יוון וטורקיה לוטשות עיניים למערכות נשק ישראליות, ויש להן סיבה טובה

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● בניסיון להילחם במל"טים האיראנים, שיתוף הפעולה החדש של ישראל
● היחסים בינה ובין ישראל בשפל, אך נתונים מגלים שיש גם הזדמנות  

1יוון וטורקיה מפתחות מערכות הגנה אווירית בסגנון ישראל

"יוון וטורקיה מפתחות מערכות הגנה אווירית רב-שכבתיות. על אף שהמערכות שונות מאוד זו מזו, הן חולקות מאפיין משותף - שתיהן שואבות השראה ממערכות ההגנה האווירית הישראליות שהוכיחו עצמן בשדה הקרב", כך דווח בפורבס.

"ב-14 בנובמבר חשפו גורמים רשמיים ביוון כי אתונה מנהלת שיחות עם ישראל לפיתוח מערכות הגנה מפני טילים וכלי טיס. הדיווחים הראשוניים לא מבהירים אם יוון מעוניינת לפתח מערכת בהתאמה אישית או לרכוש מערכות ישראליות קיימות. לפי רויטרס, שפרסמה את הסיפור, מערכות אלה 'עשויות לחקות את כיפת ברזל ומערכות נוספות של ישראל'", נכתב.

"גרמניה מחזקת את מערכות ההגנה מפני טילים, כמו גם את מערכות ההגנה האירופאיות הכלליות, ברכישה של מערכת חץ 3 הישראלית, שתסופק החל מ-2025. גם פינלנד, שהצטרפה לאחרונה לנאט"ו ומאז מתמיד חששה מכוונות שכנתה רוסיה, הזמינה את מערכת קלע דוד לשדרוג ההגנה האווירית שלה. בהתאם לכך, רכישת מערכות כמו כיפת ברזל על ידי יוון איננה חסרת תקדים למדינה אירופית שהיא גם חברת נאט"ו", נכתב.

יוון כבר שיתפה פעולה בעבר עם ישראל לפיתוח מערכות הגנה נגד מל"טים, כאמצעי הגנה נגד שכנתה טורקיה. "ליוון יש כבר טכנולוגיה ישראלית להגנה נגד מל"טים, בדומה למערכת Drone Dome, אך זו מותאמת לדרישות יוון. ב-2022 חשפה התקשורת היוונית כי אתונה יישמה 'מטרייה אמיתית נגד כלי טיס בלתי מאוישים עוינים' באיים ובאתרים אסטרטגיים ברחבי המדינה'", נכתב.

גם השכנה העוינת של יוון - טורקיה עובדת על פיתוח ההגנה האווירית מתוצרת עצמית. "טורקיה מחפשת מערכות הגנה אווירית בסגנון ישראלי. אולם, בשונה מיוון, טורקיה אינה עושה זאת בעזרת ישראל, בשל היחסים המתוחים ביניהן על רקע המלחמה בעזה. עם זאת, מערכת ההגנה האווירית הלאומית הרב-שכבתית המתוכננת של טורקיה שואבת השראה רבה מישראל, ואף שמה רומז על כך. 'אם להם (לישראל) יש 'כיפת ברזל', לנו תהיה 'כיפת פלדה'', הכריז ארדואן ב-29 באוקטובר. "לא נביט בהם ונאמר 'מדוע אין לנו את זה'", נכתב.

"למרות שמערכות ההגנה האווירית של ישראל הציגו חסרונות מסוימים במהלך העימות הרב-חזיתי במזרח התיכון, היוזמות המקבילות של יוון וטורקיה מדגישות שיריבים ובעלי ברית כאחד חושקים ביכולות המבצעיות הישראליות שנבחנו בשדה הקרב", נכתב.

מתוך פורבס, מאת פאול אידון. לקריאת הכתבה המלאה.

2נתניהו בטוח שטראמפ יעזור לעצב את המזרח התיכון, אבל הוא עלול לטעות

"ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות ארה"ב הגיע בעיתוי מושלם מבחינת ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לאחר שהפופולריות שלו צנחה לשפל בעקבות ה-7 באוקטובר, הוא רואה את שיעורי התמיכה בו מתחילים להתאושש. כעת, נתניהו וממשלתו מזהים הזדמנות נדירה לשינוי מערכתי במזרח התיכון", כך נכתב היום (ב') ב- Foreign Affairs, בכתבה שכותרתה "למה השאיפה של נתניהו לשנות את המזרח התיכון כנראה לא תצליח". "השאיפות כוללות את המשך הלחימה בעזה, יצירת רצועת ביטחון בצפון הרצועה, הטלת סדר חדש בלבנון, נטרול שליחי איראן בעיראק, סוריה ותימן, ובסופו של דבר חיסול האיום הגרעיני של הרפובליקה האסלאמית. נתניהו סבור שערב הסעודית ומדינות נוספות במפרץ יסכימו בסופו של דבר לנרמל את יחסיהן עם ישראל. עם חזרתו של טראמפ לבית הלבן, הוא בטוח שיזכה לתמיכה בלתי מסויגת מצד ארצות הברית", נכתב.

