המקומית נגד המחוזית: נטל שכנוע כבד

בראשית הדרך תמכה הוועדה המקומית בתוכנית. אולם, עם חילופי השלטון בעיריית הרצליה הוחלט להתנגד לה. השופט עודד מודריק דוחה את העתירה.

חברת אורבנית יזמות בע"מ וחברת אביחי סטולרו בע"מ (להלן - "היזמים") רכשו זכויות בקרקע חקלאית בין שדה התעופה לרחוב הבריגדה היהודית בהרצליה, ויזמו תוכנית נקודתית, שתכליתה להפוך שטח של מעט יותר מ-2 דונם, שיעודו חקלאי, לתחנת דלק.

התוכנית הוגשה לוועדה המקומית לתכנון הרצליה (להלן - "הוועדה המקומית") בשנת 1996, אך זו לא דנה בה.

היזמים ניצלו את זכותם על פי חוק התכנון והבנייה, והגישו את התוכנית לאישור הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה - מחוז ת"א (להלן - "הוועדה המחוזית").

בוועדה המחוזית התנהלו בירורים ודיונים בתוכנית למעלה משנה. סופו של דבר, בשנת 1997, החליטה הוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית, תוך דרישות מסויימות לתיקון ותוך תנאים מסויימים. משהופקדה התוכנית, נפתחה הדרך להצגת ההתנגדויות. בין לבין נתחלף השלטון בעיריית הרצליה ויעל גרמן נבחרה לראש העיר במקומו של אלי לנדאו.

עקב חילופי השלטון דנה הוועדה המקומית בתוכנית (כאמור, בשלב המוקדם לא הועלתה התוכנית על סדר יומה של הוועדה המקומית ולא התקבלה בה החלטה) והגישה התנגדות לתוכנית.

בשנת 1999 דנה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית בתכנית ובהתנגדויות, ובכלל זה שקלה את חוות דעתה של הוועדה המקומית. ועדת משנה זו החליטה לדחות את ההתנגדויות. ראש העיר הרצליה (גרמן) דרשה לקיים דיון במליאת הוועדה המחוזית. דיון כזה אכן נתקיים, ובו הוחלט לאמץ את החלטת ועדת המשנה בתיקונים מסויימים.

מכאן הגישה הוועדה המקומית - לבית המשפט לעניינים מינהליים בת"א - עתירה מינהלית כנגד הוועדה המחוזית, שר הפנים והיזמים, במסגרתה היא עתרה כנגד אישור התוכנית. העתירה נדונה בפני השופט עודד מודריק.

טיעוני הוועדה המקומית מתמצים בשלושה ראשי פרקים: תכנון נקודתי פסול; אי התאמה לצרכי העיר; ואפליה פסולה.

תכנון נקודתי פסול - אין ספק שהתוכנית הינה "תוכנית נקודתית". הוועדה המקומית סבורה, שכעיקרון תכנון נקודתי פסול הוא, אלא אם כן הוא משרת צורך כללי, חד משמעי וברור. התוכנית הנקודתית דנן אינה משרתת כל מטרה ציבורית ברורה, ומכאן אף ברור, שהיא נוגדת את האינטרס הציבורי מפני שהיא עלולה לסכל את התכנון המיתחמי בבוא עיתו, ומשום שהיא מעמיסה על העיר עודף תחנות דלק שאינו נחוץ.

אי התאמה לצרכי העיר: הוועדה המקומית הדגישה, כי היא שוקדת על הכנת תוכנית אב לתחנות דלק בעיר. התוכנית תתבסס על צרכים אמיתיים של העיר. אין זה סביר, שתוקדם הקמת תחנת דלק בנקודה מסויימת, שאיננה הולמת בהכרח את הרעיונות הכלולים בתוכנית האב.

אפליה פסולה - ברגע שאושרה בקשת היזמים להקמת תחנת הדלק, ממילא כמעט ברור שתסורב כל בקשה אחרת להקמת תחנת דלק סמוכה. על כן, אישור התוכנית לפי הכלל של "כל הקודם זוכה", יש בו משום אפליה.

