מיושן ואוגר מזומנים? האם יש ממש בטענה שמשקיע העל וורן באפט איבד את מגע הקסם

בשבועון הכלכלי הנחשב ה"אקונומיסט" ביקרו לאחרונה בחריפות את וורן באפט, מי שנחשב למשקיע הפרטי הגדול בעולם. "האם הוא איבד את מגע הקסם", תהתה הכותרת, שפורסמה בתחילת החודש שעבר, ימים ספורים לאחר שמניית קונצרן ההשקעות שלו, ברקשייר האתווי , הפכה לחברה ה-8 בהיסטוריה האמריקאית שחצתה את השווי של טריליון דולר. קצת קשה לבוא בתלונות לחברה שחתומה על הישג כזה ובאקונומיסט עצמו מציינים כי מניית החברה מסוג A נתנה ביצועים של פי 55 אלף "מאז באפט השתלט על מפעל טקסטיל מתקשה ב־1965. באותה תקופה התשואה הכוללת, כולל דיבידנדים של מדד ה־S&P 500, של החברות הגדולות באמריקה, עלה רק פי 400".

אלא שבאקונומיסט טוענים כי התשואה של באפט בעשור האחרון לא מספיק טובה כיוון שהיא רק דומה לזה של מדד ה־S&P 500: "אם היית משקיע 200 אלף דולר לפני 10 שנים היית יותר ממשלש את הכסף שלך. זו הייתה השקעה טובה יותר מרכישת בית באמריקה, שערכו הוכפל, אבל זה בערך מה שהיית מקבל אם היית שם את הכסף ב־S&P 500". מאז פרסום הכתבה, אגב, מניית ברקשייר זינקה ופתחה פער משמעותי מול S&P 500. מה־22 באוקטובר לפני עשור ועד היום החברה של וורן באפט הניבה תשואה של 238%, לעומת 204% "בלבד" במדד הדגל האמריקאי.

"באפט והחברה שלו תקועים בעבר"

בשבועון מציינים כי באפט עצמו הסביר במכתב למשקיעים שפרסם השנה כי בגלל הגודל של ברקשייר "אין לנו אפשרות לביצועים מנקרי עיניים". "אם כך, מה הטעם בברקשייר?", תהו באקונומיסט ואמרו כי ההתמקדות של באפט בחברות של "הכלכלה הישנה" במקום בענקיות הטכנולוגיה (למעט אפל, שגם בה הקטין בחצי את החזקותיו השנה) פוגעות בחברה: לדעתם, "השתלטות של 32 מיליארד דולר ב־2016 על Precision Castparts, יצרנית רכיבי מטוסים, הייתה כישלון וגם הניסיון בחברת הקטשופ קראפט־היינץ, הותירה כתם אדום.

"הוא (באפט. נ"א) והחברה שלו תקועים בעבר. אפל ומיקרוסופט מייצרות פי שלושה רווחים... חוסר הרצון של הקונגלומרט לעשות דיגיטציה הקטינה את השוליים שלו ביחס ליריבים זריזים יותר. התוכנה של מיקרוסופט, אמזון, החיפוש של גוגל ומרכזי הנתונים (דאטה־סנטרים) של שלושתן הם לא פחות אינטגרלים לתשתית של המאה ה־21 מאשר רכבת או תחנות כח, והרבה יותר משתלמים... הממשל התאגידי של ברקשייר נראה מיושן. המכתבים לבעלי המניות של באפט מסתירים ארגון אטום שלא חושף יותר מהמינימום הרגולטורי".

לא בטוח שהביקורת מוצדקת

באפט אכן אוגר מזומנים כבר תקופה ארוכה, לא נכנס להשקעות חדשות ובעיקר מוכר החזקות כמו חלק ממניותיו באפל ובבנק אוף אמריקה. לפני מספר שבועות איש העסקים והמשקיע סמיר ארורה מחברת Helios Capital העריך שהישיבה של באפט על הגדר גרעה ממנו רווחים פוטנציאליים של כ־60 מיליארד דולר. הוא חישב את הסכום על בסיס עלייה של כ־50% בשוק האמריקאי בשנתיים האחרונות (מאז השוק השלים עלייה של יותר מ־60%) ועל בסיס החזקה של ברקשייר הת'וואיי באג"ח ממשלתיות שמניבות תשואה של סביב 5% בשנה. ובכל זאת, לא בטוח שהביקורת של האקונומיסט מוצדקת.

חיפוש פשוט בגוגל מראה שכבר משנת 1999 האינטרנט מלא במאמרים עם אותה הכותרת "האם וורן באפט איבד את המגע". כך למשל בבארונס בשנת 1999, בפורבס בשנת 2014, בפייננשל טיימס בקורונה ב-2020 ובמקומות נוספים. גם בוול סטריט ג'ורנל ציינו בשנת 2018 כי הביצועים של ברקשייר כבר עשור פחות טובים מזה של ה־S&P 500, ובכל זאת באפט הצליח היכן שרבים נכשלים - התמדה והשקעה לטווח ארוך לאורך עשרות שנים.

