה חוות-דעת לפיה המוסך לא טיפל כנדרש בתקלה. היא גם טענה כי קלקולים מכניים חשמליים או אלקטרוניים כמו סוללה אינם מכוסים, אלא אם נגרמו עקב מקרה הביטוח.

עוד נטען כי מתן כיסוי ביטוחי לסוללת רכב היברידי או לכל תקלת מנוע מהווה כיסוי רחב שמבטחת סבירה לא התכוונה לבטח, ויש להניח כי אלה מבוטחים באמצעות היבואן או היצרן.

השופטת קרן וקסלר מבית משפט השלום ברחובות קיבלה את הטענה, והחליטה לקבל את הפרשנות לפיה חדירת הנמלים לרכב היא אירוע "תאונה מכל סוג שהוא". עוד קבעה השופטת כי המבוטח היה רשאי להניח בעת כריתת החוזה כי המבטחת תעניק לו כיסוי בגין האירוע.

נקבע כי הגדרת המונח "תאונה" אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. חדירת נמלים לרכב היא גורם חיצוני שגרם לתאונה, ולא מדובר בקלקול נוכח בלאי או תקלת יצרן. השופטת גם מצאה משקל לכך שחברת הביטוח שילמה לתובע על הנזקים שנגרמו למחשב.

נקבע כי בפרשנות פוליסה יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, בהתאם למשמעות המילולית הפשוטה והסבירה של מילותיה. אולם נוכח פערי הכוחות בין המבוטח לחברת הביטוח, יש להעדיף את הפרשנות התומכת בזכאות לביטוח. לאחר קביעה זו התיק ימשיך להליך הוכחות לגבי גובה הסכום שישולם.

משמעות הפסיקה: כאשר קיימים פערי כוחות מקצועיים וכלכליים בין המבטח למבוטח, ויש עמימות בפרשנות הסכם הביטוח - יש לפרש אותו לטובת המבוטח.

מספר תיק: 46256-12-22

פרטי המקרה: פקודות הצבא אוסרות על חיילים, כולל משרתי הקבע, להתארגן במסגרת ארגון עובדים. עמותת "מגן ביטחון" העוסקת בזכויות אנשי הצבא עתרה לבג"ץ, בטענה כי איסור זה פוגע בזכותם החוקית למצות את זכויותיהם כעובדים, ומנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ממלא-מקום הנשיא בדימוס עוזי פוגלמן והשופטים יוסף אלרון ויעל וילנר דחו בשבוע שעבר את העתירה. השופטים קבעו כי הזכות להתארגן בארגון עובדים אינה בלתי מוגבלת, אלא זכות יחסית שניתן לפגוע בה במידה שאינה עולה על הנדרש "ממהותו ומאופיו של השירות" - כך על-פי חוק היסוד.

שופטי בג"ץ שוכנעו כי קיים קשר בין האיסור להתארגן לבין הצורך בהיררכיה בצה"ל. נקבע כי מימוש זכות ההתארגנות תצמצם את פערי הכוחות בצבא באופן שעשוי להפריע לעקרונות שעליהם הוא מבוסס. התארגנות של משרתי הקבע תחולל "באופן אינהרנטי מערכת יחסים לעומתית שבה ניצבים משרתי צה"ל במקביל ומנגד לפיקוד הבכיר, ובחריגה מהמבנה ההיררכי האנכי המקובל", פסקו. החשש הוא ממסלול שיח בין ארגון החיילים לבין הדרג הפוליטי שלא תחת עינו הפקוחה של הפיקוד הבכיר, ואשר יפגע באופיו הא-פוליטי של הצבא.

השופטים קבעו כי הפגיעה בזכות משרתי הקבע להתארגן עומדת במבחני החוקתיות, נקבעה בסמכות, נועדה לתכלית ראויה וצולחת את מבחני המידתיות. הם הדגישו כי אין בכך "כדי לגרוע מהערכתנו לתרומתם הנכבדה לביטחון מדינת ישראל. ואולם הכרה בחובה זו אינה יכולה לבוא על חשבון השמירה על העקרונות עליהם עמדנו העומדים בבסיס המערכת הצבאית".

נקבע כי יש לנקוט אמצעים אחרים להבטחת רווחתם של אנשי הקבע, ביתר שאת נוכח העובדה שנשלל מהם כלי ההתארגנות.

את העמותה ייצגו עורכי הדין עדי נוי ורן כהן רוכברגר. את המדינה ייצגה עו"ד יעל בר לב.

משמעות הפסיקה: האיסור על משרתי קבע להתארגן עומד בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נוכח אופיו ההיררכי של צה"ל.

מספר תיק: 1268-23