נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, אורי גורן, קובע, כי תנאי לתחולת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה - לפיו בעל מקרקעין זכאי לתבוע פיצוי אם המקרקעין נפגעו מתוכנית - הוא, כי המקרקעין יהיו בשטח התוכנית או גובלים עימה בהשקה פיסית ממש.
נדחתה פרשנות לפיה אין צורך בצמידות פיסית ודי בסמיכות גיאוגרפית מיידית לשטח התוכנית.
אורן אלה ואחרים (להלן - "העותרים") הינם הבעלים של בתים המצויים בשכונת נווה רסקו שברמת השרון. בתיהם של העותרים מצויים במרחקים שבין 32 מטר ל-63 מטר מגבול התוכנית רש/662, היא תוכנית מחלף הכפר הירוק (להלן - "התוכנית").
בשנת 1996 הגישו העותרים תביעות לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965 (להלן - "החוק"), כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון (להלן - "הוועדה המקומית"), בגין פגיעה שנגרמה, לטענתם, על ידי התוכנית, למקרקעין שבבעלותם.
הוועדה המקומית דחתה את התביעות, בין היתר, משום שלדעתה אין נכסי המקרקעין של העותרים "גובלים" בתוכנית במובן סעיף 197 לחוק.
העותרים הגישו ערר לוועדת הערר של מחוז ת"א (להלן - "ועדת ערר") על קביעתה של הוועדה המקומית.
הוועדה המקומית מצידה הגישה בקשה לדחייה על הסף של ערר העותרים. ועדת הערר נענתה לבקשה זו, דחתה על הסף את הערר וקבעה שנכסי העותרים אינם "גובלים" בתוכנית.
על כך הגישו העותרים עתירה מינהלית לביהמ"ש המחוזי בת"א, שנשמעה בפני הנשיא, השופט אורי גורן.
סעיף 197 (א) לחוק קובע כדלקמן:
"נפגעו על ידי תוכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התוכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200".
לטענת העותרים, הפרשנות הראויה למונח "גובלים" שבסעיף 197, מתייחסת למקרקעין המצויים בסמיכות מיידית לשטח התוכנית, גם אם לא מתקיימת צמידות פיסית. צריכה להתקיים סמיכות גיאוגרפית מיידית בין מקרקעי הנפגעים לבין שטח התוכנית, אך לא צמידות פיסית בהכרח.
הוועדה המקומית, לעומת זאת, גורסת, כי נדרשת השקה פיסית בין המקרקעין שנפגעו לבין התוכנית הפוגעת.
השופט גורן קובע, כי יש לפרש את סעיף 197, לחוק פרשנות תכליתית. פרשנות זו נשענת על שלושה מרכיבים: לשון החוק, מטרת החוק ושיקול הדעת השיפוטי.
נקודת המוצא של כל פרשנות תכליתית היא לשון החוק. ביסוד פרשנות החקיקה עומד טקסט המבוטא בלשון הטבעית. הפרשן ניצב מול השאלה, מה כולל מיתחם המשמעויות המקובלות של לשון החוק.
במסגרת זו, המילה - הנזקקת לפירוש - מופיעה תמיד בהקשר של פסוק, והפסוק עצמו גם הוא חלק מהקשר כולל יותר. מקובל להבחין בין שני סוגים של הקשרים: הקשר "פנימי" והקשר "חיצוני".
ההקשר הפנימי היא ההקשר "הטקסטואלי" - אלה הם הפסוקים האחרים המצויים בקירבת הפסוק המתפרש. בתחום החקיקה, למשל, זהו הפרק בו מצוי הסעיף, והחוק בו מצוי הפרק. ההקשר החיצוני הוא ההקשר ה"קונטקסטואלי" - זהו כל ההקשר שמחוץ להקשר הטקסטואלי, והוא כולל את ההיסטוריה של החוק, את המצב המשפטי ששרר לפני החוק ולאחריו, את המסגרת הכללית של הדין באותה שיטת משפט, את הרקע החברתי ואת עקרונות היסוד של השיטה.
