היחסים בינה ובין ישראל בשפל, אך נתונים מגלים שיש גם הזדמנות

הקשרים בין ירושלים ובין קהיר מצויים לאחרונה בשפל, אבל שדה הגז מול עזה עשוי להיות המנוף שירים אותם מחדש, שכן 86% מהסחר בין המדינות מושתת על אנרגיה. כל זאת ועוד עולה ממאמר בנושא יחסי ישראל-מצרים שאת עיקריו אנחנו חושפים כאן לראשונה, שחיבר ד"ר אופיר וינטר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) לכתב העת "עדכן אסטרטגי".

● אחרי שנתנה 5 מיליארד דולר: קרן המטבע שוקלת מחדש את התמיכה במצרים 
● בניסיון להילחם במל"טים האיראנים, שיתוף הפעולה החדש של ישראל 

מצרים היא מדינה שסיימה לאחרונה קיץ שני ברציפות עם הפסקות חשמל כרוניות, כאשר 76.8% מהייצור בתחנות הכוח מתבסס על גז טבעי. המחסור באנרגיה שעימו מתמודד הממשל בקהיר נובע מכמה גורמים, שהראשון שבהם הוא הירידה בתפוקת שדות הגז המקומיים המצריים, ובמיוחד "זוהר", הגדול ביותר, שתפוקתו ירדה השנה ביותר מ-40% מהשיא ב-2021.

לצד החוב המצרי התופח לחברות הגז הזרות, בעיה חריגה היא גניבת חשמל רחבת-היקף מרשת החשמל, שבחלק מהמקומות מגיעה ל-45%. בה בעת, ישנן שתי סוגיות מתמשכות במשק הגז המצרי: הצריכה הוכפלה בתוך שני עשורים, הן בשל ריבוי האוכלוסין והן בשל ההתחממות הגלובלית, וכן מדי קיץ חלה ירידה עונתית של 8% באספקת הגז מישראל - בעקבות עליית התצרוכת בשוק המקומי.

עם זאת, המשבר המצרי טומן בחובו הזדמנויות עבור ישראל להידוק היחסים. לפי איגוד הגז הטבעי, בשנת 2023 יִיצאה ישראל 8.7 מיליארד מטרים מעוקבים (BCM) גז טבעי למצרים, כשישית מהתצרוכת שלה. אלו הסתכמו לסך הכנסות של 7 מיליארד שקל, שצפוי לצמוח עם פיתוח תשתיות הולכת הגז הנוספות מישראל למצרים.

סחר האנרגיה נותר יציב

תוצאות אלו ממחישות, כי על אף המתיחויות בין ירושלים ומצרים בגלל המלחמה, בסוגיות כמו ציר פילדלפי, סחר האנרגיה בין המדינות נותר יציב. תקופה יוצאת דופן הייתה בחמשת השבועות הראשונים של המלחמה, שבהם פעילות אסדת תמר הושהתה ופעילות צינור EMG מאשקלון לאל-עריש הושעתה מחשש לחבלה. בעקבות כך, בתקופה זו חלה ירידה באספקה למצרים ביותר מ-50%.

בניגוד לתקופה זו, חילופי המהלומות בין איראן וישראל לא השפיעו בצורה מהותית עד עכשיו על היצע הגז הישראלי ועל היצוא שלו למצרים. במתקפת הטילים ב-1 באוקטובר, למשל, התבצעו הפסקות הפקה קצרות בלוויתן ובתמר, שלא השפיעו על האספקה. השפעה מהותית צפויה על תוכניות הפיתוח, שיגבילו את היכולת להגדיל את האספקות למצרים. שברון הודיעה בחודש שעבר על עיכוב של חצי שנה לפחות בהנחת צינור תת-ימי נוסף, שנועד להעביר גז משדה לוויתן לאסדת ההפקה.

הבעיה החמורה במצרים, היא שמשבר האנרגיה אינו מסתכם בהשפעות עונתיות. שר הנפט המצרי, כרים בדוי, ציין בחודש שעבר, כי היקף הפקת הגז במצרים ירד ב-25% בתוך שנתיים. במחצית הראשונה של 2024 פחתה הפקת הגז המצרית בכ-15% לעומת 2023, והרבעון השני של 2024 היה הגרוע ביותר מבחינת הפקת הגז במדינה מאז 2017. מנגד, השנה חל זינוק של 12% בתצרוכת החשמל, לעומת 2022. וכך, לראשונה מאז 2018, איבדה קהיר את עצמאותה האנרגטית - ונאלצה לייבא דלקים בעלות של כמיליארד דולר בחודש.

