"כמו לשתות מים מצלחת": המנכ"ל שמנתח למה ישראל נכשלת מול איום הכטב"מים

כבר שנים שליאור סגל, מנכ"ל וממייסדי חברת עין שלישית, מפתח מערכות איתור אלקטרו־אופטיות המותקנות על גבי רחפנים, כלי רכב או תחנות קרקעיות במטרה לגלות איומים אוויריים כמו כטב"מים. החברה החלה מתחום אבטחת מתקנים - אז אלה היו רחפנים בעלי מצלמות שאבטחו מתקנים שמורים או שדות חקלאיים ופיטרלו בשמיים. המוצר שלה נכנס לשימוש בצה"ל במהלך המלחמה. 

● שאלות ותשובות | מערכת ניווט של צוללות: כך פועלים הכטב"מים שמפתיעים את ישראל 
● אלביט, רפאל ותע"א מול הסטארט־אפים: המדינה מחפשת פתרון ליירוט כטב"מים

את פגיעת הכטב"ם "ציאד 107" האיראני־לבנוני בבסיס האימונים החטיבתי של גולני לפני שבוע שגבה את חייהם של ארבעה טירונים, ולאחר מכן הנפילה בקרבת בית ראש הממשלה בקיסריה, מגדיר סגל כאירוע מכונן שמשנה את פני הלוחמה בכלי התעופה הזעירים.

"הכטב"ם החדש (מהתקיפות בחודשים האחרונים - א"ג ודש"א) הוא כלי עם מוטת כנפיים קטנה של 2־3 מטרים סך הכל, חתימת חום מינימלית, והיכולת לקבל אות מכ"ם ממנו נמוך מאוד. אני חושב שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לסוג ההתרעות שהופעלו כאן בזמן מלחמת המפרץ אז הארץ חולקה לשישה אזורי התרעה בלבד, ואזורים גדולים מאוד נכנסו למרחב המוגן כשהתגלה איום", הוא אומר.

לדבריו, "ברגע שאין מסלול בליסטי ידוע מראש, היכולת לצפות את אזור הפגיעה היא מורכבת, וכשמגלים אותם מעל לים לא יודעים מתי הכטב"ם יפנה ו'יחתוך' לכיוון הארץ", הוא אומר. "לכן ישנה שאלה איפה אתה מפעיל את ההתראה - בחיפה? הרצליה? יש צורך בגילוי רציף לאורך כל נתיב הטיסה ואם אין אחיזה רצופה קשה לחבר בין המטרה למיירט ולהכווין אותו - בסוף מדובר באיתור של מחט קטנה במיוחד בערמת שחט גדולה". 

התמודדות טובה בצפון

ממה נובעת מידת ההחזר המאוד נמוכה של האות של הכטב"ם הזה למכ"ם הישראלי?
"היא פונקצייה של החומרים שממנו הוא עשוי, של הצבעים, ושל הצורה שבה הוא בנוי - מה שמכונה 'החתך' שלו, למשל, בזוויות חדות שמאפשרות לקרן המכ"ם להחליק עליו כדי ליצור פחות חיכוך, ולהותיר חתימה נמוכה יותר. היא לא בלתי נראית למכ"ם, אבל יש ציפורים לפעמים עם חתימה אפילו גדולה יותר, ללא קשר לגודל. חסידה, למשל, יכולה לייצר חתימה חזקה פי שלוש מכטב"ם שגדול ממנה - ונדרש פתרון אופטי, כמו מצלמה, למשל, שתשלול את האפשרות של ציפור ותכריע שמדובר בחפץ מעשה ידי אדם".

עם זאת, סגל סבור כי הפתרון לבעיה איננו מורכב ביותר וגם לא כזה שיישומו צפוי לארוך זמן רב מדי. "לא מדובר באיום אסטרטגי - ועל אף הפגיעה החמורה בחיי אדם במקרה של בסיס גולני והנזק המוראלי שקיים בפגיעה בסמלי שלטון, היכולת לשלול נכסים אסטרטגיים בישראל באמצעות כטב"מים כגון אלה היא זניחה - כלי טיס כזה שנושא עליו לא יותר מ־40 ק"ג חומר נפץ ושנכנס באורות־רבין בחדרה, למשל, לא ישבית את משק החשמל, בשונה, למשל מרקטה של 500 ק"ג חומר נפץ שבהחלט יכולה להשבית טורבינה. 