לצורך בחינת ההקשר הטקסטואלי בענייננו פונה השופט גורן למינוחים "גבול" או "גובל" המופיעים בחוק. בחינת כל ההקשרים השונים בהם מופיעים מונחים אלה בחוק, על הטיותיהם, מביאה למסקנה חד משמעית, כי בכל ההקשרים בהם מופיעים מונחים אלה בחוק, הכוונה להשקה פיסית בפועל בין שטחים שונים, כמשמעות המילה "גבול" בשפת היום יום. יש לפרש את המונח "גובל" בכל הקשריו השונים בחוק - לרבות בסעיף 197 - באופן אחיד והרמוני, התואם את משמעותו בחיי היום יום. דהיינו, השקה פיסית ממשית.
הקריטריון אותו מציעים העותרים ניתן ליישום בשני אופנים שונים. האחד, קביעה מראש של מרחק מסויים מתחום התוכנית שיהווה "סמיכות גאוגרפית מיידית" (להלן - "האפשרות הקשיחה"). והאחר, קביעה פרטיקולרית, בכל מקרה ומקרה, של המרחק שיהווה לאותו עניין "סמיכות גאוגרפית מיידית" לפי טיבו של העניין (להלן - "האפשרות הגמישה").
בחינת ההקשר הקונטקסטואלי מעלה, כי האפשרות הגמישה ליישומו של קריטריון העותרים אינו עונה על הרציונל שבבסיס סעיף 197, וכי האפשרות הקשיחה אינה עדיפה על פרשנות שמציעה הוועדה המקומית.
סעיף 197 בנוסחו הקודם - כפי שפירשו ביהמ"ש העליון בהילכת וארון (פ"ד ל"ג(3) 409) - קבע, כי ניתן היה לתבוע בגין כל פגיעה במקרקעין שנגרמה ע"י התוכנית, ללא חשיבות למרחק שהפריד ביניהם לבין שטח התוכנית (הסעיף התייחס למקרקעין שנפגעו "ע"י תוכנית", בלא לפרט את מיקומם).
פרשנות זו הטילה עול כלכלי כבד על רשויות התכנון, וטמנה בחובה חוסר ודאות לגבי היקף הפיצויים שיהיה על רשויות התכנון לשאת בהם עם אישורה של תוכנית. שכן, גופי התכנון לא יכולים היו להעריך מראש מה שיעור הפיצויים שיהיו כרוכים בכל תוכנית, ולפיכך לא יכלו לאזן כראוי את התועלת והנזק בכל תוכנית.
לפיכך תוקן סעיף 197 באופן שיצמצם ויגביל את זכות התביעה על פיו. נקבע כי יפוצו מקרקעין הנמצאים בתחום התוכנית או גובלים עמה.
הרציונל שעמד מאחורי תיקון זה הוא הצורך, שגופי התכנון יידעו בוודאות ומראש מהו היקף הפיצויים בו הם עלולים להיות מחוייבים בגין התוכנית.
ודאות זו לא ניתן להשיג על פי האפשרות הגמישה ליישומו של קריטריון העותרים.
גם שיקולי צדק - קובע השופט גורן - אינם מקנים עדיפות לפרשנות העותרים. חוסר הצדק הכרוך באפשרות הקשיחה מזדקר לעין כל. מדוע יזכו העותרים לפיצוי בשל קירבתם היחסית למחלף, ואילו בעלי נכסים אחרים בשכונת נוה רסקו, שאף נכסיהם איבדו מערכם בשל סמיכותם למחלף, לא יזכו לפיצוי? היכן עובר הקו? מי יקבע מהי הסמיכות הגאוגרפית המיידית בעניין זה?
התוצאה הסופית: העתירה נדחית. נקבע כי יש לפרש את המונח "גובלים עמה" - שבסעיף 197 לחוק - אך ורק כהשקה פיסית ממש.
ע"מ 51/98 בית המשפט המחוזי בת"א.
הנשיא - א. גורן.
בשם העותרים: עו"ד רם שמגר.
בשם המשיבה: עו"ד י. גלאור.« עו"ד רמי שר-ישראל « רק מקרקעין הגובלים פיסית « יש לפרש את המונח "גובל" בכל הקשריו השונים בחוק - לרבות בסעיף 197 - באופן אחיד והרמוני, התואם את משמעותו בחיי היום יום, דהיינו, השקה פיסית ממשית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