השופט מודריק מדגיש את העובדה, שערש לידתה של העתירה הוא בתהפוכות שנגרמו במועצת העיר הרצליה בבחירות האחרונות. שכן, עד אז, לא זו בלבד שלא נשמעה כל התנגדות מצד גורמי הרשות המקומית לתוכנית, אלא שהם תמכו בה. העתירה מביאה לידי ביטוי השקפה תכנונית של "השלטון החדש" בהרצליה, שהיא שונה מזו של ה"שלטון הקודם".

שאלה לא פשוטה היא - קובע השופט מודריק - האם בהתחלף הגורם המנהל את הרשות המקומית, יכול הוא להתריס נגד דבר שהתרחש בתקופת הניהול הקודמת לו?

אולם, השופט מודריק לא מכריע בשאלה זו. לצורך הדיון בעתירה הוא יוצא מנקודת הנחה, שמותר לוועדה המקומית לדרוש ביטול תוכנית, שעברה את כל דרך החתחתים שתוכנית צריכה לעבור והיא נמצאת ב"קו הגמר" ממש (אם כי לא קיבלה תוקף מלא), וזאת לאור חילופי השלטון.

יחד עם זאת, קובע השופט מודריק, אין כל פסול בהחלטת הוועדה המחוזית, ששקלה את כל השיקולים הרלבנטים.

היא לא מצאה שהתוכנית מכוונת להיטיב עם פלוני או כי היא נוגדת אינטרסים ציבוריים. על כן, הגם שזו תוכנית נקודתית, אין בה פסול.

איך אפשר - קובע השופט מודריק - שביהמ"ש יתערב בתוכנית, שכל הגורמים המקצועיים ברמה המחוזית והארצית, ראו בה תכנית סבירה? כלום אפשר לייחס - בלא שמץ של הוכחה - מחשבת אפליה או משוא פנים אצל הוועדה המחוזית, שהכל יודעים מי יושב בה? לאור חזקת תקינות הפעולה של הרשות הציבורית, על היוצא נגדה מוטל לשכנע, כי הרשות הזידה לפעול מתוך משוא פנים, אפליה או שיקולים פסולים אחרים. בעניננו, לא הונחה כל תשתית ראייתית מינימלית לשם כך.

שאלה אחרת שמעלה השופט מודריק היא, האם העובדה שלא נתקיים דיון בתוכנית בוועדה המקומית עד לאישור הוועדה המחוזית להפקיד את התוכנית - דיה לפסול את ההליכים שהתקיימו בפני הוועדה המחוזית?

אכן, סעיף 62(ב) לחוק התכנון והבנייה מאפשר לוועדה המחוזית לדון בתוכנית שבסמכותה באופן ישיר, אם הוועדה המקומית נמנעה משך 60 ימים לאחר הגשת התוכנית מליתן המלצה כלשהיא לגביה. אלא שלאחרונה הביע ביהמ"ש העליון (פס"ד אחים עופר נ. גליקמן) את דעתו בדבר חשיבות הדיון בתוכנית בפני הוועדה המקומית, גם אם הסמכות לאשר את התוכנית היא של הוועדה המחוזית. באותו ענין אף נפסלה תוכנית בשל העובדה, שהוועדה המקומית לא דנה בהשלכות מסויימות שלה, ועל כן הוועדה המחוזית לא קיבלה את עמדת הוועדה המקומית באותה סוגיה.

אלא - קובע השופט מודריק - שבענייננו, לפחות בשלב השני לאחר חילופי הגברי בעיריית הרצליה, ערכה הוועדה המקומית דיון ענייני מפורט ומעמיק בתוכנית, גיבשה החלטתה והציגה אותה בפני הוועדה המחוזית. לכן, אין בהחלטה כל דופי.

התוצאה הסופית: העתירה נדחית.

בית המשפט לעניינים מינהליים בת"א.

עתמ 2083/99.

השופט: ע. מודריק.

בשם הוועדה המקומית: עו"ד בראף.

בשם הוועדה המחוזית ושר הפנים: עו"ד רביד.

בשם היזמים: עו"ד פרוכטמן ועו"ד בר.« עו"ד רמי שר-ישראל « המקומית נגד המחוזית: נטל שכנוע כבד « בהחלטה עקרונית נקבע, כי שלטון מוניציפאלי חדש רשאי עקרונית לבטל תוכנית של שלטון קודם בשם השקפה תכנונית חדשה, אבל חובתו לשכנע את ביהמ"ש בדבר אי התקינות של פעולות מוסדות התכנון