פיקציית התא המשפחתי

ביהמ"ש המחוזי באר-שבע ביטל לאחרונה קביעה של מנהל מס שבח מקרקעין, וקבע כי פיקציית "התא המשפחתי", הקובעת כי לענין מס שבח "המוכר" כולל גם את בן זוגו, לא תחול על מכירה קודמת שנעשתה על ידי בן הזוג האחר לפני נישואיהם.

המערערים, מור דינה ואפרים, הם בני זוג. כאשר אפרים היה רווק, היו לו שלוש דירות. לדינה היתה דירה אחת. בהיותו רוק, מכר אפרים אחת מהדירות שהיו לו, וקיבל פטור מס שבח, בשל אותה מכירה.

כעבור פחות מארבע שנים ממועד אותה מכירה, נישאו אפרים ודינה. הם ערכו ביניהם, עוד בטרם נישואיהם, הסכם מון, על פיו כל הרכוש שהיה של אפרים, לפני הנישואין, יהיה שלו, וכל הרכוש שהיה לדינה, לפני הנישואין, יהיה שלה ולא יהיה רכוש משותף.

לאחר הנישואין, מכרה דינה את הדירה שהיתה לה עוד בתקופת רווקותה. במועד מכירת דירה זו טרם חלפו ארבע שנים מאז שמכר אפרים את דירתו. דינה ביקשה פטור מכירה לו לפי סעיף 49ב'(1) לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

שלטונות מס שבח סירבו להעניק לה פטור. לטענתם, היות ומכירת הדירה השניה נעשתה על ידי דינה בהיותה נשואה, יש לראות גם את אפרים, כמי שמכר אותה דירה, וזאת לאור הגדרת "התא המשפחתי" שבסעיף 49(ב) לחוק, הקובע לאמור: "לענין פרק זה, יראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים, למעט ילדים נשואים - כמוכר אחד".

על כן, טוענים שלטונות המס, אם אפרים הוא מוכר הדירה השנייה, לא מגיע פטור, שכן הוא מכר דירה אחת (הראשונה לפני פחות מארבע שנים).

על החלטה זו של מנהל מס שבח מקרקעין הגישו המערערים ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א בפני השופט גלעד גלעדי. השופט גלעדי קובע, כי לא נמצאה הלכה פסוקה בסוגיה זו, ועל כן נאלץ הוא לחרוש בקרקע בתולה זו.

יתכן מאוד, קובע השופט גלעדי, שכאשר בוחרים בקריאת לשון החוק בלבד, ומנסים לתת ללשון זו את הפירוש המילולי הצר, מגיעים לתוצאה שמנהל מס שבח מקרקעין הגיע אליה, לאמור: במועד המכירה של הדירה השניה היתה דינה נשואה, ועל כן גם בעלה (אפרים) הוא המוכר. ומאחר שאפרים מכר דירה אחרת, לפני פחות מארבע שנים, אין הוא - וכן רעיתו - זכאים לפטור.

אולם, אין ספק שתוצאה זו, איננה צודקת וגם אינה עולה בקנה אחד, עם מטרות החוק. סעיף 49ב' לחוק מעניק פטור מלא למוכר דירה מזכה, אם תוך ארבע שנים, שקדמו למכירה, לא מכר המוכר דירה אחרת וקיבל פטור בגינה. כלומר, כוונת המחוק, העולה בבירור מלשון סעיף 49ב' הנ"ל, היא, שאדם שמכר שתי דירות מזכות, והפרש הזמן בין מכירה למכירה הוא יותר מארבע שנים, לא ישלם מס שבח מקרקעין.