באקונומיסט אומנם מציינים שתי מניות לא מוצלחות שבאפט השקיע בהן, אך לא ממש ברור מה זה מלמד. ניתן לציין מנגד מניות רבות אחרות בהן הוא השקיע והצליח ואף מניות שמהן הוא יצא וצללו בעשרות אחוזים לאחר מכן (למשל: ענקית התקשורת וריזון, שנפלה ב־36% אחרי שבאפט יצא ממנה, ומנגד באפט ויתר על השקעה בטבע  וזו דווקא יותר מהכפילה את שוויה מאז).

מעבר לכך, באפט השקיע במניות רבות לאורך ההיסטוריה, והשאלה הנכונה היא לא האם באפט לא טעה אף פעם, אלא האם הוא מצליח להשיא ערך למשקיעים לאורך זמן. גם לפי האקונומיסט, באפט שלא מצליח להכות את מדד ה־S&P 500 בממוצע שנתי השיג בכל זאת תשואה שנתית ממוצעת שמנהלי השקעות רבים היו חולמים עליה.

אם נחזור ל־1999, והבארונס, שם טענו כי "אם להיות בוטה, באפט, שימלאו לו 70 בשנת 2000, נתפס ע"י מספר גדל והולך של משקיעים כשמרני מדי. באפט הוא אולי המשקיע הגדול בעולם", הם כתבו. "אבל הוא לא צפה או ניצל את הפריחה במניות הטכנולוגיה בשנים האחרונות". אלא שכאמור, מדובר על שנת 1999, מניות הטכנולוגיה התרסקו בשנים שלאחר מכן ומדד הנאסד"ק התרסק ב־80%. ברקשייר, מיותר לציין, צללה הרבה פחות.

כששאלו את באפט עצמו מדוע הוא אוגר מזומנים ולא נפתח להשקעות חדשות בכנס האחרון באומהה, הוא השיב: "אני לא חושב שלמישהו שיושב סביב השולחן הזה יש איזשהו מושג איך להשתמש בכסף הזה ביעילות, לכן אנחנו לא משתמשים בו. אנחנו פועלים רק במגרש שאנחנו אוהבים". הוא הוסיף אז, "זה לא שיש לי שביתת רעב או משהו כזה, פשוט דברים לא אטרקטיביים (מניות בשוק) ויש דרכים שזה יכול להשתנות. נראה אם הדברים ישתנו". למעשה, הודה באפט, החברה מעדיפה לקבל תשואה על ההחזקה באג"ח של ממשלת ארה"ב, עד שדברים ישתנו ושתימצא איזו הזדמנות בשוק.

עוקב אחרי הכלל החשוב של עצמו

ולא בהכרח מדובר בהודאה בכישלון. באפט ידוע בכך שהוא "משקיע ערך" ולא משקיע צמיחה. נזכיר כי מדד S&P 500 סבל מ"עשור אבוד" בין השנים 2000 ועד 2012, שבמהלכו לא הניב תשואה למשקיעים. באפט טוען שהשקעות הן לטווחי זמן של עשרות שנים ובכל מקרה, הוא ציין בצוואה שלו שהוא מעוניין כי לאחר פטירתו 90% מהכסף יושקע במדד ה־S&P 500, כך שספק אם התחרות במקומה. באפט יודע שקשה מאוד להכות את המדד האמריקאי המוביל, וזו למעשה המלצתו העיקרית לרוב המשקיעים, כך שהמשחק של האם באפט השיג תשואה טובה יותר מהמדד או פחות הוא משחק נחמד, אבל מבחינת באפט זה לא הסיפור, אלא הצורך להשקיע לטווח ארוך מאוד.

כך, בשנת 2014 הסביר לסוכנות הידיעות AP הסופר והמשקיע ג'ף מת'יוס, שכתב ספר על באפט, כי הביקורת על באפט היא תוצר לוואי למקום שבו נמצא השוק, שכן ברקשייר נוטה ללכת בעקבות ולעלות רק אחרי העליות בשוק המניות: "באפט תמיד נראה פחות טוב כשכולם עושים את זה מצוין" הסביר.

ואולי ניתן לסכם זאת, כפי שציינו באתר מרקטווטש בשנת 2019: "רוב המשקיעים חושבים ששלוש שנים הן זמן רב, חמש שנים זמן רב מאוד ו-10 שנים הן נצח. אבל אנשי שוק ההון יודעים שכאשר מדובר בנכסים מסוכנים, סביר להניח שביצועים של עשר שנים אינם אלא רעש. וורן באפט ציין כי להתעלם מתקופות אקראיות של ביצועי חסר ודבקות בתוכנית מחושבת היטב, חשוב הרבה יותר מאשר אינטליגנציה. הידיעה שכל הנכסים המסוכנים עוברים תקופות ארוכות של ביצועים בלתי צפויים, הם שאיפשרו לבאפט להישאר נאמן למסלול של אסטרטגיית הערך שלו. זה השתלם: לאחר ביצועים נמוכים יותר מה-S&P 500 ביותר מ-6% בשנה מ-1995 עד 1999, מ-2000 עד 2007 ברקשייר השיגה ביצועים גבוהים עוד יותר של 10.7% בשנה".