לכאורה, התוכנית החדשה של נתניהו לסדר חדש במזרח התיכון, לאור בחירתו של טראמפ נראית הגיונית ואף בת ביצוע. "אחרי הכל, בירושלים רואים בטראמפ בן ברית נאמן של ישראל. יתרה מכך, הנשיא הנבחר כבר רמז על כוונותיו לשוב לקמפיין 'הלחץ המקסימלי' על איראן ולתעדף את הרחבת הסכמי אברהם", נכתב.

אולם ב-Foreign Affairs מזהירים שיש לבחון את הנחות המוצא הללו מחדש. "הצלחות טקטיות בשדה הקרב, ללא הסדרים פוליטיים או דיפלומטיים, אינן יכולות להביא לביטחון מתמשך. ישראל עלולה למצוא עצמה שקועה עד הצוואר במלחמות. בנוסף, השגת תמיכה מהעולם הערבי דורשת יותר מהשמדת חמאס וחיזבאללה, ותהיה קשה במיוחד כל עוד ממשלת הימין הנוכחית שולטת בישראל. במקביל, ישראל מהמרת על תמיכתו של טראמפ ועלולה למצוא עצמה מבודדת בזירה הבינלאומית", נכתב.

"במרדף של נתניהו אחר 'ניצחון מוחלט', ייתכן שמצבה של ישראל יהפוך לשברירי עוד יותר", נכתב. הציפייה שטראמפ יתמוך בישראל עלולה להתבדות, כאשר טראמפ עלול להקריב את ישראל על מזבח שלטונו כפי שעשה כבר בעבר. "מדיניות המזרח התיכון של טראמפ, תמיד הייתה ממוקדת בראש ובראשונה בהאדרת אמריקה ולא בביטחון של בעלות בריתה. נתניהו עלול לגלות שהחזרת טראמפ לשלטון משמעותה חיזוק נטייתו של המנהיג האמריקאי להקריב את בעלי בריתו עבור רווחים מידיים - כפי שעשה בעבר עם הכורדים הסורים".

"כדי להימנע מהסתבכות בלתי נגמרת, נתניהו יצטרך להפנים כמה לקחים היסטוריים ולהבין שרוב העימותים שהיו לישראל עם חמאס, חיזבאללה ואיראן, נובעים ממעשיה שלה. מדיניות הבנייה בהתנחלויות בגדה המערבית, ניהולו הרעוע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ושימוש בכוח צבאי באופן מוגזם, תרמו לעליית הארגונים האלה וליציבותם לאורך זמן", נכתב. בנוסף, נאמר כי ישראל לא יכולה להמר רק על ארה"ב שתתמוך בה אלא, היא צריכה לבנות דיפלומטיה בינלאומית מגוונת.

"נתניהו צריך להבין ששלום יציב במזרח התיכון דורש שישראל תפסיק לראות את עצמה רק כמעוז דמוקרטי מוקף אויבים. עליה לשאוף להיות חלק מהמרקם האזורי, להשתתף בפתרונות ולהתייחס ברצינות לזכויות הפלסטינים", נכתב.

מתוך ה-Foreign Affairs, מאת שלום ליפנר. לקריאת הכתבה המלאה.

3למה איראן עשויה להעדיף לרסן את חיזבאללה

"האם לאיראן יש סיבה טובה להסכים לריסון חיזבאללה? אחרי הכל, הדבר ידרוש מהארגון הנתמך על ידי טהרן להפוך למפלגה פוליטית בלבד, לוותר על נשקו - לטובת צבא לבנון ולאפשר למדינה להפעיל סמכות על שטחים שנמצאים כעת תחת שליטתו. במקביל זה ידרוש מאיראן לוותר על הכלי החשוב ביותר שלה במשחק האזורי. ייתכן שהתשובה היא כן", כך נכתב אתמול במאמר דעה של רג'ידה דרגם, יו"רית מכון ביירות, בעיתון The National.

"איראן ניצבת בפני בחירה קשה: האם לשמר את תוכנית הגרעין שלה או להמשיך להחזיק בפרוקסי האזוריים שלה. אם תתעקש על האפשרות השנייה, היא מסתכנת בפעולת תגמול צבאית מישראל שתפגע במתקני הגרעין שלה. שאיפות הגרעין של טהרן נמצאות בעדיפות מוחלטת, עבור ההנהגה", מסבירה דרגם.

"כעת הכדור נמצא במגרש של איראן, והיא צריכה להחליט האם לחדש את המשא ומתן עם ארצות הברית וחברות הקבע במועצת הביטחון של האו"ם, דבר שיבטיח את הגנת מתקני הגרעין שלה ואת המשך השאיפה שלה לשמר את 'זכותה' לפיתוח גרעין (אם כי לא בהכרח לפתח נשק גרעיני)", נכתב.

