מרוסיה ועד טורקיה ואיראן: המדינות שהתכנסו וגינו את ישראל והידידה שתוכל לעצור אותן

העולם שלנו נמצא בתקופה הלוהטת ביותר מאז תום המלחמה הקרה: באירופה מתחוללת מלחמה כבר יותר משנה וחצי, במרחב אסיה־פסיפיק הסינים מציגים להט גובר למלחמה עם טייוואן, במזרח התיכון מלחמת "חרבות ברזל" שוברת מוסכמות על כל מה שהכרנו במרחב, ואפילו באוקיאניה רואים את הצרפתים מסתבכים בקלדוניה החדשה.

● קטאר, האמירויות וערב הסעודית רוצות לשלוט בעזה. ויש להן אינטרס
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | מערכת ההגנה הישראלית החדשה נגד כטב"מים מתאבדים
● WSJ | סיפור הבריחה המסתורי מציפורני הנשיא שי ג'ינפינג

המשותף, לכל הפחות, למרבית הזירות הללו, היא נוכחות מדינות בריקס. הברית שנועדה להוות "משקל נגד" ל־G7 נוכחת בכל רחבי העולם, ותופסת מקום מרכזי יותר בכל תחום. השם BRICS אמנם מהווה ראשי תיבות של ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, אך כיום נמנות כחברות חדשות בה גם איראן, איחוד האמירויות, מצרים ואתיופיה. המגמה הזו מעידה על תשומת הלב הגוברת שמייחסים בברית למרחב שבו נמצאת ישראל.

בראייה רחבה, בריקס היא ברית שבלתי־אפשרי להתעלם ממנה. שיעור כוחן של מדינות ה־G7 (ארה"ב, קנדה, יפן, גרמניה, צרפת, איטליה ובריטניה) מתוך התמ"ג העולמי הצטמצם מכ־43.3% בשנת 2000 לכ־29.6% השנה. לצורך ההשוואה, אם ערב הסעודית תחליט לממש את זכותה להצטרף כחברה מלאה לבריקס, אז הברית תכלול כ־46% מאוכלוסיית העולם, ותחלוש על כ־29% מהתוצר העולמי, על 43% מתפוקת הנפט, ועל רבע מיצוא הסחורות.

בזווית הישראלית, בריקס נמצאת במגמה של קליטת מדינות שעוינות את ישראל. איראן היא, כאמור, כבר חברה מלאה, כשבוועידה בקאזאן הצטרפו כשותפות 13 מדינות נוספות, בהן אלג'יריה, בוליביה, קובה וטורקיה. בנוגע לאחרונה, מתחוללת מלחמת גרסאות, כשב"בילד" הגרמני דווח כי הודו מסרבת לצירופה של אנקרה כחברה מלאה בברית. בטורקיה הכחישו, אבל בהתחשב באירועים אזוריים מהשנה החולפת - סביר כי ישנם דברים בגו.

ישראל חייבת להפנות את מלוא תשומת הלב לבריקס 

כשנשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הציג בספטמבר אשתקד את תוכנית המסדרון שלו לקישור אירופה עם הודו, היה הגיוני יותר כלכלית שיחל אותה בטורקיה. אולם, התוכנית שהוצגה כללה חיבור מפיראוס לחיפה, ומשם דרך ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, עד להודו. הסיבה לכך טמונה בניו דלהי: ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי לא מוכן לקדם את נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן בזירה הבין־לאומית, בשל מערכת היחסים הקרובה שלו ואספקת האמל"ח לאויבת הגדולה - פקיסטן.

כך, הופך מודי, מנהיג המעצמה הצומחת בעולם, למשוכה העיקרית מול ארדואן בזירה הבין־לאומית. הלכה למעשה, הוא משבש לנשיא טורקיה את מימוש תפיסתו לפיה "העולם גדול מחמש". כלומר, העולם גדול מחמש החברות הקבועות ובעלות זכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם ולטורקיה, לתפיסתו, מגיע מקום קבוע שם באותה מידה.

העוצמה של מודי בבריקס, שיתוף הפעולה הנרחב של התעשיות הביטחוניות הישראליות עם הודו, כשבמרכז אלביט והתעשייה האווירית, ואספקת האמל"ח בזמן המלחמה, מעידים עד כמה מדינת ישראל נדרשת להפנות את מלוא תשומת הלב להרחבת היחסים עם ניו דלהי. בניגוד למדינות אירופיות, גם מערכת המשפט ההודית בצידה של ישראל: בית המשפט העליון של הודו סירב להורות על השהיית אספקות האמל"ח לישראל, בגלל שמדובר בחריגה מסמכויותיו במסגרת עיקרון הפרדת הרשויות הדמוקרטי.

להודו יש, כבר היום, עוצמה בין־לאומית גדולה, שלא משתקפת רק בסוגיה הטורקית. באיראן, חברת "אינדיאן פורטס" היא מפעילת נמל צ'באהר האסטרטגי, וטהרן גורפת הכנסות מהובלת סחורות מרוסיה דרך שטחה להודו. על כן, הנשיא מסעוד פזשכיאן, שזקוק למקורות הכנסה, נועד עם מודי בשולי כינוס הבריקס, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה בין המדינות בתחום המסדרונות הלוגיסטיים.

מודי גם מנצל, מבחינתו, את השפעות המלחמה באוקראינה על רוסיה, והחרם הבין־לאומי שנובע ממנו. יבוא הנפט ההודי מרוסיה זינק בכ־900% מתקופת טרום המלחמה (פברואר 2022) ועד ל־2023: מ־4.5 מיליון טונות ב־2021 לכ־82 מיליון טונות ב־2023. זו סיטואציה מעט אירונית, משום שבתי הזיקוק ההודיים מטפלים בנפט ושולחים אותו לאירופה. חברת בריקס נוספת שניצלה את הסיטואציה של מוסקבה בתחום הנפט היא סין, שבמקרה שלה, עליית היקף היבוא עמדה על כשליש "בלבד": מ־80 מיליון טונות ל־107 מיליון טונות. כיום, שתי המדינות הללו מהוות בצוותא כ־78% מייצוא הנפט הרוסי, לעומת 32% ב־2021 - כך לפי אתר Oil Price. בשורה התחתונה, היקף יבוא הזהב השחור ההודי, בזמן שסקטור הנפט והגז הטבעי מהווה כ־17% מהתוצר הרוסי, מביא למנוף לחץ של ניו דלהי על מוסקבה.

בעצם ההתקרבות לבריקס ככלל ולהודו בפרט, מדינת ישראל לא תמציא את הגלגל. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, שמרבה לבקר את ישראל על רקע המלחמה, נכח בוועידת בריקס בקאזאן וניכר כי ניסה לחזר אחרי המנהיגים השונים. סיטואציה מביכה אחת מבין רבות הייתה כשחיבק את הדיקטטור של בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, שהסיוע שלו לפלישת פוטין לאוקראינה ידוע לכל. בירושלים יכולים לבחור לזעום על כך, או להפיק לקחים.

ישראל, ככל הנראה, לא תצטרף לברית נאט"ו, לאיחוד האירופי ול־G7 בעתיד הנראה לעין. לכן, היא חייבת, כבר כעת, להפנות את מלוא תשומת הלב לבריקס. בעת שקרנה של ארה"ב בעולם פוחתת וכל בר־דעת רואה כיצד הזרמים שעולים מהרחוב האמריקאי הופכים ליותר ויותר אנטי־ישראליים, נדרשת הידידות עם כמה שיותר חברות בריקס, במטרה שהאינטרסים של ירושלים יישמרו בזירה הבין־לאומית, גם בטווח הארוך.