כאשר המחוק חוקק את סעיף 49ב' לחוק, עמדה לנגד עיניו האפשרות שמישהו ינסה להתחכם, על מנת להימנע מתשלום מס, על ידי כך שירשום דירה אחת על שמו, דירה נוספת על שם אשתו ודירות אחרות על שם כל אחד מילדיו. במקרה כזה, כל מכירה תזכה את הבעלים הרשום בפטור, וכך ימנע הבעלים האמיתי מתשלום מס שבח. לצורך זה, ולצורך זה בלבד, נקבע, בסעיף 49ב' הנ"ל, כי לענין פרק חמישי 1 של החוק - שכותרתו היא: פטור לדירת מגורים מזכה, ייראו מוכר ובן זוגו (ילדיהם הקטינים) כמוכר אחד.

אולם, במקרה הנדון, קובע השופט גלעדי, אין במחלוקת העובדה שהדירה השניה שנמכרה (שבגינה הוצאה השומה, נשוא הערעור), היתה שייכת לדינה בלבד, עוד לפני שנישאה לאפרים. לו מכרה דינה את דירתה יום אחד לפני נישואיה, אין כל ספק שלא היתה מחוייבת במס שבח. אין גם כל טענה מטעם המשיב, שמכירה זו נעשתה כדי להתחמק מתשלום מס.

האם יהיה זה צודק לחיב את דינה בתשלום מס רק משום שהמתינה עד לאחר נישואיה ואז מכרה את הדירה? גם אם לא היו עורכים בני הזוג הסכם מון, המפריד את רכושם מלפני הנישואים מהרכוש המשותף, היה מגיע השופט גלעדי לאותה התוצאה. על אחת כמה וכמה, קובע גלעדי, כך הוא הדבר כשבני הזוג עשו הסכם ממון לפני נישואיהם, ובהסכם זה קבעו, כי כל הרכוש, שהיה לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, שיך לו בלבד, ואינו חלק מהרכוש המשותף.

בנסיבות אלה, חובה של דינה בתשלום המס בגין מכירת דירתה שלה, שלאפרים לא היו כל זכויות בה, תהיה תוצאה בלתי צודקת לחלוטין. המחוק לא התכוון להענישה רק משום שנישאה לפני שמכרה דירתה.

את התא המשפחתי יש לראות כיחידה אחת, לצורך מס, רק מרגע שנוצר התא ולא לפני כן.

על כן, קובע השופט גלעדי, יש לפרש את סעיף 49ב' לחוק באופן כזה, שהמוכר כולל גם את בן זוגו, שהוא בן זוגו במועד המכירה, אולם לעניין חישוב הפטור, כאשר בודקים אם היתה מכירה קודמת בתוך ארבע שנים, הרי אם המכירה הקודמת נעשתה לפני שבני הזוג נישאו, היא תיחשב למכירה על ידי אותו בן זוג שהיה בעל הדירה. בקובעו קביעה זו מסתמך השופט גלעדי גם על גישה דומה שהביע פרופ' יצחק הדרי בספרו על מס שבח מקרקעין (עמוד 31 סעיף 659, כרך א').

סיכומו של דבר, קובע השופט גלעדי, הפירוש שנוקט בו המשיב מביא לתוצאה שאין הדעת סובלתה. הרצון הלגיטימי למנוע התחמקות מס, שהביא ליצירת הפיקציה, שהמוכר כול את בן זוגו וילדים הקטינים, אינו צריך להביא לתוצאה, שאשה, שהיתה לה דירה בתקופת רוקותה, תחויב בתשלום מס על מכירת אותה דירה, רק משום שבעלה מכר את הדירה שהיתה לו בתקופת רווקותו לפני פחות מארבע שנים. יש לתת פירוש הגיוני לחוק ופירוש שיתאים למטרת החוק.

מטרת החוק וסעיף 49ב' היתה למנוע הערמה של שלטונות המס. המטרה לא היתה לפגוע בבן זוג בגלל נישואין. התוצאה הסופית: הערעור התקבל. בוטל החיוב במס שבח על מכירת דירתה היחידה של דינה.

ע"ש 2979/97 ביהמ"ש המחוזי ב"ש.

השופט: סגן הנשיא גלעד גלעדי.

בשם המערערים: עו"ד הלפרט, ברטל.

בשם המשיב: עו"ד שילה.