זהו היפוך מגמה שבו מקור הכנסות משמעותי, LNG (גז טבעי מונזל), הפך להוצאה. לאחר שב-2022 וב-2023 גרפה מצרים הכנסות בסך 8.4 ו-2.7 מיליארד דולר, בהתאמה, מיצוא LNG, לפני חצי שנה היא החליטה להפסיק זאת. נכון לחודש ספטמבר, ממשל א-סיסי חתם על 32 חוזי יבוא LNG - בד בבד עם מתקפות החות'ים בים האדום, שהביאו לירידה של יותר מ-60% בתעבורה בתעלת סואץ ולאובדן הכנסות בסך 6 מיליארד דולר.

בצל כלל האתגרים של מצרים, ממליץ ד"ר וינטר לבצע פעילות ישראלית משמעותית להרחבת שיתוף הפעולה בין המדינות בתחום האנרגיה. באוגוסט השנה אושר קו הגז המתוכנן בין רמת חובב וניצנה, והוא קורא למתן עדיפות לאומית להאצת פיתוח תשתיות נוספות להובלת גז. לפי איגוד הגז (המייצג את החברות המפעילות את שדות הגז לוויתן ותמר), עלות העיכוב בהקמת קווי הגז אשלים-ניצנה ואשדוד-אשקלון למשק הישראלי נאמדת בכ־2.35 מיליארד שקל בשנה.

בה בעת, כשמדברים על היום שאחרי ברצועת עזה, החוקר הבכיר ממליץ לשקול תמיכה ישראלית בשאיפת מצרים לפתח את שדה הגז גזה מרין בסיום המלחמה, ובתנאי שהצעד יתרום לביסוס שלטון פלסטיני חלופי לחמאס ברצועת עזה, ולשיקומה. בפברואר 2021 חתמו מצרים והרשות הפלסטינית על מזכר הבנות לשיתוף פעולה בפיתוח המאגר ובהולכת גז לרצועת עזה ולמצרים, לשם הנזלה וצריכה פנימית. כמות הגז המשוערת בשדה עומדת על 30 BCM, וניתן יהיה להפיק ממנו כשני BCM בשנה, שמיועדים להימכר ברובם למצרים ולהניב לפלסטינים רווח כולל של כ-2.7 מיליארד דולר.

ממשלת ישראל הסכימה ביולי אשתקד לאפשר את קידום הפרויקט, בכפוף לשמירת האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה, אבל הוא הושעה עקב המלחמה. חידוש התמיכה במיזם, לדברי ד"ר וינטר, יקל את המחסור במשק הגז המצרי, יסייע בייצוב המצב ברצועת עזה ויפריך קונספירציות הרווחות בתקשורת הערבית, ולעיתים אף במערב, שלפיהן ישראל זוממת להשתלט על משאבי הגז הפלסטיניים.

הפגת מתיחויות מדיניות

מסגרת בינלאומית שבה ירושלים וקהיר כבר משתפות פעולה היא "פורום הגז של מזרח הים התיכון", שכולל חוץ מישראל ומצרים, גם את צרפת, יוון, קפריסין, איטליה, ירדן והרשות הפלסטינית, כשלצידן ארה"ב, האיחוד האירופי והבנק העולמי כמשקיפות. בעת שבה כלל ענף האנרגיה העולמי עובר כבר קרוב לשלוש שנים טלטלות משמעותיות, מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, הפורום עשוי להועיל.

שיתוף הפעולה האנרגטי היציב, על אף אתגרי המלחמה, ממחיש כי חברות הפורום נדרשות לפעול יחדיו גם במישור המדיני והביטחוני למען הפגת מתיחויות ויישוב סכסוכים באזור, כינון סדר אזורי יציב והגנה על תשתיות אסטרטגיות מפני איומי צבא וטרור. נוסף על כך, צורכי האנרגיה האזוריים והעולמיים מדגישים את האינטרס בהרחבת פעילות הפורום לתחום האנרגיות המתחדשות, במטרה לשמר את מעמדו הבינלאומי, להגביר את הרלוונטיות שלו לטווח הארוך ולמצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בקשרים בין חברותיו.

ואם באנרגיות מתחדשות עסקינן, אז לישראל ולמצרים יש אפשרות להרחיב את שיתוף הפעולה המוצלח ביניהן גם בתחום זה. תוכניות משותפות בתחום יוציאו את שתי המדינות נשכרות, משום שהתלות של שתיהן בגז טבעי עבור משק האנרגיה המקומי תפחת. לכל אחד מהצדדים יש יתרונות שונים לתרום לשיתוף פעולה בתחום האנרגיות המתחדשות: לישראל יש ידע וטכנולוגיה מתקדמת, ואילו למצרים הנתונים הגיאוגרפיים והאקלימיים לפריסת תשתיות סולאריות.