נראה כי איראן עתידה לא רק לרסן את חיזבאללה אלא גם את סדרי העדיפויות הפנימיים שלה. "טהרן הבינה את נחיתותה הצבאית מול ישראל וחזרה לתכנון המדיני. היא הרחיקה את עצמה מהטעויות של חמאס וחיזבאללה, תוך מתן עדיפות לאינטרסים הלאומיים שלה על פני אסטרטגיית 'ציר ההתנגדות", נכתב.

במידה וההסדר המדיני בין ישראל לחיזבאללה יצליח, הוא יהווה את התשתית לשיקום לבנון ולשיחרורה הן משליטת חיזבאללה והן משליטת ישראל. "ההסדר יסיים את הכיבוש הישראלי ויבטל את ההצדקה של חיזבאללה להחזיק נשק בתואנה של התנגדות. במילים אחרות, נרטיב ההתנגדות יגיע לסיומו, יחד עם עילת קיומו של נשק חיזבאללה", נכתב.

"זו מציאות פוליטית שאיראן מבינה היטב. הדבר עשוי להסביר את נכונותה לרעיון של ריסון חיזבאללה", נכתב.

מתוך The National, מאת רג'ידה דרגם. לקריאת הכתבה המלאה.

4ככל שהמלחמה נמשכת והנטל גובר: חיילי מילואים בוחרים שלא להתייצב 

"מספר הולך וגדל של חיילי מילואים ישראלים בוחרים שלא להתייצב לשירות, מה שמוסיף עומס על הצבא שכבר ממילא מתמודד עם מגבלות במלחמה המתפשטת", נכתב בוושינגטון פוסט. 

"נדב שושני, דובר צה״ל לתקשורת הזרה, אמר בתדרוך בשבוע שעבר כי שיעור הגיוס לצבא ירד בכ-15% מאז התקופה שלאחר ה-7 באוקטובר, שבה מאות אלפי ישראלים מכל שכבות החברה התגייסו, רבים מהם מבלי שנקראו", נכתב. "בחודשים הראשונים למלחמה גויסו כ-350 אלף ישראלים - נתון מדהים במדינה בת פחות מ-10 מיליון תושבים". אולם האבידות בשדה הקרב והנטל הכלכלי והמשפחתי, גורמים לכך שמילואימניקים רבים קורסים תחת העומס. "האבדות חסרות תקדים. יותר מ-800 חיילים נהרגו מאז 7 באוקטובר", נכתב.

ארי קראוס, חייל מילואים בחטיבת גולני ששירת בעזה, התראיין לכתבה וסיפר על המחירים הכבדים ששילם כאשר היה רחוק במשך ארבעה חודשים מהבית ומהעבודה. "בלילות, הצטופף עם אבות אחרים על גבעה חולית, בתקווה להשיג קליטה מספיק טובה לשיחת וידאו עם בתו התינוקת", אמר. "בתחילת המלחמה, שלחה החטיבה מכתב לחברה שבה עבד והתנצלה על גיוסו תוך שהיא מציינת שלא ניתן לצפות למועד סיום השירות. המכתב הבהיר כי להיות חייל הוא כעת ייעודו העיקרי", נכתב. "פעם היו לי חיים משפחתיים וקריירה בהייטק, נאלצתי למצוא איזון", אמר קראוס שנקרא לשירות מילואים שוב בחודש הבא. בני זוג רבים מאיימים בגירושים, ומעסיקים רבים כבר מאבדים את סבלנותם.

"הדילמה של קראוס, או גרסה שלה, משותפת לכ-80 אלף אנשי מילואים אשר מתכננים לעזוב או כבר עזבו משפחות, עבודות ולימודים כדי לשרת בחזית בעזה ובלבנון. יותר ויותר מהם בוחרים שלא להתייצב, מה שמכביד על צבא המתקשה לעמוד בעומסים במלחמה אזורית מתרחבת", נכתב.

"בית המשפט העליון קבע השנה כי יש לגייס את תלמידי הישיבות החרדיות לצבא, מה שמסכן את הקואליציה הפוליטית הימנית השברירית של נתניהו. כאשר שר הביטחון אישר את טיוטת הצווים הראשונים החודש, נתניהו פיטר אותו. הצבא, המתמודד עם מחסור בכוח אדם, מתכנן להאריך את שירות החובה בצבא הקבע ולהעלות את גיל הגיוס המרבי לאנשי מילואים. חיילים רבים כבר נמצאים על סף שבירה", נכתב.

למרות האתגרים והמשברים הכלכליים והחברתיים קמות יוזמות פרטיות שמספקות מענה למשפחות החיילים ולחיילים עצמם. "יש כאן פער בין ההנהגה, שחלקה נתפסת כמנותקת מהמציאות, לבין הציבור, שמנסה להתמודד עם היום-יום הקשה", אמר שמוליק מוסקוביץ', איש מילואים. "אבל בסופו של דבר, אנחנו תמיד נושאים את האחריות האישית - וזה מה שמחזיק את המדינה שלנו".

מתוך הוושינגטון פוסט, מאת שירה רובין. לקריאת הכתבה המלאה.