"עיקר הפגיעה, אם כך, היא בחיי אדם שיכולה להימנע אם תהיה התרעה שתספק זמן להיכנס למרחב המוגן, ואני חושב שבהתחשב בעובדה שמדובר בכלים שטסים במהירות של 60 או 70 מטר בשנייה, ניתן לאפשר לפחות חצי דקה של התרעה. כניסה למרחב מוגן תוכל להיות אפקטיבית וגם אם לא קיים מרחב כזה - כל עוד אתה לא נמצא בחדר שעליו נפל הכטב"ם, אתה יחסית בטוח. זה אפשרי וכלכלי - וודאי ביחס ליירוט טילים בליסטיים שכל מיירט שלהם עולה בין מיליון לשני מיליון שקל. כנראה שבעלות של מכ"ם "אורן ירוק" אחד תוכל לכסות את כל מה שאתה צריך".

גילוי כטב"מים נעשה באמצעות שילוב בין מצלמות, מיקרופונים רגישים לרחשי מנועי, ומערכות רדאר ורדיו. 

עד כמה פתרון כזה קרוב ליישום - מבחינת עלויות ומשך הזמן שדרוש לו?
"כדי לייצר מרחב כיסוי של התרעה מספיקה, אנחנו מדברים אולי על כמה עשרות מיליוני דולרים במקרה הסביר, אולי אפילו פחות, אבל גם בהיבט של היירוט וההצלחה זה לא יקח יותר מדי זמן. עם הגזרה הצפונית התמודדנו בצורה לא רעה עד כדי טובה - בתחילת המלחמה החדירו לנו כלים שהגיעו עד צומת גולני (גליל עליון), והיום אנחנו רואים פחות אירועים כאלה, עד כדי כך שהחיזבאללה נאלצו לחפש אלטרנטיבה. זה לקח כמה חודשים, וגם במקרה של הכטב"מים החדשים אני מניח שזה יקח כמה חודשים - לא חודש אבל גם לא שנה. בסוף, זה עניין של זמן: הוא דורש פריסה, ייצור, עיצוב תפיסת הפעלה - דברים שצריכים לקרות כדי שזה ייעשה בצורה יסודית, ובכל זאת, יש הבדל בין 60 הקילומטרים של גבול הצפון לבין כ־200 ק"מ של רצועת החוף. זה אופי פעולה ישראלי אופייני: עד שלא קורה לנו אסון, אנחנו לא מתעוררים, אבל ברגע שהוא קורה - מתעוררים מהר, ואני מקווה שפה נגיב מהר וביעילות". 

"היירוט לא יעיל"

סגל מציין, כי הקושי הגדול עם הכטב"מים הוא לא רק בגילוי אלא ביירוט שלהם. במערכת הביטחון פועלים לקידום תותחי הוולקן ובשבוע שעבר התקיים שלב משמעותי במכרז תחרותי של משרד הביטחון עם סטארט־אפים כמו סמארטשוטר אקסטנד וחברות ביטחוניות כמו רפאל ואלביט. אולם, גם לאחר שיבחרו זכיין, פריסת אמצעי היירוט תיקח עוד זמן רב. 

"גם היום השיטה העיקרית ליירוט כטב"מים מתבססת בעיקר על מסוקי ומטוסי חיל האוויר. זה עובד, אבל זה כמו לשתות מים מצלחת: זה לא יעיל, זה אולי לא הכלי הנכון, אבל זה מה שיש לך. היכולת להגן על רצועת חוף של כ־200 ק"מ היא אתגר חדש שהוא שונה ממה שהגדרנו אותו כמטרת ייחוס. עד עכשיו אף אחד לא הגדיר בית אבות בהרצליה כמטרת ייחוס". 

 מתוך הניסוי בהשתתפות 8 תעשיות ישראליות, שהציגו מגוון פתרונות יירוט / צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

משחק חתול ועכבר

מה אפשר ללמוד מהמלחמה באוקראינה על פתרונות אפשריים לזיהוי ויירוט של כטב"מים?
"מרכיבי ההגנה שלהם מתבססים לא מעט על העומק והמרחב שיש במדינה הגדולה הזו: חיישנים מסוגים שונים - מצלמות וחיישנים אופטיים מסוגים שונים, רדארים שמסוגלים ליצור אזורים של זיהוי מדויק יותר. את החיישנים האלה הם מרכיבים על גבי מגדלים ועליהם מעמיסים תותחים נגד־מטוסים - אופן התגוננות לא מאוד מתקדם, שמזכיר מאוד את 'הקרב על בריטניה' במלחמת העולם השנייה - קרב שבו הנ"מ הבריטי הפיל מטוסים גרמניים, שאני לא בטוח עד כמה הוא יעיל כיום.

"בו בזמן גם הרוסים אימצו דרכי התמודדות משלהם - לאחרונה רואים את המל"טים האיראניים שהם משגרים טסים מעל לכבישים כדי שהרעש ייטמע בהם, האוקראינים בתגובה מניחים מארבים על גבי צירים שהם יודעים שהרוסים יטוסו בהם - כך שמדובר על משחק חתול ועכבר. לא בטוח עד כמה השיטות של האוקראינים והרוסים יעבדו יפה גם כאן בגלל השוני בטופוגרפיה - שם מדובר במדינה שטוחה ורחבת ידיים, ואילו במקרה שלנו, החיזבאללה מנצל את התווך הימי". 

 יחידת המל''טים בצבא אוקראינה / צילום: Reuters, Titov Yevhen

באוקראינה זזים מהר - מה היכולת של מפא"ת וחברות הציוד הביטחוני הגדולות להפיק פתרונות מהירים לבעיה - עם או בלי הסטארט־אפים הישראלים?
"כדי להצליח אתה חייב תעשיות ביטחוניות מגדלים שונים - היא לא מגיעה רק בשלושה גדלים של אלביט, רפאל והתעשייה האווירית - ויש כאן חשיבות לא רק לענקיות של 6,000 עובדים ומעלה או אפילו לא רק לסטארט־אפים שמעסיקים אולי עשרה עובדים. יש מקום רב לחברות שנמצאות באמצע, שמביאות חדשנות בתחום הבינה המלאכותית, צומחות מהר ויודעות לדבר בעולמות תוכן של תקינה.

"ראה, לדוגמה את חברת אנדוריל האמריקאית, שפיתחה רחפן שמיירט רחפנים אחרים ושהפכה בבת אחת לענקית ביטחון אמריקאית, גייסה 1.5 מיליארד דולר לפי שווי של 14 מיליארד רק באוגוסט האחרון בזכות השקעה של פיטר ת'יל - וזה בזכות העובדה שפתרונות בתחום הכטב"מים והרחפנים מגיעים דווקא מהעולם האזרחי, בזמן שהצמא לכך בעולם הצבאי הולך וגובר.

"בישראל, יש מקום לשיפור אבל אני שם לב לשינוי מגמה בתקופה האחרונה בנושא זה: זכינו במכרז בעולם התוכן הזה ולא נפסלנו כי אנחנו לא אלביט או רפאל. מצד שני, גם הגדולות עובדות מהר יותר. אנחנו כבר לא במצב שלא היינו עם פרוץ המלחמה שבבת אחת אתה מייצר פתרון שהוא 60% יותר טוב מכלום, אבל עדיין לא פתרון שלם, ואז עסוק בשכנוע עצמי שאתה מצליח, אלא בונה מראש פתרונות טובים בזמן קצר יותר".

ראינו לאחרונה חרם על חברות ישראליות בלפחות שני כנסים גדולים בצרפת,איך זה משפיע עליכם?
"אנחנו לא חווים את זה על בשרינו בחברה וזה נובע מהסתמכות על תוצרת מקומית שטופחה במשך שנים בדיוק בשביל מצב כמו זה שבו אנחנו נמצאים. באשר ליצוא, יש מיקס בין שווקים שאנחנו לא רואים שם אפשרות ריאלית למכור להם כמו חלק ממדינות דרום אמריקה, צרפת וספרד או סקנדינביה - ששם הלחץ מגיע מארגונים פרו־פלסטינים, לבין טריטוריות כמו השוק האמריקאי, הגרמני או המזרח־אירופאי שבהם אנחנו לא מזהים בעיה".